אבנר קופל יצטרך להגדיל את התקציב של בית"ר ת"א, זאת לאחר שהבורר עו"ד תגר עמיאל פסק כי הקבוצה תצטרך לשלם למכבי ת"א הוצאות בסך של כ-60 אלף ש”ח על תביעת הבוררות שהגישה נגד הקבוצה ונערך דיון אחד. הצהובים, כפי שפרסמנו ב-ONE, תבעו סכום חסר תקדים של כ-143 אלף ש”ח, אך גם מה שפסק הבורר הוא לא דבר שגרתי בכדורגל הישראלי. בנוסף, הקבוצה של קופל תצטרך גם לשלם 6,400 ש”ח בגין יתרת שכר טרחת הבורר.
כזכור, בית"ר ת"א הגישה נגד מכבי ת"א תביעת בוררות בטענה כי הצהובים הפרו את ההסכם בין הקבוצות, גרמו לנפילת הקבוצה וביקשו לקבל מסמכים על השאלת השחקנים. דיון מקדמי התקיים בפני הבורר עו"ד עמיאל תגר, כאשר בית"ר ת"א, לאחר מכן, הגישה בקשה להפסקת ההליך כאשר היא מציינת כי בכוונתה להגיש תביעה כספית נגד מכבי ת"א. ב-25 בפברואר הצהובים דרשו 142,914 ש”ח מבית"ר ת"א, שלטענתה עלו לה עד כה בגין התביעה.
"תובענת הסרק שבית"ר הגישה היא חסרת יסוד, מחוסרת תום לב ומהווה שימוש לרעה בהליכי משפט. בכתב התביעה בית"ר עתרה למסמכים בטענה שאלה כביכול אינם בידיה, אולם הוכח במהרה כי מדובר בטענה שאינה אמת, ובידי בית"ר היו עשרות מסמכים (הסכמים) להם עתרה. בית"ר הייתה יכולה להשיג את המסמכים להם עתרה מהרשות לבקרת תקציבים ו/או ממנהלה של בית"ר בתקופה הרלוונטית, רו"ח ליאור שחטר, אך היא לא עשתה כן, ואף לא הציגה ולו פניה אחת למי מהם טרם הגשת התובענה", נאמר.
מכבי ת"א דרשה באמצעות עורכי הדין שלום מטלון, גל מזרחי ממשרד מטטרי, מאירי, וכט ושות': "לצורכי התגוננות מן התובענה, מכבי הוציאה עד מועד הגשת תשובה זו (ללא הוצאות תשובה זו), סך 142,914 ש”ח כולל מע"מ. כל ההוצאות שהוצאו כאמור היו חיוניות וסבירות. על פי דין, על בית"ר לשאת במלוא ההוצאות בפועל שנגרמו למכבי בנסיבות עד כה של הקבוצה". לתביעה של הכסף אף צורף תצהיר של סמנכ"ל הכספים של מכבי ת"א, רו"ח תומר שמואל, שמציין כי הקבוצה כבר שילמה למשרד עורך הדין שלה 50,703 ש”ח וכי סך נוסף של 92,211 ש”ח צפוי להיות משולם במהלך חודש מרץ.
מנגד, בית"ר ת"א באמצעות עו"ד דניאל לסרי, דחתה את טענות מכבי ת"א וטענה: "יכולה הנתבעת לטעון ולחזור ולטעון, בלשון כזו ובלשון אחרת, כי התביעה חסרת יסוד, חסרת עילה, חסרת תום לב, מהווה שימוש לרעה בהליכים משפטיים וכיו"ב, אך כל אלה בשלב זה, מהוות ססמאות וקלישאות, או משאלת לב של הנתבעת, שלא יכולות לבוא במקום קביעות משפטיות וסופיות של ערכאה משפטית".
לגבי בקשתה של מכבי ת"א לקבל 142,914 ש”ח כתב עורך הדין של בית"ר ת"א: "את עיקר מרצה הקדישה הנתבעת לשכנע את הבורר הנכבד כי היא זכאית לא פחות מ-142,000 ש”ח כשכ"ט וכי הקדישה להליך עד כה ממנה ביקשה התובעת לחזור לאחר ישיבת ק"מ הראשונה לא פחות מ-230 שעות עבודה. נניח לרגע לכנות השעות שנטען שהושקעה בהכנת התיק. האם זו כמות שעות סבירה? האם זו כמות שעות מידתית לאופי הדיון עלותו או מורכבותו? האם הדבר מעיד על חיסכון במשאבי זמן ועלויות כנדרש בתקנות הרלוונטיות? האם על התובעת לשאת בעשרות או מאות השעות שטוענת הנתבעת שהשקיעה, כדי להצדיק למשל את טענת ההגנה העיקרית של הנתבעת, כאילו בין הצדדים לא התקיימו לכאורה יחסים מיוחדים. (ב-3 שנים האחרונות היו בסגל התובעת מידי שנה 15 שחקנים מושאלים של הנתבעת)?".
