1. שמחים ודורסים. לא קשה להבחין באווירה הטובה השוררת בקליבלנד בתקופה האחרונה. הפרגון, החיבוקים, החיוכים והצ'אפחות בין שחקני הקבוצה מופגנים ומוחצנים. כמובן שכאן מתעוררת שאלת 'הביצה והתרנגולת' הקבועה - האם התוצאות החיוביות (מאזן 0:9 מתחילת הפלייאוף) גורמות לנינוחות בחדר ההלבשה או שהאווירה הטובה היא זו שמובילה לתוצאות המרשימות. במקרה של הקאבס נראה ששני הדברים שזורים זה בזה ויוצרים אחד את השני.
לברון מחמיא לטריסטן תומפסון ("כמו דניס רודמן"), קווין לאב, שהיה מופנם עד לפני מספר חודשים, הפך לאחד הדמויות הבולטות בחיי החברה של הקאבלירס וגם ההימצאות של דמויות חיוביות ומנוסות כמו ריצ'רד ג'פרסון וצ'אנינג פריי עושה את שלה. אפילו המירמור של טימופיי מוזגוב, שיצא לגמרי מהרוטציה, לא מורגש.
כאמור, האווירה השמחה והמשוחררת מורגשת גם על הפרקט. הקצב הגבוה בהתקפה, ההתלהבות (והמשמעת) במשחק ההגנה והמשחק הקבוצתי מראים על משהו בריא שעובר על הקבוצה של טיירון לו. יותר שחקנים נושאים בנטל ההתקפי (תשעה שחקנים קולעים חמש נקודות ומעלה בממוצע בפלייאוף), יותר שחקנים מקבלים זמן משחק (לתשעה שחקנים יש 15 דקות ומעלה בממוצע), ממוצע האסיסטים עלה ביחס לעונה הסדירה והוא ממשיך לעלות ככל שהפלייאוף מתקדם (25.7 בסדרת חצי גמר המזרח מול אטלנטה לעומת 22.6 בעונה הרגילה). כל אלה הם סממנים מובהקים לקבוצה מאוחדת ומגובשת.
|
טריסטן תומפסון עולה לליי אפ. "דניס רודמן" (רויטרס) |
|
|
כמובן שלחולשת היריבות באזור המזרחי יש חלק גדול בצורה בה הקאבלירס נראים על המגרש, אבל גם כך אי אפשר להתעלם מהשינוי הגדול שחל באווירה ובסגנון המשחק. גם את טורונטו הפצועה והמותשת הקבוצה מאוהיו צפויה לעבור ללא קושי, בדרך למפגש ענק מול גולדן סטייט או אוקלהומה בניסיון להביא תואר היסטורי למדינה. או אז נראה האם באמת השינוי בתקופה האחרונה הפך את קליבלנד לקבוצה אלופה או שהיא פשוט 'חכמה (ושמחה) על קטנות'.
2. שמחת הפרטים הקטנים. כשמדברים בשנתיים האחרונות על גולדן סטייט חושבים מיד על היכולת האדירה של סטף קרי, על השלשות של קליי תומפסון, על התרומה האדירה של דריימונד גרין, על משחק ההתקפה המרהיב, על השלשות, על הווינריות וכמובן על המאמן סטיב קר. וזה בסדר, כל אלו הם המרכיבים הגלויים לעין של האלופה הגאה.
אבל יש גם את הפרטים הקטנים אליהם לא כולם שמים לב. אותם מרכיבים שבלעדיהם אי אפשר ליצור קבוצה גדולה. הסגירה לריבאונד, ההגנה האישית של שחקני הווריירס, החסימות, הכניסה לקווי המסירה של היריבה, המחויבות, הירידה הפנטסטית להגנה, הדחיפה של הכדור בהתקפה והמוכנות להקריב עבירות בשביל הקבוצה. כל אלו מאפשרים לגולדן סטייט להיות הקבוצה הגדולה שהיא.
|
שחקני גולדן סטייט. הדברים הקטנים (GettyImages) |
|
|
3. יחתום קבע? בחודשים האחרונים מתחזקים הדיבורים אודות עזיבתו המתקרבת של קווין דוראנט את אוקלוהמה, אולי בדרך לקבוצה מהאזור המזרחי שם יהיה לו קל יותר להגיע לגמר האזורי. מאוד יכול להיות שהדחה צפויה מול גולדן סטייט או הפסד לקליבלנד בגמר ה-NBA יגרמו לכוכב, שכבר משתוקק לזכות באליפות, לעבור לקבוצה בה יהיה לו קל יותר להגשים את החלום.
אולם יכול להיות שבמהלך הסדרה המרתקת מול סן אנטוניו בחצי גמר המערב התרחש הרגע שישאיר את הטרנטולה בקבוצה בה הוא משחק מ-2007. זה קרה אחרי המשחק השלישי בו הספרס ניצחו 96:100, בעיקר בשל משחק מופרע של ראסל ווסטברוק שזרק לא פחות מ-31 פעמים (וקלע 10 מתוכן). לשם השוואה, באותו משחק זרק דוראנט לסל 18 פעמים בלבד, פחות מכמות ההחטאות של ראס באותו משחק.
