עד למגיפת הקורונה, או יותר נכון עד מרץ 2020, רודי גובר היה על גג העולם. הוא זכה פעמיים רצוף בתואר שחקן ההגנה של העונה באחת הקבוצות היותר מלהיבות של אותה תקופה, הוביל אותה לפלייאוף שנה אחר שנה יחד עם דונובן מיטשל והעתיד של שניהם ביחד נראה ורוד.
במרץ, כשהקורונה החלה להגיע גם לארצות הברית, גובר היה היחיד שזלזל בה בפומבי ואף נגע במיקרופונים של התקשורת למרות הסכנות שכנראה לא היו ברורות לו. באותו הערב פורסם כי הוא הפך לחולה הקורונה הראשון ב-NBA, הדביק את מיטשל ושאר חדר ההלבשה של יוטה ג’אז והביא לסגירת הליגה לחמישה חודשים.
מאז הבלגן ביוטה בין שני הכוכבים החל לחגוג. למרות שסיימו את עונת 2020/21 עם המאזן הטוב בליגה (20:52) ולמרות ששוב הצרפתי נבחר לשחקן ההגנה של העונה, הם הודחו בשישה משחקים בחצי גמר המערב מול הלוס אנג’לס קליפרס ושוב לא הצליחו לעשות את הקפיצה המיוחלת. עונה לאחר מכן העסק התפרק, הם הודחו בשישה משחקים מול דאלאס מאבריקס בסיבוב הראשון ואז החליטו לפרק סופית את החבילה.
כדי להבין את הצד של גובר, צריך להסתכל גם אחורה אל אותו מקרה מול התקשורת במרץ 2020. הדיבור סביבו בליגה היה של שחקן אנוכי שלא אכפת לו מהסביבה, שדואג למספרים שלו ורוצה שהקבוצות שלו יהיו סביבו. הרי זה עובד לו בצורה כמעט מושלמת בנבחרת צרפת, שכן שם הוא הסנטר הדומיננטי ביותר ומצליח לסחוב את הטריקולור למדליות כסף וארד באולימפיאדות ואליפויות אירופה ועולם.
יכול להיות שזה באמת המצב שאיתו ביוטה נאלצו להתמודד, והם ניסו להעבירו בטרייד להצעה הכי טובה שיכלו לקבל. הוא אמנם בדיון על שחקן ההגנה הטוב ביותר אחרי שזכה שלוש פעמים תוך ארבע שנים בתואר, אבל הסביבה שהוא יצר ביוטה הייתה רעילה מדי שחיפשו לו מחליף ראוי. אז הלכו וחיפשו מי רוצה סנטר שמרוויח כ-170 מיליון דולר לארבע השנים הקרובות ומצאו משהו יחסית קרוב.
מינסוטה טימברוולבס, שהייתה קבוצה לוחמת עד אז ואולי אחת העמוקות בליגה, החליטה לוותר על כמעט כל הרוטציה והעתיד שלה, למעט אנתוני אדוארדס, קארל אנתוני טאונס ודיאנג’לו ראסל, לטובת הסנטר הצרפתי. הרעיון להפוך את טאונס לארבע שיכול אולי גם להוביל כדור ולשחק מחוץ לצבע תוך כדי פינוי הטבעת לגובר, כולל עזרה הגנתית בצד השני, גרמו לראשי הוולבס להאמין שיש להם ביג 4 שיכול בשנים הקרובות לשנות את הליגה.
הפרנצ’ייז, אפשר להגיד, כשל במשימה, אבל לא לגמרי באשמת גובר. טאונס נפצע למספר חודשים ואפשר לגובר לעשות כרצונו בתוך הצבע, אבל הוא הרגיש קצת מחוץ לכל הסיטואציה. ממאזן 36:46 הוולבס ירדו למאזן 40:42, כאשר בדרך הם מעבירים ללייקרס שוב כמעט את כל שחקני הרוטציה שעוד נותרו להם (ראסל, מייקל ביזלי, ג’ארד ואנדרווליט) וקיבלו רק את מייק קונלי מיוטה, אולי כדי שינסה להחזיר את גובר לימים הטובים ששיחקו ביחד בסולט לייק סיטי.
