הטוב משלושה. זה כרגע הדבר היחיד שמעניין את דייויד בלאט. לנצח את סדרת גמר ה-NBA, שהפכה מהטוב משבעה משחקים לטוב משלושה. שני ניצחונות, זה מה שמקווים להשיג בקליבלנד וזה מתחיל הלילה (בין ראשון לשני ב-3:00) במשחק החמישי בסדרת הגמר מול גולדן סטייט.
אבל הדרך של קליבלנד קאבלירס להשגת שני הניצחונות הללו ארוכה, ארוכה מאוד; והיא עוברת בניצחון חוץ אחד לפחות על הקבוצה שהפסידה רק ארבע פעמים העונה בבית, באוקלנד.
וכדי להשיג את הניצחונות הללו, בלאט יצטרך מלבד את לברון ג'יימס בשיאו, גם את שחקני המשנה, ובעיקר הדברים אמורים לגבי ג'יי אר סמית', הגארד שהגיע בחודש ינואר ביחד עם אימאן שאמפרט, והפך לבול פגיעה, בעיקר בפלייאוף, אך נעלם לגמרי בסדרת הגמר.
|
לבינגסטון מול סמית´ (רויטרס) |
|
|
במשחק הראשון בסדרה, סמית' שיחק 34 דקות, תרם תשע נקודות, אבל מדד הפלוס/מינוס שלו היה מינוס 8, שזה בדיוק ההפרש בו הפסידה קבוצתו; במשחק השני בו ניצחו הקאבס, הוא כבר טיפס ל-13 נקודות, אבל מדד הפלוס/מינוס שלו היה כבר מינוס 13; במשחק השלישי, בו ניצחו הקאבס בצורה המרשימה ביותר עד כה בסדרה, הוא קלע עשר נקודות עם מדד פלוס/מינוס של אפס; ובמשחק הרביעי והאחרון עד כה בסדרה, סמית' קלע ארבע נקודות בלבד, היה עם מדד פלוס/מינוס של מינוס 27 ועם 0 מ-8 מטווח השלוש.
אז כפי שאפשר לראות, מדד הפלוס/מינוס של סמית' לא היה פעם אחת בסדרה הזו חיובי. אפשר להוסיף לכך את האחוזים הרעים שלו והעבירות הטיפשיות שלו בסוף המשחק השלישי על סטף קרי, שכמעט עלו לקאבס בניצחון. אז נכון שבשני משחקים הוא קלע בדאבל פיגרס, אבל זה משקר. סמית' זורק יחסית המון, הוא בין היחידים שמרשה לעצמו לקחת זריקה מתי שהוא רוצה בקבוצה של לברון. ועד כה, בלאט והקאבס לא מקבלים ממנו את התפוקה לה הם מצפים, כאשר רק פעם אחת, במשחק מספר 2, קלע מעל הממוצע שלו העונה בפלייאוף (12.4).
אבל כדי להבין את הצניחה של סמית' בסדרת הגמר, צריך לחזור לשתי הסדרות הקודמות - מול שיקאגו בולס ואטלנטה הוקס - כדי לראות את ההבדלים. מול אטלנטה, בגמר המזרח, ג'יי אר סמית' היה אחד השחקנים הטובים ביותר של דייויד בלאט; הגארד קלע ב-47.1% מהשלוש וצלף 18 נקודות בממוצע למשחק, כשבמשחק הראשון בסדרה התפוצץ עם 28 ו-8 מ-12 מהשלוש.
|
סטפן קרי חוגג (רויטרס) |
|
|
את הסדרה מול שיקאגו הוא פתח רק במשחק השלישי, זכר להרחקה מול בוסטון, אבל גם זה לא פגע בו; סמית' היה מאוזן עם 14 נקודות במשחק הראשון, 13 במשחק השני ו-12 בשני המשחקים הבאים. את הסדרה הוא סיים עם 44.4% מהשלוש ו-12.8 נקודות בממוצע למשחק.
