אלכסנדר בובליק הוא בהחלט זן נדיר בטניס העולמי, ציפור משונה אם תרצו לקרוא לו כמילות השיר שמבצעת קורין אלאל ז”ל. הקזחי הוא טניסאי מוכשר מאוד, מה שיש לו בידיים אין להרבה שחקנים בעולם, אפילו לא בטופ 10, אבל לאורך שנים הוא מתקשה לממש במלואו את הפוטנציאל בגלל כמובן, הראש, הצד המנטלי שעוצר אותו פעם אחרי פעם.
יש שיגידו חוסר השקעה, חוסר רצינות, עצלן או אולי בסוף הכי הכי קריטי בענף הבודד כמו טניס, חוסר יציבות. תהיה כישרון על עם גובה, פיזיות, טכניקה, קסם בידיים, אבל אם הראש שלך לא מסודר מספיק, אתה כנראה לא תגיע לשום מקום או במקרה הטוב תטייל לך בטופ 100 בלי יותר מדי משמעות או הישגים יוצאי דופן.
בובליק הוא לגמרי מהסוג הזה, אבל הקיץ, אחרי שכבר היה נגיעה מפרישה, נראה שמשהו שם השתנה. הוא התבגר, התייצב. הקזחי, שנולד ברוסיה ועבר לייצג את השכנה ב-2016, הגיע עד לרבע גמר הרולאן גארוס, שזה הישג השיא שלו בטורניר גראנד סלאם כלשהו. הרולאן כידוע על חימר, ואתם יודעים מה זה בשבילו לעשות שיא דווקא על המשטח האדום? יוצא מגדר הרגיל. שנים על גבי שנים בובליק הביע את שנאתו לחימר, משטח סיזיפי, מעייף, קשוח, בדיוק ההפך מאלכסנדר.
אלכסנדר בובליק (רויטרס)הטניסאי שחזר זה עתה לטופ 30 לא ממש אוהב לעבוד קשה, הוא מעדיף לקצר נקודות ולעשות את המינימום כדי לנצח, ואם לא ניצח, בסדר נו. יש תמיד את הפעם הבאה. אבל לפני שנתיים, כשנולד לו בנו הבכור וסלי, משהו שם זז בקופסה של הטניסאי המוכשר. הוא טוען שמאז הוא שינה את דרך ההסתכלות שלו על הטניס.
הוא הבין שהוא לא בא להעביר שם את הזמן, אלא זו הפרנסה שלו ולמעשה העתיד שלו ושל המשפחה שלו. אנחנו בעיקר רואים את זה עכשיו בפירות של הדרך הלא פשוטה עם ההופעות בפאריס והזכייה האחרונה בהאלה, אבל כנראה שזה תהליך, תהליך שבובליק עובר עם עצמו כבר תקופה ארוכה והבין שבסוף אין לו ברירה, להתמודד עם הטופ העולמי יצריך ממנו רצינות, עבודה קשה ושוב, בעיקר בעיקר בגרות.
אבל יש כאן אבל גדול, בשנה שעברה אחרי ווימבלדון, שם הודח בסיבוב 3, הוא חשב לפרוש (“אין לי כבר חשק לטניס”), אך המאמן שלו, ארטם סופרונוב, שיכנע אותו ברגע האחרון לקחת הפסקה, זמנית. המדורג 30 עבר שנה קשה, אבל איכשהו פתאום הכל התחיל להסתדר לו בחודשים האחרונים, התהליך כנראה בסוף עבד. לא במקרה אחרי הזכייה בהאלה הוא נשכב על הדשא ומירר בבכי, כנראה שגם לו היו ספקות גדולים האם הוא יצליח לחזור שוב לטופ.
אלכסנדר בובליק (רויטרס)לפני כחודשיים כשהפסיד ליאקוב מנסיק בטורניר מדריד הוא אמר לשופט מוחמד לחיאני: “אתה יודע מוחמד, פעם הייתי יכול לנצח בקלות שחקנים מהטופ 50, והיום? תראה אפילו את השחקן הזה, איזה הבדל”. הרמה הכוללת של הטופ 50 עלתה בשנים האחרונות, ככל הנראה, אבל מה שבוודאות בובליק יכול להגיד, כולם נהיו סופר מקצועניים, או לפי שפת בובליק “רובוטים”.
