קריסת מערכות: הנפילה הדרסטית של גולדן סטייט

1. לאן נעלמה גולדן סטייט. רק לפני קצת יותר מחודש גולדן סטייט הייתה על גג העולם. הווריירס ניצחו את ממפיס, שברו את שיא הניצחונות לעונה אותו קבעה שיקגו בולס בעונת 1995/6 עם 73 ניצחונות ב-82 משחקים ונכנסו לספרי ההיסטוריה כאחת הקבוצות הגדולות שידעה הליגה. גם כוכב הקבוצה סטף קרי זכה לסופרלטיבים מחמיאים והוזכר בנשימה אחת ביחד עם מייקל ג'ורדן האגדי.

בפלייאוף התגברה גולדן סטייט על הפציעות הקטנות של קרי, השיגה 1:4 גם על יוסטון ברבע גמר המערב וגם על פורטלנד בחצי גמר המערב ובארצות הברית כבר החלו להתכונן ולהתמרק לשחזור סדרת הגמר מהעונה שעברה בין הווריירס לקליבלנד המאיימת של לברון ג'יימס וטיירון לו. בין לבין, קרי עוד זכה בפעם השנייה ברציפות ב-MVP של העונה הסדירה והפך לראשון בהיסטוריה של הליגה שזוכה פה אחד בתואר היוקרתי.

פתאום, בשבוע אחד הכל התהפך. אוקלהומה, שנמצאת בכושר אדיר והדיחה בסיבוב הקודם את סן אנטוניו החזקה, היממה את גולדן סטייט בסדרת גמר המערב עם שלושה ניצחונות מארבעה משחקים והותירה אותה רחוקה הפסד אחד בלבד מהדחה מפתיעה, מוקדמת ומאכזבת. אותה קבוצה שנראתה עד לפני זמן לא רב בלתי עצירה, נראית מבולגנת, מבולבלת וחסרת אנרגיות אל מול ההתלהבות והנחישות של הת'אנדר.

קרי מול ווסטברוק. שחקני אוקלהומה ראשונים לכל כדור (רויטרס)

יש סיבות רבות לחוסר התפקוד של הווריירס בסדרה הנוכחית, ננסה לשים את האצבע על המרכזיות שבהן.

סטף קרי. הכוכב הגדול של האלופה והשחקן שזכה פה אחד בתואר ה-MVP של העונה הסדירה, נראה מפוחד ומבוהל מול האגרסיביות האדירה שמפעילים עליו שחקני אוקלהומה. הוא לא מצליח להשפיע על המשחק כמו שהתרגלנו בשנתיים האחרונות. הדבר אולי קורה בגלל הפציעה ממנה סבל בשלבים מוקדמים יותר של הפלייאוף, ואולי בגלל ההגנה האגרסיבית של הת'אנדר, אבל הכוכב הגדול פשוט לא נמצא שם וזה מתבטא כמעט בכל הפרמטרים, בעיקר ביכולת הקליעה המפורסמת שלו מקו השלוש. מ-31 נקודות ב-45.4 אחוזים ל-3 בעונה הסדירה, הממוצעים של קרי צנחו בסדרת גמר המערב ל-24.3 נקודות ב-37.2 אחוזים ל-3.

דריימונד גרין. הפורוורד המוערך, שנחשב לאחד משני שחקני ההגנה הטובים בליגה, מספק סדרת שפל מבחינה אישית. הוא לא מצליח לשמור את הגבוהים של אוקלהומה וגם שחקני החוץ שלה עוברים אותו כאילו הוא לא קיים. גם המספרים המצוינים אליהם התרגלנו במהלך העונה הסדירה (14 נקודות, 9.5 ריבאונדים ו-7.4 אסיסטים בממוצע למשחק) ירדו משמעותית בסדרה מול הת'אנדר ל-11.3 נקודות, 7 ריבאונדים ו-4 אסיסטים.

סטיב קר. המאמן המוערך, שקיבל מחמאות גדולות על עבודתו בשנתיים האחרונות ונחשב, בצדק, לאחד המאמנים הטובים ביותר בליגה, לא מוצא פתרונות לאתגרים שמציב בפניו מאמן אוקלהומה בילי דונובן (אליו נגיע בהמשך). זו הפעם הראשונה בה הוא מתמודד מול קבוצה שלא מתאימה את עצמה אליו אלא פשוט משחקת את הכדורסל הרגיל שלה, ולקר אין תשובות. לא פעם הוא נראה חסר אונים.