"לקחתי יותר מדי זריקות", הודה ווסטברוק בסיום אותו משחק. "אני חייב לעשות עבודה טובה יותר בלסדר לחברים זריקות. אני חייב לערב את החבר'ה. אפילו שאלה זריקות שאני בדרך כלל קולע, אני חייב למסור יותר. אני לוקח את האשמה. זה מתחיל בי".
|
קווין דוראנט. ווסטברוק פינה לו את המקום? (רויטרס) |
|
|
ובאמת, בשלושת המשחקים הבאים הוריד ווסטברוק את כמות הזריקות שלו ל-22 בממוצע למשחק, אליהן צירף 12 אסיסטים. דוראנט, לעומת זאת, זרק באותם שלושה משחקים כמעט 24 פעמים בממוצע. גם בשני המשחקים הראשונים מול גולדן סטייט בגמר המערב המגמה הזו נמשכת – ראס הוציא 17.5 זריקות בממוצע (וגם 12 אסיסטים בכל אחד משני המשחקים), לעומת 24 זריקות של דוראנט.
אם הדבר יימשך גם במשחקים הקרובים, יכול להיות שאותה אמירה מפתיעה של ווסטברוק ב-7 במאי תהיה זו שתשאיר את KD בקבוצה גם אם הת'אנדר שוב לא יזכו באליפות.
4. מחלקת שדרוג ופיתוח. עד פתיחת הפלייאוף הנוכחי "זכה" מאמנה של טורונטו דוויין קייסי להרבה זלזול וחוסר הערכה מצד פרשנים ועיתונאים, כולל מכותב שורות אלו. המאמן בן ה-59 קיבל בשנים האחרונות ביקורת רבה על ה"היחנקות" של שחקניו במשחקי הפלייאוף, או בקרבות הכניסה אליו. בשבועות האחרונים הצליח קייסי להוריד קוף מהגב ולנצח מאמנים מוערכים ומנוסים במעמדים אלו כמו פרנק ווגל ואריק ספולסטרה ולהגיע לגמר המזרח. במהלך המסע הלא קל, המאמן ושחקניו ניצחו משחקים חשובים, שרדו משברים, חזרו מפיגורים והצליחו לנצח שתי קבוצות קשוחות ומנוסות.
|
קייל לאורי. כברת דרך משמעותית בפלייאוף (רויטרס) |
|
|
גם שני הכוכבים של הקבוצה הקנדית קייל לאורי ודמאר דרוזן עשו כברת דרך משמעותית בפלייאוף הנוכחי. אחרי שבשני המשחקים הראשונים ברבע הגמר מול אינדיאנה דרוזן קלע 12 נקודות בממוצע ולאורי סיים עם 14.5, מול מיאמי המספרים של שניהם כבר קפצו ואת סדרת חצי הגמר הם סיימו עם ממוצעים מרשימים – לאורי קלע 23.4 ודרוזן הוסיף 22.1. במשחק השביעי והמכריע מול האלופה מ-2012 ו-2013 לאורי צלף 35, דרוזן להט גם הוא עם 28.
למרות התבוסה הקשה במשחק הראשון בגמר המזרח, טורונטו מגיעה לסדרה מול קליבלנד ללא לחץ. זו ההופעה הראשונה בהיסטוריה של המועדון בגמר האזורי והמטרה היא להתמודד בכבוד מול חבורת הכוכבים של טיירון לו. לא משנה איך הסדרה תסתיים, קייסי, לאורי ודרוזן עשו כבר את קפיצת המדרגה מסתם קבוצה טובה לאחת שיש לה מה להציע בפלייאוף, איפה שהכסף מונח על השולחן.
5. הפקת לקחים. לראשונה אחרי 20 שנים נדמה שבקיץ הקרוב גרג פופוביץ' יצטרך לעשות משהו שהוא לא עשה מעולם – להתאים את עצמו למתרחש סביבו. אם עד כה המאמן האגדי היה זה שהוביל את השינויים בליגה, התוצאות של סן אנטוניו במשחקי הפלייאוף בשתי העונות האחרונות ייאלצו אותו לעשות שינוי בחשיבה.
|
גרג פופוביץ´. יפיק לקחים? (רויטרס) |
|
|
העונה הודחו הספרס מול אוקלהומה ובעונה שעברה זה קרה בשלב מוקדם יותר על ידי הקליפרס. המשותף לשתי הקבוצות הללו הוא האתלטיות שלהן לעומת הרגליים הכבדות של חלק משחקני סן אנטוניו והפיזיות של שחקני הפנים לעומת הגבוהים הטכניים אך הלא מספיק פיזיים של הטקסנים.
לנוכח הנתונים הללו וביחד עם העובדה שגם גולדן סטייט, שנראית כאחת שהולכת להיות בצמרת הליגה עוד לא מעט שנים, מעמידה פורוורדים אתלטיים וגבוהים פיזיים ומשחקת בצורה מהירה, פופוביץ' והצוות שלו יצטרכו לנצל את פרישתם הצפויה של טים דאנקן ומאנו ג'ינובילי לצד עזיבה של עוד שחקן אחד או שניים כדי לבנות סגל בו יהיו גארדים שיוכלו להתמודד עם שחקנים מסוגו של ראסל ווסטברוק, גבוהים שיוכלו לתת פייט לסטיבן אדאמס, דיאנדרה ג'ורדן ושות' ופורוורדים שיסייעו לקוואי לנארד מול קווין דוראנט, אנדרה איגודאלה, הריסון בארנס ודומיהם.