אם מישהו חשב שאחרי שלושת הגדולים (נובאק ג’וקוביץ’ עדיין כאן, אבל זה עידן אחר לגמרי) הטניס העולמי הולך לאבד מהרמה שלו ובעיקר מהעניין הגדול בו, הוא קיבל את התשובה המוחצת ממש לא מזמן ברולאן גארוס, ובפרט במשחק הגמר שלו שענה על כל הציפיות, ואפילו מעבר. אחד הטובים שראינו במגרשים בשנים האחרונות, אם לא ה-.
קרלוס אלקראס ויאניק סינר נתנו הצגה על המשטח האדום, שנגמרה בעוד ניצחון של הספרדי המוכשר בן ה-22. וזה לא שהאיטלקי לא מוכשר, הוא מאוד מוכשר, אבל כרגע במרכז הבמה ניצב קרליטו, שהוא ככה כדרך אגב אזכיר למי ששכח – אלוף השנתיים האחרונות של טורניר ווימבלדון שבא עלינו לטובה ועתיד להיות שוב מוכרע בסוג של אן-דן-דינו אני קורא לזה בין השניים.
עם חמישה מייג’ורים, מאזן נקי מהפסדים בגמר על תואר גראנד סלאם וימבה של כישרון, קרלוס מגיע לטרוף את תחרות הדשא היוקרתית ויהיה קשה מאוד לקחת את זה ממנו. גם המומנטום איתו אחרי שבאצטדיון על שמו של אנדי מארי הוא חייך אחרון עם זכייה בטורניר הדשא בלונדון, קווינס לשעבר. סינר מצדו הודח כבר בשמינית הגמר של טורניר האלה בידי אלכסנדר בובליק.
קרלוס אלקראס (רויטרס)תראו, בגדול המדורג ראשון בעולם הוא קודם כל ולפני הכל שחקן של משטח קשה, אבל עם הזרועות הארוכות שלו הוא כבר הופך להיות מפלצת על כל משטח, אפילו על החימר. נקודה אחת הייתה חסרה לו לחגוג בפאריס, אז אין סיבה שגם בווימבלדון על הדשא הירוק (בשבוע הראשון) הוא לא ילך עד הסוף, וסיכוי טוב שגם יניף.
אלקראס הוא הטניסאי הכי מעניין בעולם, הצבעוני ביותר והכי מגוון. תוסיפו לזה את הכישרון הגדול והחן ותקבלו את החבילה שכל אוהד טניס חלם עליה אחרי רוג’ר פדרר ורפאל נדאל. השניים הללו יכולים להיפגש רק בגמר, אבל הדרך של סינר צפויה להיות קשה הרבה יותר, כשנובאק הגדול עתיד לחכות לו שם בחצי הגמר. אלקראס מצדו עשוי להיתקל בטיילור פריץ שחגג זה עתה בטורניר איסטבורן או באלכסנדר זברב, שעל התוצאות שלו במאני טיים של גראנד סלאם אין יותר מדי מה להרחיב או לחדש.
אגב, הבשורה של אלקראס בטורניר לונדון הייתה ההגשות – היכולת שלו לא הייתה בשיאה, רחוק מכך, אבל ההגשות? כאילו הלכו צעד קדימה. בעוצמה, ובעיקר בסיבוב, אם יביא את האחוזים הגבוהים הללו גם לווימבלדון, כולם הולכים להיות בבעיה קשה. מספרים דוגמת 15 אייסים ומעלה במשחק של הטוב משלוש מערכות, זה מעיד על חתיכת סרבר.
נובאק ג'וקוביץ' (רויטרס)הצלע השלישית, שנמצאת אמנם הרחק מאחור (מבוגרת, לוקח לה זמן להגיע), היא ג’וקוביץ’. גדול הטניסאים בכל הזמנים יקווה להביא את הבשורה, אולי האחרונה בקריירה, על הדשא שהוא כל כך אוהב ומכיר. הסרבי בן ה-38 חגג בווימבלדון 7 פעמים, האחרונה לפני 3 שנים, ואם יש לו צ’אנס אחרון להרים מייג’ור 25 בקריירה הוא רק כאן.
ברולאן הוא הפסיד לסינר בחצי הגמר וזה לא שהוא היה רע, ממש לא. נתן את כל כולו, אבל המשטח הסיזיפי והמעייף המשימה הזו הייתה כבר גדולה עליו מול האיטלקי הרענן והטוב. וכאן? המשחק יותר מהיר, הנקודות יותר קצרות, הרבה יותר משמעות להגשות, ואולי אולי כאן נובאק, כמה שזה יישמע מצחיק לומר, יכול אולי להדהים את כולם. אגב, לי באופן אישי יש הרגשה טובה מאוד עליו, לזכייה? ספק, אבל לתת הצגה בחצי ולשלוח הביתה את המדורג הבכיר בעולם.