סטיב קר. חסר אונים (רויטרס)

התקפה. המשחק ההתקפי השוטף, הקבוצתי, המתואם והמוכר של גולדן סטייט נעלם אל מול השחקנים האתלטים של אוקלהומה והידיים הארוכות שלהם. משחק ההתקפה של גולדן סטייט בסדרה הנוכחית מסתכם בבידודים ונראה מיושן ומסורבל. לשם השוואה, בעונה הסדירה קלעה גולדן סטייט 114.9 נקודות בממוצע למשחק (מקום ראשון בליגה) ומסרה 28.9 אסיסטים בממוצע. לעומת זאת, בסדרה מול הת'אנדר הווריירס קולעים 104.8 נקודות למשחק ומוסרים 21.5 אסיסטים בלבד. במהלך אחד מפסקי הזמן בסדרה ניתן היה לשמוע את סטיב קר "מתחנן" בפני שחקניו "תניעו את הכדור, תעבירו אותו מאחד לשני ותמצאו את האיש הפתוח", אך לשווא.

הגנה. לפני הסדרה נערך באחד מכלי התקשורת בארצות הברית ראיון ובו הסביר רון אדאמס, עוזר המאמן של גולדן סטייט, שנחשב לאחד המומחים ההגנתיים הטובים בליגה, איך עוצרים את קווין דוראנט. בפועל, משחק ההגנה של הווריירס נראה רע מאוד וחוץ מצמד הכוכבים של אוקלהומה, שקולעים מתי שבא להם, גם שחקני המשנה חוגגים וקובעים שיאי קריירה.

ריבאונד. השליטה המוחלטת של גבוהי אוקלהומה מתחת לסלים (49 ריבאונדים בממוצע - 11 מהם בהתקפה - לעומת 41.8 של גולדן סטייט), מאפשרת לשחקני הת'אנדר עוד מצבי קליעה (פוזשנים בלע"ז) ובעיקר מונעת מהווריירס לפתח את משחק המעבר המפורסם שלהם.

דריימונד גרין. לאן נעלמה ההגנה? (רויטרס)

ההבדל הבולט בין הקבוצות הוא הרעב. בעוד שגולדן סטייט שזכתה בעונה שעברה באליפות והעונה הצליחה לשבור כל שיא אפשרי, נראית מעט שבעה. אוקלהומה נראית רעבה ואנרגטית. הת'אנדר מעולם לא זכו באליפות. הכוכבים הגדולים של הקבוצה כבר שנים מסתובבים קרוב לבאר, אך עדיין לא שתו ממנה. המאמן אולי זכה באליפויות בליגת המכללות, אבל טבעת אליפות של ה-NBA עדיין אין לו. גם הצוות המסייע, הקהל והמועדון צמא לאליפות היסטורית והדבר ניכר בכל פעולה במגרש.

הקריסה הגדולה של האלופה מעסיקה רבות את התקשורת בארצות הברית. הפרשן פראן בלינבורי כתב: "גולדן סטייט נראית כמו אורח שנשאר ערום מחוץ לחדרו בבית המלון. השחקנים פשוט נראים מפוחדים. אפשר להפסיד, אבל להתפרק זה כבר משהו אחר. בכלל לא בטוח שהם יכולים לחזור מזה, אפילו לא באורקל ארנה".

תומפסון מול רוברטסון. יצטרכו עזרה גם ממנו (רויטרס)

בלינבורי גם ניתח את היכולת של סטף קרי במשחקים האחרונים: "הוא נראה אדיש, רשלן וחסר אונים. הוא החטיא זריקות קלות ופנויות והתעסק יותר מדי עם השופטים בתקווה שאצלם הוא ימצא את הפתרון".

אדריאן וינרובסקי מ'יאהו' ניסה לתאר את התחושות בחדר ההלבשה של גולדן סטייט לאחר התבוסה 118:94 במשחק הרביעי בסדרה: "מצב רוח קודר ודממה מוחלטת באוויר. רק קולות המים הזורמים במקלחות נשמעים".

למרות הכל, אם יש קבוצה שאסור להספיד זו גולדן סטייט. אל לנו לשכוח שעדיין מדובר באלופה שהראתה הרבה אופי והמון יכולת במהלך השנתיים האחרונות. אם סטיב קר והשחקנים שלו רוצים לחולל את הבלתי ייאמן ולהפוך לקבוצה העשירית בלבד בהיסטוריה של ה-NBA שחוזרת מפיגור 3:1 (לעומת 222 שנכשלו במשימה), הם יהיו חייבים קודם כל את סטף קרי הישן והטוב, ובנוסף גם לטפל בכל הבעיות אליהן הצבענו. אה, גם קצת עזרה מקליי תומפסון לא תזיק.

