שלושה סייפים, על יכאטה, בדרך לתחרות. אף אחד מהם לא חשב שזה מה שהוא יעשה בדרך ליעד הסופי - אליפות אירופה בסייף שנערכה אתמול (רביעי) באיטליה, אבל זה מה שהם עשו כדי להגיע לתחרות היוקרתית. בעקבות סגירת המרחב האווירי בשל המלחמה מול איראן, את הדרך לשם הם עשו באוויר, בים וביבשה, העיקר להגיע ולנסות להרים את רוחו של העם שנמצא בימים קשים.
השלושה לא האמינו שזה קרה, אבל יובל פרייליך, יונתן כהן ודב בר וילנסקי הפליגו לתחרות דרך הים התיכון בפרופיל נמוך ובהתאם להוראות כוחות הביטחון. לאחר שעשו זאת, הוצע לנבחרות אחרות לצאת כך לתחרויות בינלאומיות, כפי שפורסם לראשונה ב-ONE, אבל עד כה רק הסייפים היו אמיצים מספיק בשביל זה. המסע שלהם נמשך 22 שעות בים למדינה זרה ומשם הם עברו עוד 6 שעות בטיסות, עד שהגיעו יום לפני התחרות.
סייף נוסף שהיה אמור לצאת איתם, אלון שריד, נאלץ להישאר בארץ. במקומו, הוקפץ פיודור חפרסקי שהיה בחופשה ברוסיה ותפס טיסה משם לתחרות. ביחד, הם סיימו במקום התשיעי באירופה, אחרי הפסד מוקדם לגרמניה שמנע מהם להעפיל לרבע הגמר ומשם אולי להתמודד על מדליה.
יובל פרייליך, יונתן כהן ודב בר וילנסקי (איגוד הסייף)"אחרי שהפסדנו בשלב מוקדם ולא נכנסנו לשמונה הנבחרות האחרונות, המקום התשיעי זה המיקום הכי טוב שיכולנו להשיג", אמר הסייף הוותיק יובל פרייליך, שעשה את הדרך הארוכה בגיל 30 על סירה כדי לנסות ולהביא כמה רגעים של אושר עבור המדינה. "אנחנו נבחרת ששווה יותר ממקום תשיעי. לצערי הגענו לא מספיק חדים לקרב הראשון, בעוד שהגרמנים כבר היו אחרי קרב אחד כקבוצה וכמובן גם אחרי תחרות יחידים מלאה כך שהם היו כבר חמים וחדים יותר מאיתנו".
לצאת לתחרות בהפלגה זה אירוע חסר תקדים. פרייליך סיפר כי "זה התחיל מזה שביום שישי בבוקר כולנו היינו כבר בדרך לשדה התעופה בן גוריון כדי לטוס לאליפות אירופה, אבל פתאום ברגע אחד סגרו את הכל. דב בר וילנסקי כבר עשה צ'ק אין לציוד שלו, אבל הוא היה צריך לחזור הביתה בלי הציוד, שנשאר בנתב"ג. אחר כך הוא היה צריך לאסוף ציוד של מישהו אחר כשדיברנו בנינו ואמרנו שאנחנו הולכים לצאת לאליפות אירופה בכל זאת".
יובל פרייליך (team Bizzi)חשבת אי פעם שתהיה על יאכטה בדרך לתחרות?
"אין ספק שזו דרך מקורית להגיע לתחרות. כולנו הבנו שלכל אחד בתקופה הזאת יש את האחריות שלו, כמובן שבראש ובראש החיילים והלוחמים שלנו שעושים את העבודה הכי חשובה שיש בהגנה על מדינת ישראל, ולספורטאים יש אחריות לייצג את המדינה בכל מקום בעולם על הצד הטוב ביותר אם ניתנת לנו ההזדמנות. למרות המסע הלא פשוט, הבנו שצריך לעשות מה שאפשר כדי להגיע לאליפות אירופה, במיוחד בימים כאלה. בגלל שזו תחרות חשובה, כולנו אמרנו שנעשה מה שאפשר. כשנוצרה ההזדמנות, הלכנו על זה".
איך נולד הרעיון הזה?
