יש משהו קסום בדרבי. בערים כמו בלגרד ותל אביב הדרבי זה אחד המשחקים שמסמנים אותם בעיגול בפתיחת השנה והאוהדים מגיעים אליו בטירוף מוחלט כדי ליצור אווירה משוגעת. גם ב-NBA יש משחקי דרבי שיוצרים אווירה מיוחדת, אבל בדרך כלל זה בתוך העיר בין הקבוצות של לוס אנג'לס או של ניו יורק. מעטים חשבו שהדרבי הכי מצופה של השנה יהיה דווקא זה של קליפורניה, בין גולדן סטייט ווריורס וסקרמנטו קינגס, שנפגשו לראשונה אי פעם בפלייאוף ומהוות סוג של אנטיתזה בין שמן לבין מה שהן מייצגות בעונת 2022/23.
הראשונה מייצגת את הזהב. כמו הבהלה שהייתה אליו במאה ה-19 באזור, כולם כמהים לראות מה הווריורס יעשו השנה, במיוחד כשלא ברור מה עתיד השושלת שזכתה בארבע אליפויות והגיעה לשישה גמרים בשמונה השנים האחרונות. כל כך הרבה זהב זורם בדם של סטף קרי, דריימונד גרין, קליי תומפסון וסטיב קר שכולם רוצים ממנו עוד ועוד. הם מייצגים את גשר הזהב, מגיעים מסן פרנסיסקו ועמק הסיליקון העשירות. הם מייצגים את האליטה.
השנייה מייצגת את השאפתנים, את הלא מוצלחים, את אלו שמצליחים לפרוץ וצריכים למנף את ההצלחה כדי להישאר בתודעה, כמו אותם אנשים שרצו לעטות על הזהב שמצאו במדינה בין 1848-1858. עם השם מחייב כמו הקינגס היה מצופה שזאת תהיה קבוצה מוצלחת, אבל זאת רק השאיפה. המועדון שלא הגיע לפלייאוף מזה 16 שנה, עשה עונה חלומית בכל קנה מידה וניצל את המערב הצפוף כדי לעשות את הקפיצה קדימה. הם מייצגים את המקופחים, את אלו שאף אחד לא שם לב אליהם, את אנשי הקהילה, את אלו שהוספדו אחרי שלא פרצו לאורך תקופה, את אלו שעובדים קשה ולא זוכים לתהילה בגלל המקום מהם באו. הם מייצגים את מעמד הביניים ואנשי הפריפריה.
החולצה שגולדן סטייט חילקה לאוהדיה בגמר 2022. דם מזהב (רויטרס)המפגש המרתק בין שתי הקבוצות הפיקו עד כה חמישה משחקים מרתקים שהיה בהם הכל כאילו מדובר בסרט של מארוול: מהפכים, מכות, דרמות, ויכוחים, התעלויות ברגעי האמת, סיפורים מפוספסים, התגברות על מכשולים ושחקני משנה שהתפקיד שלהם הפך למשמעותי ככל שהתקדמה העלילה. בשונה מהתסריט הקבוע של סרטי גיבורי העל, כאן אתה יכול לבחור מי הטוב ומי הרע. בדומה לו, כנראה שגם כאן התסריט כבר נכתב והסיום כבר ידוע מראש.
הגיבורים הראשיים בסיפור הם כמובן סטף קרי ודיארון פוקס. שני הרכזים מציגים כדורסל נהדר, כשהראשון עושה הכל כדי לשמור על תוארו כאלוף והשני מצדיק את שמו כשחקן הקלאץ' של העונה הסדירה זאת הסדרה היחידה בה יש שני שחקנים אחד מול השני שקולעים מעל 30 נקודות בממוצע (קרי 31.4, פוקס 30) ואחת הסדרות היחידות בהן כל המשחקים היו צמודים לאורך כל ההתמודדות, כאשר שניהם חוו במשחק הרביעי בסדרה את גודל הלחץ – קרי לקח טיימאאוט שלא היה לו, פוקס צמצם את הפער לנקודה בלבד, אבל במהלך האחרון הגנה גדולה של הראשון גרמה לשני להוציא את הכדור מידו ולבסוף להפסיד את המשחק, במהלכו אפילו שבר את אצבעו.
