כשיאניק סינר היה בן שנתיים בלבד אנדי רודיק חגג עם הקהל הביתי באליפות ארצות הברית הפתוחה, מאז אף טניסאי (גברים) אמריקאי לא הצליח לשים את ידו על תואר גראנד סלאם. שנים על גבי שנים שהאמריקאים מצפים לבשורה עם טניסאי שיצליח לעצור את הרצף הבאמת נוראי ולשבור את המחסום, 21 שנים ליתר דיוק, והיום (ראשון) ב-21:00 טיילור פריץ יכול סוף סוף לעשות את זה ולהפוך רשמית לגיבור הגדול של אמריקה.
מדוע אותו סינר הוזכר? כמובן, הוא זה שמפריד בין פריץ והאמריקאים לחלום הגדול. שנים שבארה”ב משקיעים, מקווים ומתאכזבים, עונה אחרי עונה, טניסאי אחרי טניסאי. מאז אנדי רודיק הם לא הצליחו לגדל אלוף גראנד סלאם, יותר מזה? אפילו לא קרוב לזה, עם פיינליסט אמריקאי.
טיילור פריץ (רויטרס)רודיק, שפרש אי שם ב-2012, הוא גם האמריקאי האחרון שהגיע לגמר גראנד סלאם כלשהו, זה קרה ב-2009 בגמר הזכור ההוא מול רוג’ר פדרר האגדי עם 14:16 משוגע בסט החמישי והמכריע. מאז, אפילו מדינה שלא נחשבת לאימפריית טניס כמו דרום אפריקה, הצליחה לשלוח נציג לגמר על מייג’ור, אפילו לשניים (קווין אנדרסון הענק כמובן).
חשוב לציין כי בנשים הסיפור שונה בתכלית, אמנם דומיננטיות כמו של סרינה וויליאמס כבר אין, אבל הטניסאיות האמריקאיות בהחלט מגיעות לשלבים הגבוהים בטורנירי גראנד סלאם וגם מצליחות לזכות, בניגוד גמור לטניס הגברים. אגב, זו הפעם הראשונה אחרי 22 שנים שגם טניסאי וגם טניסאית מארצות הברית מצליחים לתפוס את המקום בגמר הפלאשינג מדו. רק אתמול, הייתה זו ג’סיקה פגולה המקומית שנכנעה בגמר הגדול לארינה סבאלנקה.
פיט סמפראס (רויטרס)ג’ימי קונורוס, ג’ון מקנרו, ג’ים קורייר, פיט סמפראס ואנדרה אגאסי הביאו כבוד גדול לטניס האמריקאי, הם שמו אותו מעל כולם ושלטו ביד רמה בסבב. עד שהגיע בחור שווייצרי אחד בשם רוג’ר פדרר. אותו פנומן השתלט על העסק ב-2004, ומאז צירף אליו בלית ברירה לחבורה המובילה את רפאל נדאל, ואז גם את נובאק ג’וקוביץ, מי שלימים יהפוך לטניסאי הגדול בהיסטוריה.
ואילו האמריקאים? הם נותרו הרחק מאחור. משקיעים, חולמים, מקווים ומייחלים וכלום עם כלום. רק אנדי רודיק בעל ההגשות האדירות עוד הצליח לשמור עליהם עם הראש מעל המים, אך לוואקום הגדול שנוצר אף אחד לא הצליח להיכנס. ג’ון איסנר ניסה, גם סם קווארי, והיו שנים שהאמריקאים רק בנו על הביג סרברים. אולם, מול אריות הטניס שצמחו לא היה להם באמת סיכוי ממשי להצליח.
ג'ון איסנר (רויטרס)הדור האחרון שהטניס האמריקאי הצמיח די שונה, כבר לא שחקנים של 2 מטר שמסתמכים אך ורק על הגשה של 210 קמ”ש ומעלה, ואובדי עצות כשהסרב הראשון לא נכנס. העידן שונה ביותר, תנועה טובה והגנה הם חלק בלתי נפרד מהטניס, וכך עלו לאט לאט גם פרנסס טיאפו, טיילור פריץ, בן שלטון וגם טומי פול, שהוא לא עילוי אבל בהחלט שחקן לא רע.
בתווך נורבגיה (קספר רוד), אוסטרליה (אלכס דה מינור) ואפילו פולין (הוברט הורקאש) הצליחו להצמיח טניסאים לטופ העולמי, כשהאמריקאים מנגד, עם המגוון הבאמת כמעט בלתי נגמר, עשו זאת בקושי רב. פריץ דורג בשיאו במקום החמישי בעולם (פברואר בשנה שעברה), אבל זה לא באמת בשורה עבור מדינתו, אימפריית הספורט שמשקיעה בכל תחום ותחום, אך נכשלת בענק בטניס הגברים. רק באולימפיאדה ראינו כמה מגוונים הספורטאים האמריקאים, מצליחים להוביל ולשלוט כמעט בכל ענף וענף.