"היה מישהו שהזמין את היאכטה כדי לחלץ אותו ממדינה אחרת. הסקיפר שהיה אמור להפליג לשם היה סייף לשעבר, אז הוא שלח הודעה שהם יוצאים להפלגה וזה הגיע למנכ"לית האיגוד אירנה טל שאמרה 'אוקיי, אם היאכטה יוצאת ואפשר להוסיף שלושה ספורטאים, נראה לי שנשמח'. כשפנו אלינו, אמרנו כן. ניצלנו את ההזדמנות, אחרי שזה התגלגל לגמרי במקרה. לפני כן, אני כבר אמרתי 'יאללה, כפרה על התחרות הזאת, פספסתי אותה, אין מה לעשות', אבל בשבת בערב זה צץ פתאום וביום ראשון כבר בבוקר היינו בים".
כמה זמן הייתם במים ואיך זה הרגיש להיות על הסיפון שלה בדרך לאליפות אירופה?
"ההפלגה הייתה בערך 20 שעות. זה שקט מטורף על הסיפון, אין אינטרנט ואין טלפונים, היינו ממש במרחב אינטימי. היו שבעה אנשים על הסיפון בסך הכל, אז בעיקר דיברנו, נהנינו מהאוויר ומהגלים, למי מבנינו שלא הייתה מחלת ים כמובן".
לא חששתם?
"לא ממש. פשוט ניצלנו את ההזדמנות. בלילה, כשכבר היינו די רחוקים מישראל, אחד הסקיפרים קיבל התראה מפיקוד העורף ואחרי רבע שעה פתאום ראינו את הטילים מאיראן עפים בשמיים ממרחק. זה היה מחזה מטורף ולראות אותם בדרך ליפול על המדינה ואז את כיפת ברזל והיירוטים מהצד שלנו. ראינו את הכל מהים, זה היה יוצא דופן. זה דיסוננס מאוד משמעותי - מצד אחד, אנחנו שם, בים, בשקט. מצד שני, באופק רואים את המלחמה".
דב וילנסקי ויובל פרייליך על היאכטה (פרטי)יובל פרייליך בן ה-30 מאוד רצה להשיג הישג משמעותי בתחרות, אחרי שנבחרת הדקר בה הוא מתחרה זכתה בעבר במדליית הכסף באליפות אירופה ובמקום השביעי באליפות העולם. למרות שלא הצליחו לסיים על הפודיום באיטליה, הם עדיין חולמים להגיע לאולימפיאדת לוס אנג'לס 2028.
"המטרה שלנו היא להגיע למשחקים האולימפיים, חד משמעית", ציין פרייליך. "אני עברתי כבר שלושה קמפיינים אולימפיים וקשה לדעת אם נהיה שם או לא, אבל מבחינת היכולת? אנחנו יכולים להתברג בצמרת העולמית, אין לי ספק בזה. אם הדברים יתחברו לנו, נהיה שם. אנחנו צריכים להיות מאוד חדים ומדויקים בתשע התחרויות המכריעות שיהיו בין 2027 ל-2028. אנחנו נבחרת צעירה יחסית, למרות שאני כבר בן 30 ודי באמצע הקריירה, כך שאנחנו יכולים להתברג בצמרת האירופית".
אתה מרגיש שאתם מתקדמים?
"כן, יש מגמת שיפור ויש פוטנציאל. יש לנו הרבה סייפים צעירים. יונתן כהן הוא הכי מבוגר אחריי, והוא בן 22. בנבחרת שלנו יש איזון נכון, בין הניסיון שלי ובין האנרגיה שלהם. זה עובד טוב".
עד כמה היה חשוב לך לצאת לאליפות אירופה בזמן המלחמה בארץ?
"אני חייב לומר - זה כבוד לייצג את מדינת ישראל והעובדה שאנחנו פה זו זכות עצומה בשבילנו. במיוחד בתקופה של מלחמה על הבית, יש בייצוג שלנו באליפות אירופה משמעות עוד יותר גדולה. מבחינתי זו לא הייתה שאלה בכלל, העיקר להגיע ולייצג את המדינה בכבוד. אני שמח שהצלחנו להגיע, אני שמח שכולם רואים שיש ישראלים בכל במה בעולם ושלמרות הכל אף אחד לא מצליח לעצור את השגרה בישראל".
יובל פרייליך (הוועד האולימפי)