גם זה לא באמת עזר כי גובר רשם את המספרים הנמוכים ביותר בקריירה שלו מאז הפריצה בעונת 2016/17. הוא קלע 13.4 נק’ למשחק ב-65% מהשדה ו-64% מהעונשין, לקח 11.6 ריבאונדים וחסם רק 1.4 זריקות בממוצע – הנתון הכי נמוך מאז עונת הרוקי.
בעונה שעברה הוא אמר כי הוא מצפה מהחברים שלו לחדר ההלבשה “לקחת אישית כל משחק. דווין בוקר נותן את הכל בהגנה. שחקנים כאלה מתגאים בהגנה שלהם ועושים הכל בשביל להיות חלק מתרבות מנצחת. אנחנו לא שם, אבל אנחנו הולכים לשם”. מיטשל לא באמת אהב את זה, אבל בוולבס היו ועדיין יש שחקנים שאוהבים לשחק הגנה ועזרו לקבוצה להגיע לרייטינג ההגנתי העשירי בטיבו בליגה.
חלק מהירידה במספרים של גובר נובעת מכך שיש שחקנים שיודעים ויכולים לעשות הגנה סביבו (אדוארדס, ג’יידן מקדניאלס, טרואן פרינס), אבל גובר כבר לא זוכה לאותה תהילה כמו בעבר. עדיין גארדים אוהבים לשחק על הרגליים הארוכות ולא זריזות שלו, עדיין סנטרים פיזיים ואגרסיביים אוהבים לקחת אותו בפוסט ולפנות את הצבע לחיתוך חד וזה משהו שמחלחל גם לתוך חברי הקבוצה שלו.
מאז שנבחר לאולסטאר לראשונה בעונת 2019/20, הוא הפך לאיש שלא חוסך במילים בכל פלטפורמה אפשרית, אפילו כשלא צריך. אחרי שהתקרית של דריימונד גרין עם ג’ורדן פול הודלפה, בו הפורוורד נתן אגרוף לגארד במהלך אימון, גובר צייץ “חוסר ביטחון תמיד רועש” בתרגום חופשי. האלוף המכהן החזיר באותו ציוץ לפני יומיים, אחרי שקייל אנדרסון ביקר את גובר בספסל על כך שהוא לא חוסם זריקות ואחרי כמה חילופי מילים, הצרפתי הביא לאמריקאי אגרוף לחזה ונשלח הביתה.
המקרה הזה לא הגיע סתם. הביקורת על גובר היא שלמרות המחיר הכבד ששילמו עליו, הוא לא מצליח להביא את הקבלות הדרושות, או שמא אלו שהביא לפני הקורונה או בעונת 2020/21, גם כשיש סביבו אסופת שחקנים שכן הראתה פוטנציאל.
כנראה שהאגרוף ששלח אותו הביתה להמשך המשחק מול ניו אורלינס פליקנס לפני יומיים, אותו הזאבים ניצחו בלעדיו ובזכות משחק טוב של KAT ואדוארדס, היה גם הקש ששבר את גב הגמל. למרות ההתנצלות שלו, גובר לא טס עם חבריו ללוס אנג’לס, שם יפגשו לפנות בוקר (בין שלישי לרביעי, 5:00) את לוס אנג’לס לייקרס על הזכות לקבל את ממפיס גריזליס, שמגיעה בלי סנטר אמיתי, בסדרת פלייאוף.
אם יפסידו, הוא ישוב למשחק מול המנצחת בין הפליקנס לאוקלהומה סיטי ת’אנדר, אבל נראה שאולי כבר עדיף לג’נרל מנג’ר טים קונלי, שהפך למרוויח ביותר בהיסטוריה אחרי הקסמיים שחולל עם ניקולה יוקיץ’ בדנבר, לחשב מסלול מחדש איתו ואולי לחזק את הגרעין בבנייה סביב אדוארדס וטאונס, מה שהצליח עונה קודם לכן.
מאז הקורונה, נראה כי גובר נחשב ל’פרסונה נון גרטה’ בחדרי ההלבשה, אבל עדיין נמצא שם בגלל ההיסטוריה העשירה והיכולות שעדיין קיימות אצלו. בכל מקום ההתחלות קשות, אבל הסבלנות לגבי הצרפתי, שיהיה בן 31 קצת אחרי שסדרת הגמר תיגמר, מתחילה לפקוע.