טיילור פריץ (רויטרס)בכל אופן, פריץ (בן 26) הוא הטניסאי השלם ביותר שגדל לארה”ב בעשורים האחרונים, הוא מגיש יוצא מן הכלל, פורהנד קטלני, בקהנד שתי ידיים חד ביותר (שמייצר המון זוויות), ואולי החשוב מכל – זז היטב על המשטח. 1.96 מטרים, אבל יודע גם להגן כשצריך, וכמובן לעבור מהגנה להתקפה. בדרבי האמריקאי בחצי הגמר חברו המקומי טיאפו עשה לו צרות גדולות, אולם פריץ ידע להתעלות ולהתפוצץ בסט החמישי והמכריע.
עם 21 שנים של אכזבות גדולות ואומה שלמה שתחזיק אצבעות, פריץ חולם לשבור את המחסום המאוד גבוה שהשנים וההיסטוריה הציבו לו מול הפנים. האם יעשה זאת? הסיכויים לא לטובתו, זה בטוח, והוא גם צריך להציג משחק באמת מושלם מול הקהל המקומי, שכל כך צמא לראות טניסאי אמריקאי חוגג זכייה בתואר מייג’ור, על אחת כמה וכמה במגרש הביתי שלהם. לראשונה מ-2002 גם טניסאי וגם טניסאית מארה”ב הגיעו לגמר בגראנד סלאם האחרון של השנה, אז אחרי שפגולה הפסידה, פריץ ינסה להשאיר את המורל המקומי גבוה.
נובאק ג'וקוביץ' (רויטרס)ממול עומד טניסאי מאוד מאוד מוכשר, שהוא גם הטוב בעולם כרגע על המשטח הקשה. לסינר כמעט ואין נקודות חולשה, הוא מגיש מצוין, יש לו את הפורהנד אולי הקטלני בעולם כרגע, בקהנד כמו סכין, ידיים רכות והוא גם כמובן אתלט יוצא דופן שזז מדהים על המשטח. אגב, הייתה לו נקודה בחצי הגמר מול ג’ק דרייפר שרק יחידי סגולה כמו נובאק ג’וקוביץ’ או רפאל נדאל יכולים לקחת.
נקודה שהסתיימה בקריאת משחק משובחת וחבטת העברה מול הבריטי, חברו הטוב, שנותר חסר תשובות. אחרי שלא איבד אפילו מערכה אחת לאורך הטורניר, סינר שם סוף למסע הקסם של הבריטי עם ניצחון לא פשוט בשלוש מערכות, כולל פציעה קלה במפרק כף היד, שהגיעה באותה נקודה מדוברת.
יאניק סינר (רויטרס)בסיום ההתמודדות שארכה מעט יותר משלוש שעות באצטדיון הגועש על שם ארתור אש, הכוכב האיטלקי מיהר לחבוש את האזור, ואם לפריץ תהיה בשורה בגמר היא יכולה להיות בעיקר מהאזור הזה, כי סינר כשיר, עם הניסיון שכבר השיג במעמדים הללו וכמובן היכולת, שווה בהחלט את תואר הגראנד סלאם השני שלו בקריירה.
ניחוש שלי? כמו שכתבתי טרם פתיחת הטורניר, ג’וקוביץ’ יחווה ירידת מתח אחרי הטורניר האולימפי, אלקראס קצת איבד כיוון ונכנס למשבר הראשון שלו בקריירה ואילו סינר צריך הפעם לקחת את זה. בכל אופן, אני עדיין נשאר עם ההימור הזה. אולם מי יודע אולי הפלאשינג מדו יביא סוף סוף את הקסם שלו גם לתחרות הגברים ופריץ יזכה להיות כתוב באותיות של זהב בספריי ההיסטוריה של הספורט האמריקאי.
הערת סיום, ואולי גם הטניס העולמי כולו זקוק להרמת ראש הזו של האמריקאים, הם מוסיפים המון צבע ועניין, והגיע הזמן שגם להם יהיה שוב אלוף מייג’ור. סינר? הוא בכל מקרה יזכה בעוד כמה וכמה תארי גראנד סלאם, עבור האמריקאים זו נראית כמו הזדמנות פז לעצור את כדור השלג ולהחזיר את הביטחון שאבד לענף שלם.