עוד מציינת בית"ר ת"א לגבי הסכום הנדרש: "מכל מקום ברור שמדובר בבקשה מופרכת שאף בר דעת לא היה נענה לה. בכלל, ובנסיבות שהובילו לבקשת המחיקה. האם הניחה הנתבעת בפני הבורר שמץ של נימוק שיצדיק את הגדלת הסכום? האם עשתה הנתבעת איזה שהם מאמצים או מהלכים במהלך ההתדיינות עד היום, שיצדיקו את הגדת הסכום? ואולי דווקא ההפך ואלמלא הייתה יושבת בחוסר מעש ולפחות משיבה או מתייחסת לפניות התובעת, ניתן היה לחסוך את ניהול התיק מלכתחילה? והאם העובדה שכל התיק התמצה בהגשת כתב הגנה וישיבה מקדמית קצרה, במסגרתה הוברר שאין מסמכים והודעות בכתה (שגילויים נדרש בתובענה), לא מצדיק דווקא את הפחתת סכום ההוצאות, שמלכתחילה היינו חושבים עליהם?
“גם חישוב המתבסס על כללי לשכת עורכי הדין והתעריף המינימלי (לאחר הצמדה להיום) הקבוע בהם להגשת תביעה בבית משפט ששוויה אינו נתון לקביעה כספית (כ-8,600 ש”ח), בפני בורר (75% מהסכום בבית משפט), מביא אותנו לשכ"ט של כ-6,150 ש”ח. אכן התעריף אינו מחייב (ניתן לסטות ממנו, למעלה אך גם למטה)".
אך הבורר עו"ד תגר עמיאל לא התרשם מהטענות של בית"ר ת"א והלך עם הנימוקים של מכבי ת"א וכתב בין השאר בהחלטתו: "התביעה שהוגשה הינה לקבלת מסמכים ומידע שהיו אמורים להימצא ברשות התובעת ואולם כפי שנטען על ידה, לאור סכסוך שהתגלה בינה לבין מי שהיה מנהל התובעת בתקופה הרלוונטית, הוא חדל מלשתף עימה פעולה. מקור חליפי לקבלת המידע הנתבע הינו הרשות לבקרת תקציבים, שאכן סיפקה לתובעת מסמכים רבים, בעקבות פניה שנעשתה לאחר שהנתבעת הצביעה על דרך זו. דומה שניתן היה להשיג מסמכים אלה גם ללא הגשת התביעה".
עוד מוסיף הבורר בהחלטתו: "אגיד כי לא התרשמתי שנחשפו בפני מלוא הסיבות להתנהלות התובעת בהליך זה (ואין לי ספק שפעלה בדרך המיטבית לה, מסיבותיה). התובעת שינתה את טעמה לגבי המשך ההליך לאו דווקא לאחר שהוגש כתב ההגנה. כבר בשלב זה הובעה באופן מפורש טענת התובעת לעניין ההתנהלות בקשר לשחקנים המושאלים. באף מקרה לא הייתה דרישה של התובעת לתשלום מותנה. הנתבעת שילמה לתובעת את מלוא הסכומים הקבועים. חרף זאת, התובעת הגישה כתב תשובה ואף נערך קדם משפט, ורק לאחריו התבקשה הפסקת ההליך.לא זו אף זו, מטעמים שלא פרטה, בחרה התובעת להודיע שתגיש תביעה כספית, ולא עתרה לתיקון כתב התביעה".
על הסכום שמכבי ת"א דרשה כתב הבורר: “לגישתי, אם לא מתקיימות נסיבות מיוחדות, נתבע שהתובע החליט להפסיק את התביעה נגדו זכאי להוצאות ראליות, סבירות והוגנות, תוך התחשבות בהיקף ההליך ובתשומות שהושקעו עד להפסקתו. לימוד התביעה והכנת כתב הגנה מפורט הינו שלב מכריע בניהול תיק ובגיבוש קו הגנה, ואין להקל ראש (כפי שמנסה לעשות התובעת) במאמץ ובזמן הנדרש כבר בשלב זה של הדיון. בטחוני כי התובעת לקחה בחשבון עת החליטה על הגשת התביעה כי הנתבעת תסתייע (כפי שהיא זכאית לעשות)".
לגבי היקף השעות שדרשה מכבי ת”א כותב הבורר: "הנתבעת טענה כי הושקעו 230 שעות עבודה בעלות כוללת של כ-142,000 ש”ח כולל מע"מ. מקובלת עליי עמדת התובעת כי אין כל משקל ראייתי לדו”ח השעות שהגישה התובעת, שכן אין הוא כולל את הפירוט הרלוונטי (עקב השחרת נתונים אלה) ולפיכך לא ניתן לבסס עליו ממצא עובדתי לעניין כמות שעות העבודה המשפטית שהושעו בתיק. אשר על כן, עלי לקבוע באומדנה מה עולה לגדר הוצאות משפטיות ראליות, סבירות והוגנות".