בילי דונובן מימין. נתן נוקאאוט לפופוביץ´ (מערכת ONE)

2. סרט רוקי. ויש גם צד שני למטבע וקוראים לו אוקלהומה. יש לא מעט הסברים לשיפור המשמעותי ביכולת של הת'אנדר במשחקי הפלייאוף, ננסה לגעת במפתיעה ובחשובה שבהן – המאמן בילי דונובן.

עד לפני מספר שבועות מאמן אוקלהומה היה נראה כהמשך ישיר – ולא מחמיא - לקודמו בתפקיד, סקוט ברוקס. ראסל ווסטברוק המשיך להציג בעונה הסדירה יכולות אתלטיות אדירות וסיים עונה אישית מפלצתית, קווין דוראנט הראה כמעט בכל ערב את יכולת הקליעה הנדירה שלו, אבל הת'אנדר לא באמת נראו כמי שיכולים לאיים על תואר האליפות וגם המשיכו בתצוגות הלוזריות שלהם (הם הקבוצה שהפסידה הכי הרבה פעמים במהלך העונה הסדירה לאחר שהובילה בפתיחת הרבע הרביעי).

אולם בפלייאוף משהו השתנה. זה התחיל עם 1:4 מוחץ ברבע הגמר על דאלאס המנוסה ומאמנה המוערך ריק קרלייל, נמשך עם נוקאאוט אדיר על הראש של סן אנטוניו וגרג פופוביץ', אחד המאמנים הגדולים בהיסטוריה, וכאמור הגיע לשיא בסדרה המדהימה מול האלופה גולדן סטייט.

שחקני אוקלהומה חוגגים (רויטרס)

מול הספרס, שהפסידו בבית פעם אחת בלבד במהלך העונה הסדירה, אולקהומה השיגה שני ניצחונות חוץ, ונראתה בארבעה מתוך ששת המשחקים בכמה רמות מעל יריבתה החזקה. גם מול גולדן סטייט הת'אנדר נראים בלתי עצירים ומשאירים את הווריירס חסרי אונים.

כמובן שחלק גדול מהקרדיט צריך לתת לווסטברוק ודוראנט שקולעים בפלייאוף 27.3 ו-28.5 נקודות בהתאמה בממוצע למשחק, אולם ביחד עם זאת לדונובן שמנצח על כל ההצגה מגיעות מחמאות גדולות לא פחות.

בילי דונובן. קרדיט גדול (רויטרס)

ההתנהלות מול שני הכוכבים הגדולים, הניהול המדויק של הרוטציה, ההכנה הטקטית למשחקים וההתאמות הקטנות במהלך הסדרות מול שועלים כמו קרלייל, פופוביץ' וקר, ניצול היתרונות של שחקניו, פסקי הזמן והרוגע שהוא משרה על הקווים, כל אלה הופכים את דונובן לאחד המאמנים המדוברים כיום ב-NBA ומסייעים לאוקלוהמה לחלום על תואר היסטורי. ואסור לשכוח שכל זה קורה כשעוזר המאמן הבכיר מונטי וויליאמס, שאיבד את אשתו בתאונת דרכים טראגית בחודש פברואר, לא נמצא עם הקבוצה בחודשים האחרונים. וויליאמס, שהגיע אחרי חמש עונות כמאמן ראשי בניו אורלינס, היה אמור לעזור בהליך ההתאקלמות של דונובן, שהגיע הישר מליגת המכללות.

ההצלחה של המאמן בן ה-50 לא נעלמת מעיניהם של אנשי הכדורסל בארצות הברית. רג'י מילר, שחקן עבר אגדי ואחד הפרשנים הבכירים כיום, אמר לפני מספר ימים: "מגיע קרדיט לדונובן, על ההגנה ועל השימוש בספסל, על ההרכבים הנמוכים ועל האתגרים שהוא שם בפני סטיב קר". גם קווין דוראנט, שעד לפני מספר שבועות לא הסתיר את חשדנותו כלפי המאמן, הודה: "הוא השתפר מאוד. הוא מוטיבטור יוצא מן הכלל. הוא המנהיג שלנו ונעשה את כל מה שיבקש".