הספורט האולימפי נמצא כעת בפגרה לאחר אולימפיאדת פאריס. גם הג’ודאי שגיא מוקי לקח הפסקה קלה לטובת זמן איכות עם המשפחה ובמקביל הוא כבר מביט לעבר האתגר הבא - להתחיל את הקמפיין האולימפי ללוס אנג’לס 2028.
“יש לי קצת זמן עם המשפחה ואני מנצל אותו. זו הפגרה של כל ספורטאי אולימפי”, שיתף שגיא מוקי. “חזרתי להתאמן בהדרגתיות, אני מתאמן בהילוך נמוך שאני לא רגיל אליו כל כך, ואני מתכנן בתחילת 2025 את המהלכים קדימה. בינתיים נח ומקדיש את הזמן למשפחה”.
אתה מתכנן להמשיך להתחרות?
“כן, אני אעבור את התקופה של השנה-שנתיים הקרובות ואז נעלה לקראת אולימפיאדת לוס אנג’לס. זה עוד רחוק, יש אליפויות אירופה ועולם בדרך, יש עוד הרבה עבודה בדרך, יש עוד ארבע שנים עד לאירוע הזה, כך שיש עוד זמן, אבל כמו שאנחנו יודעים הזמן טס״.
חושב על לוס אנג'לס. שגיא מוקי (רדאד ג'בארה)אתה רואה את עצמך מתחרה באולימפיאדת לוס אנג’לס 2028?
“ברור. אם לא הייתי רוצה להיות בלוס אנג’לס אז כנראה שלא הייתי מודיע על זה שאני רוצה להמשיך”.
בכל העולם מדברים על ההופעה של המשלחת הישראלית בפאריס. לא היה פשוט להתמודד עם המציאות המורכבת שיש בישראל, אבל היו הישגים ומדליות. איך זה הרגיש לך?
“לא היה פשוט להיות שם, מהמון סיבות - אם זה המקרה האישי עם אורן סמדג׳ה, כל מה שקרה במדינה שלנו והאיומים שהיו בדרך. יחד עם זאת, לא היו הרבה מקרים של אנטישמיות, היו מקרה אחד או שניים שצעקו לי סיסמאות בכפר בפאריס”.
שגיא מוקי ואורן סמדג'ה (רדאד ג'בארה)מה אמרו?
“יש מנהג כזה להחליף סיכות בכפר בין הספורטאים והיו שם כמה שלא היו באמת מודעים למה שקורה בישראל. היה מקרה כשהחלפתי סיכות עם קובני, בא מישהו שראה שאני מישראל ואמר לי ׳סליחה, אבל איתך אני לא מחליף’ ושאלתי למה, אז הוא התחיל לזרוק סיסמאות והכחיש את מה שקרה ב-7 באוקטובר”.
מה הרגשת כשזה קרה?
“זה עצבן אותי, אבל ניסיתי להסביר לו שהוא טועה והבנתי שאני פשוט מדבר לקיר. עצוב לראות שיש אנשים כאלה שזורקים סיסמאות בלי לדעת מה קרה כי אני ב-7 באוקטובר הרגשתי את הפחד שהיה במדינה באותו היום וראיתי מה קרה שם. מצד שני, היו לי המון שיחות טובות בכפר, אפילו איראני שחיבק אותי וג’ודאי סורי שהצטלם איתי. כשחזרתי לארץ גיליתי שהוא ערק מסוריה ומחפש מקלט מדיני, אז שלחתי לו הודעה ואמרתי לו שאני תומך בו ואני שמח שעכשיו הוא אדם חופשי”.
"איראני חיבק אותי, סורי הצטלם איתי". שגיא מוקי (רדאד ג'בארה)איך השפיע עליך המקרה הטרגי בנפילתו של עומר סמדג׳ה ז״ל?
“אני מגיל חמש אצל אורן בבית ואני מכיר את כל המשפחה והילדים. זה היה משהו ששבר לי את הלב. היה לי עצוב. זה היה קשוח בגלל שזה היה בבית שלנו. כאב לי מאוד. אני לא זוכר מתי כאב לי ככה בגוף ובנפש. עכשיו זו התקופה שאני מרגיש צורך לתמוך באורן, אחרי שהוא תמך בי ועזר לי כל השנים. חוויתי את הכאב יחד איתו. הוא השתדל להראות כוח ועוצמה ולקום בבוקר מהמיטה בשבילנו, אבל ראיתי בעיניים שלו שהוא מאוד משתדל לעזור לנו ואני מעריך אותו על זה מאוד”.
ההישגים שהיו במשלחת מן הסתם רוממו את הרוח, כולל המדליה שהשגתם בנבחרת הגברים.
“כן וזה הכי חשוב. עברנו תקופה כל כך קשה ועשינו הכל כדי לשמח את כולם. הגיבורים האמיתיים בעיניי זה מי שמגנים עלינו בגופם ובנפשם, כאלה שלא נדע מה שמם, כאלה שלא יקבלו את התמונה בעיתון, אלה הגיבורים האמיתיים מבחינתי - ואני שמח שבתקופה הזו המשלחת שלנו עשתה להם טוב על הלב, עם כל הקושי שכל אחד מהם חווה. הם חווים הרבה יותר קשיים מאיתנו והכל נעשה בשבילם״.