דיארון פוקס וסטף קרי (רויטרס)מעליהם יש את סטיב קר, המאמן שנחשב בשנים האחרונות למלך מידאס של הליגה, ומולו עוזרו עד לעונה האחרונה מייק בראון שמנסה לנשל אותו מכתרו. כזכור, במיתולוגיה היוונית מידאס היה המלך שכל דבר שנגע בו הפך לזהב, וכזה הוא קר. העונה הוא פוגש לראשונה בפלייאוף אחד שהיה בצוות שלו ועבר מספר תחנות מעצבות קריירה במהלך שנותיו בליגה, כמו להיות הראשון שמגיע לגמר ה-NBA עם לברון ג’יימס במדי קליבלנד. כישורי הבימוי וההפקה שלהם יחסית דומים, עם הרבה דמיון במשחק ההתקפי ועמידה בכלים העומדים לרשותם גם בחלק ההגנתי.
הווריורס והקינגס קרובים בכמות נקודות (118.4 לאלופה לעומת 115.6 ליריבתה), כמות הריבאונדים (45.6 לעומת 46.4), אבל באסיסטים הפער המשמעותי בין קבוצה שמשחקת כבר כמה שנים ביחד לזאת שהתחילה רק עכשיו. גולדן סטייט מוסרת 28.8 אס’ לעומת 21.4 של הקינגס, וזה גם ההבדל בין שני הרכזים שלה ושחקני הקו האחורי – בזמן שפוקס ומאליק מונק הם יותר שחקנים של בידוד ואחד על אחד שנעים עם הכדור, קרי ותומפסון נעים בין חסימות ללא הכדור ומתבססים על הקליעה הטובה שלהם כדי לייצר מצבי קליעה לעצמם ולאחרים גם בלי הצורך בכדרור.
מייק בראון וסטיב קר. זכו יחד באליפות (רויטרס)אבל את התסריט אי אפשר לכתוב בלי נבל מובהק ואם שואלים, יש אחד כזה בכל צד. דריימונד גרין ודומנטאס סאבוניס יצרו לעצמם סיפור יפה ועצבני שבשיאו הליטאי נפל על האמריקאי ותפס ברגלו, מה שגרם לו לדרוך עליו ולעשות הצגה תיאטרלית כאילו היה ב-WWE, מה שהוביל להרחקתו והשעייתו ממשחק מספר שלוש, כשהווריורס בפיגור 2:0. לעומת זאת, במשחק החזרה של גרין לסקרמנטו הוא הראה ניצוצות שלא היו אצלו מאז גמר 2016 (שם גם הורחק בגלל מעשה לא ספורטיבי) וסיים עם 8/10 מהשדה בזמן שהוא עולה מהספסל.
ויש גם את שחקני המשנה, אלו שלאו דווקא מופיעים בקרדיטים אבל יש להם תפקיד מפתח בסדרה. בצד של גולדן סטייט, קוון לוני סיים את משחקים 3 ו-5 עם 4 נקודות, מעל 20 ריבאונדים ומעל 7 אסיסטים, כשבשני המשחקים הראשונים לא הגיע ל-20 ריב’ ו-4 אס’ גם יחד, בדרך להיות האקס פקטור של ההתמודדות. גם יש את גארי פייטון השני ואנדרו וויגינס, ששבו לקבוצה עם תחילת הפלייאוף ומציגים משחק הגנה והקרבה נהדר.
קוון לוני ודומנטאס סאבוניס. מלך הריבאונדים של העונה הסדירה מול מלך הריבאונדים של הפלייאוף (רויטרס)בצד השני יש את האריסון בארנס, שהועזב כדי להביא את קווין דוראנט ב-2016 ופספס הזדמנות לשלוח את הסדרה ל-1:3 עם החטאת שלשה בסיום משחק 4. יש גם את קיגן מארי וקווין הוארטר, שסומנו כקלעי השלשות של הקינגס וקולעים ביחד רק 12 שלשות ב-28.5% בכל הסדרה במצטבר. אי אפשר לשכוח גם את מונק, ששיחק מדהים במשחק הראשון וכמעט הביא את הניצחון במשחק החמישי.
