את התאריכים 16-17.3.25 ג’ק דרייפר יזכור כנראה עד סוף חייו. ביום הראשון מבין השניים הטניסאי הבריטי חגג את התואר השלישי בקריירה, אבל הוא היה מתוק יותר מהשניים האחרים ובהפרש גדול. השחקן בן ה-23 ניצח את הולגר רונה הדני בגמר וזכה בטורניר המאסטרס הנוצץ באינדיאן וולס שבארצות הברית.
למחרת (17.3), דרייפר גם קיבל את הבונוס המתוק עם כניסה ראשונה לטופ 10 העולמי, ולא רק שהוא נכנס לשם הוא גם זינק היישר למקום השביעי בעולם. מאז אוקטובר שעבר הטניסאי החביב פלרטט עם העשירייה הראשונה, אך בכל פעם כשל ברגע האמת בשביל להיכנס לשם. אולם הפעם, הניקוד הגבוה (1,000) בקליפורניה זיכה אותו בציון הדרך הנאה.
ג'ק דרייפר (רויטרס)טניסאים בריטים יציבים בטופ כבר תקופה שאין (עם כל הכבוד לקמרון נורי), כמובן מאז דעיכתו של אנדי מארי, שכבר הפך בעצמו למאמן (עובד יחד עם נובאק ג’וקוביץ’). כביכול דרייפר הוא היורש של מארי, אבל זו תהיה חוצפה לצפות מג’ק להשיג את מה שמארי הגדול השיג במהלך הקריירה, והוא עוד חשוב לזכור עשה זאת עם נובאק, רפאל נדאל ורוג’ר פדרר בשיאם.
כידוע, מארי הגדול עשה קריירה פנומנלית, שלושה תארי גראנד סלאם, שקשה להאמין שדרייפר יצליח להשיג גם כן את הכמות הזו, אבל אחד על המשטח הקשה הוא דבר בהחלט אפשרי, בוודאי שכל הקריירה עוד לפניו (בן 23). מבחינת יכולת וסגנון דרייפר רחוק מאוד ממארי, שחקן עם סגנון יותר התקפי, ועם משחק הגנה הרבה פחות איכותי (מארי היה מהמחזירים הטובים בהיסטוריה).
אפשר לומר שמבחינת סגנון דרייפר (כמובן מעריץ וגדל על מארי) מזכיר הרבה יותר את רפא נדאל מאשר את הבריטי, שכזכור הרים את הממלכה ב-2013 עם הזכייה בווימבלדון. המדורג 7 בעולם הוא ימני ביד, אבל בדומה לשור האגדי משחק עם יד שמאל, מה שמקנה לו שני יתרונות גדולים – ספין (סיבוביות) מצוין שזורק את היריבים מהמגרש ובקהנד שתי ידיים עוצמתי ביותר.
ג'ק דרייפר (רויטרס)אמא של דרייפר הייתה שחקנית בגילים הצעירים ובהמשך גם הפכה למאמנת טניס, כשמגיל צעיר לקחו החלטה על חבטה ביד החלשה יותר. האם זו ההחלטה הנכונה? אחרי האינדיאן וולס נראה שכן. אחרי הגמר הוא שיתף שכשהוא משחק את הטניס ההתקפי שלו, ללא פסיביות, הוא מרגיש הרבה יותר טוב ויעיל וכך באמת היה בטורניר החלומי שלו בארה”ב.
בבריטניה כמובן החזיקו אצבעות וגם ניתחו בשבוע האחרון את הזכייה המרשימה של דרייפר, ושם טוענים שללא הפציעות שנחתו עליו הוא כבר היה בעשירייה הרבה לפני כן. את העונה הנוכחית אגב הוא התחיל בכלל פצוע, וחודשיים בלבד אחרי הוא על גג הטניס העולמי, הכי קרוב שאפשר לגביע גראנד סלאם: “לא מסמן מטרות רחוקות, נהנה ממה שאני עושה ובעיקר עובד קשה”.
ג'ק דרייפר (רויטרס)אז עד כמה זו הייתה זכייה מרשימה? הוא שלח הביתה בזה אחר זה חלק מהשחקנים הכי מוכשרים, עוצמתיים, מבטיחים שיש לסבב העולמי להציע. ראשון היה ז’ואאו פונסקה הברזילאי העולה, אחר כך ג’נסון ברוקסבי המקומי (מאוד מוכשר, אך נוטה להיפצע), טיילור פריץ עם הזוויות, בן שלטון עם הבומבות שמוציא מהידיים ואז גם את קרלוס אלקראס, שבהיעדר יאניק סינר המושעה היה פייבוריט מוחלט. לקינוח, ניצח בגמר חד צדדי ביותר את רונה.
דרייפר נולד ברובע סאטון שבלונדון, כדורגל הוא אוהב כמובן, אך עדיף שבעונה הזו במיוחד לא ידברו איתו על הקבוצה שהוא אוהד – מנצ’סטר יונייטד, שנמצאת בשיא השפל שלה. עוד דבר שאין טעם להציע לו הוא ללכת לשחות בים, דרייפר לא נכנס למים. הסיבה? הטניסאי הגדול (193 ס”מ) מפחד מכרישים. בכל אופן, טניסאי בריטי בטופ העולמי זה משהו שצריך להיות בגדר חובה והבריטים מקווים שהוא שם כדי להישאר, ואולי להביא להם עוד איזה מייג’ור לממלכה.
שחקני מנצ'סטר יונייטד (רויטרס)עוד רגע תתחיל עונת החימר ובינתיים דרייפר ינסה להדהים גם בטורניר המאסטרס במיאמי שהחל השבוע. זכייה בק-טוק-בק קשה להאמין שנראה, אבל גם הגעה לשלבים המכריעים תראה שיש פה טניסאי מהטופ העולמי שלא מתכוון להסתכל יותר למטה, רק למעלה. על החימר ועל הדשא הוא בינתיים רחוק מלהרשים, אבל אולי ההנפה הזו ניפצה את תקרת הזכוכית שלו גם על המשטחים שהוא מרגיש פחות בנוח עליהם.