האיכויות קיימות, הניסיון כמובן, האופי ב-200%, גם האתלטיות, הכל תלוי בגיל 38, כמה הג’וקר, שלא היה בטורניר קטן (הכנה נקרא לזה במקרה שלו) על הדשא טרם ווימבלדון, יצליח לעמוד באינטנסיביות של טורניר של הטוב מחמש מערכות, והאם לשבועיים שלמים ולא לכמעט, כמו בשני הגראנד סלאם האחרונים באוסטרליה ובפאריס, שם הוא נבלם ‘רק’ בחצי הגמר.
ג’ק דרייפר (רויטרס)למי עוד כדאי לשים לב? ג’ייק דרייפר המקומי, שמגיע עם הר של ציפיות לעיני הקהל הביתי הנלהב, אבל לדעתי יקרוס מולן ויסיים את דרכו גג-גג ברבע הגמר (איכזב בענק בטורניר לונדון האחרון). מי עוד? טיילור פריץ האמריקאי הוא שחקן דשא טוב, כזה שיכול לעשות חצי גמר, אבל לא רואה אותו עושה מעבר לזה מול אלקראס העוצמתי.
זמן לניחושים, אז ככותרת הכתבה והשיר המיתולוגי של משינה: “ואנחנו שניים, בטח לא לבד” – יש כאן שניים מעל כולם, אבל פה בווימבלדון, מה שהפך עם השנים לבית שלו, צריך לקחת גם את הסרבי המעוטר בחשבון הסופי. הימור שלי? נובאק מפתיע את סינר בחצי גמר ומפסיד לקרליטו בגמר, שיחגוג הנפה שלישית ברציפות על הדשא בממלכה.
הגראנד סלאם הכי פתוח של השנה, האם נקבל עוד סינדרלה?
בניגוד לגברים ששם אנחנו יודעים שזה יהיה סינר, אלקראס או איכשהו נובאק, בנשים אין לנו טיפת מושג. זו יכולה להיות ארינה סבאלנקה, או אפילו טניסאית שמדורגת מחוץ לטופ 50, קשה לדעת, קשה לחזות, בטח ובטח על הדשא. לא במקרה מאז סרינה וויליאמס האגדית, אף אחת לא הצליחה לזכות פעמיים, ובטח לא פעמיים ברציפות.
בשנה שעברה זו הייתה בכלל ברבוקה קרייצ’יקובה, לפני מרקטה וונדרוסובה, ילנה ריבאקינה, אשלי בארטי, סימונה האלפ, אנג’ליק קרבר וגרביניה מוגורוסה אי שם ב-2017. הבלארוסית יכולה להיות פייבוריטית, אבל אף אחד לא יכול להמר עליה בביטחון ככלשהו שתסיים כמנצחת. על אחת כמה וכמה שבברלין היא סיימה את דרכה כבר בחצי הגמר עם הפסד לוונדרוסובה.
ארינה סבאלנקה מרוצה (רויטרס)הבלארוסית מעולם לא הגיעה לגמר על הדשא בלונדון, פעמיים היא נעצרה בחצי הגמר. קוקו גוף (השנייה בעולם), אלופת הרולאן גארוס ושחקנית ההגנה הטובה בהפרש ניכר, באופן די טבעי לא מרשימה על המשטח הירוק – האמריקאית בת ה-21 מעולם לא הצליחה להגיע לשמינית הגמר אפילו. בברלין היא נוצחה על המשחק הראשון שלה, ונראה שמשם הבשורה לארה”ב כבר לא תבוא בק טו בק.
ג’סיקה פגולה תגיע עם מומנטום מצוין אחרי ההנפה בהמבורג, אבל גם לה קשה תמיד על הדשא של ווימבלדון, אולי דווקא בגיל 31 היא תתעלה שם סוף סוף? הכל יכול להיות, אבל הסיכויים לא לטובתה נגיד כך. מפגולה נעבור באופן טבעי למפסידה בגמר המבורג – איגה שוויונטק. מי שעד לא מזמן הייתה מפלצת טניס, בטח על חימר, איבדה מכוחה וצנחה בדירוג עד למקום השמיני.
ג'סיקה פגולה (רויטרס)הפולנייה לא עברה רבע גמר בווימבלדון, וכנראה שגם הפעם היא לא תהיה זו שמניפה בסוף. ג’סמין פאוליני האיטלקייה היא הפיינליסטית מהשנה שעברה, אבל בברלין היא לא עשתה אפילו ניצחון אחד. גם ברולאן גארוס היא פישלה, כשסיימה את דרכה כבר בסיבוב הרביעי. נמשיך לריבאקינה, שכבר חגגה שם, אבל היא נמצאת בשנה נוראית בקריירה, וקשה יהיה לסמן אותה ככזו שדווקא כאן תלך עד הסוף.
בכל אופן, אם הכל ילך כשורה וכצפוי (ניחוש: זה לא), סבאלנקה, הפייבוריטית לזכייה על הנייר, תתמודד רבע הגמר מול מדיסון קיז האמריקאית, שפתחה את השנה בסערה עם הנפה באוסטרליה. פאוליני מול קינוואן ז’אנג הסינית, פגולה מול מירה אנדריבה, הכוכבת הצעירה מרוסיה, ובמשחק הכי גדול של השלב, אם וכאשר, גוף מול איגה.