כעת, אפשר להבין את הביקורות שצצות בארה"ב על ג'יי אר סמית' כמו פטריות אחרי הגשם. הגארד, שכל הקריירה שלו נחשב לקלעי מחונן, עם ממוצע קריירה של 13.2 נקודות, לא הופיע בינתיים לסדרת הגמר.
סמית' הגיע לקליבלנד אחרי תקופה לא פשוטה בניו יורק ניקס. אמנם הגארד קלע שם לא רע, אבל הוא לא הצליח להתעבר לשיטת העבודה של פיל ג'קסון ולא התאים למערכת. "כאשר הגעתי לקליבלנד, כולם היו נרגשים כל-כך עבורי, שמחו שהגעתי", טען סמית'. "לא הרגשתי כך מאז התיכון, שמישהו רוצה אותך איתו בקבוצה, זה חשוב מאוד עבור שחקנים, לנפש שלהם".
|
לברון מול איגוואדלה (רויטרס) |
|
|
סיפור ידוע של בריאן ווינדהורסט, הכתב המוערך של ESPN והמקורב מאוד ללברון ג'יימס, גורס כי כאשר בהנהלה של הקאבס אמרו ללברון שיש אפשרות להביא את אימאן שאמפרט, אבל שגם סמית' כלול בעסקה, המלך אמר להם: 'קודם תביאו לי את סמית', אחר כך את שאמפרט'. ואכן כך היה, ג'יי אר סמית' הגיע, והשתלב נהדר עם לברון ג'יימס.
כי סמית', אחד מקלעי השלוש הנפיצים שיש ביותר כיום, כאשר הוא נכנס ל"זון" הוא מסוגל לקלוע ללא הפסקה, מתחבר היטב לסגנון של לברון ג'יימס, שכאשר הוא חודר מסוגל למצוא אותו. לברון אוהב להקיף עצמו בקלעי שלשות, שכן כך הוא יכול לחדור בקלות יותר כשפותחים לו את המגרש, ובמקביל, כאשר מגיע אליו דאבל אפ, הוא מסוגל להוציא מסירה לקליעה פתוחה משלוש.
"ג'יי אר סמית' מרגיש נורא. הוא פשוט חש שהוא לא מצליח לספק את הסחורה בסדרת הגמר, שהוא מאכזב מאוד את כל השחקנים שלצדו, ובעיקר את לברון ג'יימס איתו יש לו חיבור נהדר", אמר הולמס, מורה לחינוך מיוחד ומאמן כדורסל שעבד עם סמית' בתיכון. "הוא מרגיש שהוא חייב לפצות את כולם בקאבס, ולהביא יכולות אקסטרה בשאר המשחקים שנשארו".
|
סמית´ מול תומפסון (רויטרס) |
|
|
אז עד כה סמית' לא בסדרה, אפילו רחוק מכך. פעם אחת הוא לא סיים משחק עם מדד פלוס/מינוס חיובי, הממוצע שלו עד כה עומד על 9 נקודות, האחוזים משלוש על 25 וגם כמות הריבאונדים שלו ספגה מכה קלה בכנף. ולמרות כל זאת, ואף על פי שהשחקן חמום המוח נוטה לאבד שליטה לפעמים, כדי לנצח, דייויד בלאט יהיה חייב אותו ככל הנראה.
כי מת'יו דלבדובה לוחם כביר שנותן הכל בהגנה, ואימאן שאמפרט מגן נהדר, וטריסטן תומפסון שואב ריבאונדים, וטימופיי מוזגוב יכול לתת מספרים נאים, אבל אף אחד מהם לא יכול להתפוצץ כמו סמית'; וכשלברון ג'יימס כבר מתקשה לעמוד על הרגליים ולנשום, הוא זקוק למישהו שייתן לו מעט אוויר, שישחרר אותו, שיספק את הנקודות מלבדו. וזה בדיוק מה שבלאט צריך מסמית', עוד משחק אחד או שניים בהם הוא יביא את האנרגיות החיוביות, שיהיה בערב קליעה נפיץ, בו הוא יכול לקלוע מכל מקום, אפילו מסוף האולם, ואז בלאט באמת יוכל לפנטז על סגירת עונה חלומית עם טבעת אליפות.