לא סתם מעל 10 מיליון אנשים בוחרים לצפות בשידור הישיר הארצי של הסדרה הזאת ולא בסדרות אחרות, כי הקהל עושה את ההבדל. הביקורת הרבה שיש על ה-NBA שזה קהל מהונדס שבא לראות הצגות וללא כרוז או כלי נגינה כזה או אחר, אין לו משמעות יותר מדי. כאן זה לא ככה. אוהדי הקינגס נתנו אווירה שלא רואים בסיבובים ראשונים במשחקי הבית שלהם והשפיעו רבות על הווריורס (ועל דריימונד גרין בפרט), מה שגרם להם לאסור כניסת פעמונים לצ’ייס סנטר. גם הקהל של גולדן סטייט ידוע כחם ותומך למרות שהכרטיסים והמינויים הם היקרים ביותר בליגה.
גריימונד גרין. יחסי אהבה - שנאה עם אוהדי הקינגס (רויטרס)אם יש כל כך הרבה סיפורים ומדובר בסדרה המרגשת והמלהיבה של הסיבוב הראשון, למה התסריט ידוע מראש? כי בסופו של דבר יש מספרים שאי אפשר להתעלם מהם. גולדן סטייט היא אחת מקבוצות החוץ הגרועות ב-NBA במהלך העונה האחרונה (30:11, מקום 27 בליגה), אבל ניצחה משחק חוץ אחד לפחות ב-28 הסדרות האחרונות בהן השתתפה, תוך כדי שהיא גם קבוצת הבית מהטובות בליגה (8:33, מקום שלישי). סקרמנטו חווה עונת רוקי בפלייאוף וניצלה את הביתיות וההתלהבות כדי לעלות ליתרון, אבל אף אחד משחקניה, למעט בארנס והוארטר, לא חווה פלייאוף ברמה גבוהה כמעט אף פעם, בטח שלא שחקניה המרכזיים.
עכשיו הם עם הגב לקיר, עם משחק שישי בסן פרנסיסקו שייערך הלילה (בין שישי לשבת), מול הבוסים הגדולים אותם הם מנסים להכריע ועם תומפסון בכושר שיא שידוע בהתעלות שלו במשחקי ההכרעה. דביון מיטשל אמר שהם צריכים להיות הראשונים שיכו ולתת להם אגרוף לפרצוף בשביל לנצח וזה מה שצפוי לקרות. האמריקאים אוהבים יותר את הסיפור ואת הדרך מכל דבר אחר, ולדרבי של קליפורניה יש את מגע הקסם שאין למשחקי הדרבי האחרים ב-NBA כדי להפוך את הסיפור של כל אחת מהקבוצות לגדול יותר, נוצץ יותר, זהוב יותר.
מאליק מונק ודיארון פוקס חוגגים. יצליחו להחזיר את הסדרה הביתה ולקחת מהווריורס את הזהב? (רויטרס)מי שהחלו את הבהלה לזהב בקליפורניה במאה ה-19 היו בין היתר מהגרים שבאו מחוץ למדינה, אחרי שדווקא אנשים מסקרמנטו גילו אותו ראשונים. זה בערך הסיפור של הסדרה כעת – הווריורס מחזיקים בזהב ובתואר האליפות, הקינגס שמעו על כך והגיעו לראשונה מזה 16 שנה לפלייאוף במטרה לנשל מהם את התואר. בסופו של דבר, מי שהרוויחה מכך היא סן פרנסיסקו, שהפכה ממושבה לעיר משגשגת תוך שש שנים. בעקבות כך, קליפורניה עצמה זכתה לכינוי “מדינת הזהב”, אותו אימצו הווריורס ב-1971 וכעת זוכים לחיות את החלום הקליפורני עם שושלת אדירה. האם הקינגס יצליחו להעיר אותם ולחיות את החלום בעצמם? התשובה הלילה.