“כל אחד בסבב העולמי, בלי קשר למיקום שלו אפילו, מסתובב עם צוות גדול, פיזיותרפיסט צמוד. פעם? איפה הייתם רואים דבר כזה? רק אצל הטופ של הטופ”. ובובליק מצדו הוא שנים תמיד ניסה לבקר ולהיות הכי רחוק מאותם רובוטים. “החיים הם לא רק טניס. האימונים שלי חצי משחקנים אחרים בסבב, בסוף – אם לא אוכל ללכת בגיל 40 זה לא שווה את זה”.
אלכסנדר בובליק (רויטרס)אבל בגיל 28 ואחרי המשבר שעבר נראה שהקזחי כבר מבין דבר או שניים והכניס לראש שבדרך שלו, כמו שהתנהל מתחילת הקריירה, יהיה לו קשה מאוד להצליח ולהשאיר חותם רציני. בינתיים הוא הולך רגע אחורה ומסמן את השיחה עם גאל מונפיס כנקודת מפנה בקריירה, כזו שעוזרת לו כל יום: “גאל אמר לי ‘יהיו לך הזדמנויות, לא מעט אפילו. אם לא תנצל אותן, זו אך ורק בעיה שלך’”.
את השדרוג המנטלי הזה ראינו היטב בהאלה, ובזרקור גדול בגמר מול דניל מדבדב, יריבו המר והמוכר, אותו מעולם לא ניצח עד אז. שבעה הפסדים היו לקזחי מולו כל הקריירה, עד למשחק האחרון ביניהם שם בובליק פשוט היה טוב ממנו, לא ייאמן לכתוב זאת, אבל אפילו בראש. בשובר השוויון של הסט השני הרוסי הוביל 1:4 והיה נראה שהנה הקאמבק הקבוע מתחיל, אך הקזחי לא נתן לזה לברוח שוב.
בקר עם מדבדב ובובליק אחרי גמר האלה (רויטרס)טניס נטו, בובליק הוא עילוי גדול. מגיש יוצא מן הכלל, זרועות ארוכות, עוצמות, קריאת משחק אדירה והכי חשוב – ידיים של קוסם טניס. הקזחי הוא הצגה, בכל משחק מול כל שחקן, שיעלה מולו ולא ידע לאן המשחק הזה ילך ומה בובליק יעשה. בובליק עושה נקודות באמת אדירות ליד הרשת, הוא משתמש המון בחבטות אמצע (בין טניס למטקות אני קורא לזה), והנשק הכי מוכר שלו, ההגשה מתחת לזרוע, שמביאה את היריב שלו לרשת, למקום אולי הכי לא נוח שרוב הטניסאים של הדור הנוכחי מרגישים בו.
בובליק אוהב להסתיר את החבטות שלו עד לשנייה האחרונה, כולל את הסרבים, אבל הכי הכי הוא אוהב “להיכנס לראש של היריב”. יש שיגידו שזה לא מכבד להגיש ככה מתחת לגוף, או ספק כשהיריב לא הכי מוכן, אבל זה הסגנון שלו, ובניגוד לניק קיריוס, הילד הרע, אלכסנדר עושה את זה עם הרבה חן. הוא נותן בידור לצופים, וגם בשיח איתם, עם לא מעט חיוכים. לא ההצגה הכי טובה בעולם כי יש את אלקראס, אבל בהחלט מהטובות שבהן.
ניק קיריוס מתעצבן (רויטרס)הפנים שלו כמובן לווימבלדון, אחרי שהדיח בהאלה את יאניק סינר, הקזחי, שנמצא בכושר שיא, מכוון ללכת (תמיד הוא מעדיף על פני לרוץ) בדשא של לונדון הכי גבוה שאפשר. לנצח את אלקראס בטוב מחמש מערכות, זה משהו לא ממש סביר, אבל אחרי רבע גמר בפאריס, זה צריך לקרות לו גם על הדשא שהוא כל כך אוהב ומרגיש בנוח עליו. איך מדבדב אמר לו בסיום? “אני מקווה שבהגרלת ווימבלדון לא תהיה בצד שלי”. לחלוטין סוס שחור, במקרה הזה ניתן לומר צבעוני, שאף אחד לא ירצה לפגוש בשלב מוקדם או בכלל.