משחקון, מערכה, משחק, קריירה. זהו זה, בגיל 37 (אבל מרגיש הרבה יותר לא?) אנדי מארי תולה באופן סופי את המחבט אחרי קריירה מרשימה, מפוארת, מעוטרת, נוצצת וזאת על אף שלרוע מזלו הוא היה בעידן של שלושת הפנומנים הגדולים ועדיין הצליח לעשות מעל ומעבר.
אחרי דרך מרשימה גם בטורניר הזוגות האולימפי בפאריס, הסקוטי נפרד וכמו שהוא יודע – נתן הכל עד לרבע האחרון, כולל קאמבק משוגע יחד עם שותפו בזוגות, דן אוונס. השניים כבר היו רגל וחצי בחוץ בסיבוב הראשון, המיקרופונים למסע”ת הפרישה כבר הוכנו, אולם השניים חזרו מ-9:4 במערכה השלישית והמקוצרת. לבסוף ואחרי שהשיגו ניצחון נוסף ודרמטי, השניים נכנעו לטיילור פריץ וטומי פול ברבע הגמר וסיימו את דרכם בתחרות הזוגות.
לפרקים קטנים מארי אפילו ידע להיכנס לוואקום ולהפוך לשחקן הטוב בעולם, הוא היה במקום הראשון והיוקרתי במשך 41 שבועות, אבל גולת הכותרת הייתה עם שתי הזכיות הגדולות עבור הממלכה הבריטית בטורניר ווימבלדון המקומי. שנים על גבי שנים, מאז ימי פרד פרי האגדי ליתר דיוק, הם חיכו לאלוף מקומי.
אנדי מארי, או יותר נכון סר אנדי מארי, הצליח לעשות זאת ב-2013, ואז 3 שנים מאוחר יותר גם לשחזר את ההישג הנהדר לעיני הקהל המקומי הנלהב. באותו גמר זכור מ-2013 הבריטי האיכותי פירק את נובאק ג’וקוביץ’ בשלוש מערכות והכניס לארון שלו את תואר הגראנד סלאם השני שלו, אחרי שגבר בגמר אליפות ארצות הברית על אותו נובאק כמה חודשים לפני כן.
לא פחות מ-46 תארי יחידים היו למארי במהלך הקריירה המפוארת, שהחלה אי שם בשנת 2005 כבריטי צעיר ומבטיח, שהגיע עם המון ציפיות על הגב, אחרי שהבריק בתחרויות הילדים והנערים. אגב, 12 זכיות מתוכם היו בטורניר המאסטרס היוקרתיים על סך 1000 נקודות דירוג, וכמובן 3 תארי מייג’ור, שניים בלונדון ואחד בניו יורק.
אבל מעבר לכל המספרים ולאישיות שלא כל חובב טניס יכול להתחבר אליה (מתלונן המון במהלך המשחקים), מארי הביא טניס מלא לב ונשמה. טניס חסר פשרות, אין כדור אבוד, אין נקודה אבודה. עם ה-191 סנטימטרים שלו הבריטי נראה מאוד גמלוני במבט ראשוני, אך הוא זז היטב על המגרש, עם צעדים ארוכים, והמון חוכמה וקריאת משחק.
על הדשא הירוק הטניסאי הבריטי ידע להשיג את היתרון המקסימלי, עם ההגשות, התזוזה ומשחק הרשת האיכותי, כשבתחילת הקריירה שיחק בלא מעט טורנירי זוגות, כמובן עם אחיו הגדול ג’יימי מארי, לו יש חלק גדול ומשמעותי במסע שעבר עד לטופ העולמי של הטניס.
ולא הכל היה ורוד, ממש לא. הבריטי התמודד עם שפע של פציעות במהלך הקריירה, כאלה שמנעו ממנו להישאר בטופ העולמי לתקופה ארוכה, אך בזכות האופי והנחישות הוא תמיד ידע לחזור ולהיות שם, גם אם הוא לא היה אותו טניסאי יוצא דופן כמו בשיא שלו בין 2013 ל-2016.
למדורג ראשון בעולם לשעבר הייתה אפילו ‘ירך ביונית’, הוא התמודדה עם פציעה קשה בירך והיה ימים ספורים לפני הודעה על פרישה, אולם החליט להמשיך ולשחק עם שלל מתכות שהושתלו ברגלו. “אני סובל יום יום, קשה לי לעשות כבר פעולות פשוטות כמו לנעול נעליים או אפילו לקשור שרוכים. אני לא רואה כיצד אני ממשיך ככה”, שיתף מארי לפני מספר שנים.
בשנה שעברה הוא עוד הצליח לחזור למאה הראשונים, והפך ליריב שאף אחד, אבל ממש אף אחד לא רצה לפגוש. לשחק מול מארי זה לדעת שיחזור לך כדור, ואז עוד אחד, ואז עוד אחד. מארי עם הרגליים החזקות (עד כמה שאפשר), והידיים הרכות תמיד היה לשחקן איכותי ומסוכן. גם כשנראה היה גמור, ומתנשף כשהידיים על הברכיים, הוא לא ויתר על שום כדור.
הבריטי גם ידע לצאת היטב מהגנה להתקפה, הוא היה מהמחזירים הטובים בסבב העולמי, בעיקר הודות לקריאת המשחק המשובחת, כזו שאי אפשר ללמד בשום מקום ויש (והיו) לכמה יחידי סגולה בסבב, ביניהם כמובן יריביו הגדולים ביותר – נובאק ונדאל בעיקר. אולם, גם ידע להיות עוצמתי מנגד וכמובן להביא יעילות מצוינת בהגשה, גם אם לא תמיד בעוצמה אז בזוויות וניצול חולשות היריב במענה לסרב.
אפשר להגיד, ובוודאי זה משהו שליווה אותו לא מעט במהלך הקריירה – מארי נפל לגמרי על הדור הלא נכון. ללא שלושת הפנומנים בסביבה או אפילו בלי אחד מהם כמות המייג’ורים שלו כנראה הייתה כפולה. ועדיין כמו שאמרנו, הבריטי הצליח לעשות מעל ומעבר – שלושה תארי גראנד סלאם, 11 גמרים שרק אחד מהם לא היו מול טניסאים שעונים לשם פדרר או ג’וקוביץ’.
אנדי גם זכה בטורניר סוף השנה ב-2016 אחרי ניצחון על נובאק, לשניים היה פרק יריבות מפואר ביותר עם לא פחות מ-36 מפגשים. ב-25 מפגשים הסרבי יצא עם ידו על העליונה ואילו ב-11 כמובן היה זה מארי. כמה סימלי שמארי נפרד מהענף דווקא בטורניר האולימפי, כשהוא הטניסאי היחיד בהיסטוריה שהצליח לזכות בשתי מדליות זהב בטורניר היחידים.
אמנם בשנים האחרונות הוא כבר מיעט לשחק, אבל הבריטי לא יוצא מהקריירה הזו בידיים ריקות, נהפוך הוא. לא פחות מ-64.6 מיליון דולר הוא גרף במהלך הקריירה המרשימה וזאת אך ורק מהפרסים בטורנירים השונים, בלי כל פרסומות, החסויות והספונסרים מסביב. לפני כמה שנים זה היה קרוב, היום זה כבר סופי, אנדי מארי אומר שלום אחרון לענף.