תקדים מסוכן? בית”ר מבשרת ציון שיתפה בהתמודדות מול סקציה נס ציונה את ביטואה ביינה, על אף ששמו כלל לא הופיע בטופס המשחק, בעוד הוא משחק תחת שמו של חביב באייך, שחקן אחר, שכלל לא היה נוכח בתחום המגרש ביום המשחק, שהסתיים ב-1:2 למבשרת ציון, זאת במסגרת המחזור השביעי בליגה ג' מרכז.
בסקציה נס ציונה הבינו כי בבית”ר מבשרת ציון עברו על תקנון ההתאחדות לכדורגל ובהתאם לכך, הרי שמגיע לה ניצחון טכני. בעליית בית”ר מבשרת ציון לבית הדין המשמעתי, לצד שחקנה, ביטואה ביינה, ששיחק על חשבון חביב באייך, נקבע כי השחקן ביטואה ביינה מזוכה מאשמה, בעוד המועדון נקנס בסכום כולל של 3,000 שקלים בפועל (לצד סכום דומה על תנאי).
נוכח ההחלטה התמוהה של הדיינת, עו”ד וופא זועבי-פאהום, לטענת סקציה נס ציונה הרי שהאחרונה החליטה לערער בנושא, שגם מבחינתו של תובע ההתאחדות בית הדין המשמעתי מלכתחילה היה צריך לקבוע ניצחון טכני, היות ומבשרת ציון שיתפה שחקן שלא כדין על חשבון שם שחקן אחר שכלל לא נכח במגרש.
סקציה נס ציונה (יונתן גינזבורג)סקציה נס ציונה, שערערה לבית הדין העליון באמצעות עו”ד אלדד אהרוני, התייחסה לתקנון המשמעת של ההתאחדות לכדורגל, לסעיפים יז (שיתוף שחקן שלא כדין), יז1 (רישום שחקן שלא כדין) ו-יג (השתתפות שחקן שלא כדין), זאת בצירוף מקרי עבר דומים עד מאוד, למקרה המדובר מול בית”ר מבשרת ציון, כולל תיק הקשור בצפרירים חולון מעונה שעברה, שנקבע כי אשמה היא.
פרוטוקול בית הדין העליון
תמצית העובדות והחלטת בית הדין המשמעתי: המשחק נשוא הערעור הסתיים בניצחונה של המשיבה 2 (מבשרת ציון) במסגרת המשחק, שיתפה המשיבה 2 את השחקן ביטואה ביינה, הנמנה על שורותיה והיה רשאי עקרונית לקחת חלק במשחק, וזאת על אף שעקב טעות שמו לא הופיע ברשימת השחקנים.
בית הדין המשמעתי, החליט לזכות את המשיבה 2 מהעבירה של שיתוף שחקן שלא כדין, לאחר ששמע את נציגי שתי הקבוצות, הרשיעה בעבירה של רישום שחקן שלא כדין, והחליט שלא להתערב בתוצאות המשחק. בנוסף, החליט בית הדין המשמעתי לקנוס את המשיבה 2 בסך של 3,000 שקלים, וכן עונש על תנאי דומה בכל מקרה של הרשעה חוזרת, תוך שהשחקן עצמו זוכה.
בפנינו טען בלהט, ב"כ המערערת עו"ד אהרוני, כי יש להתערב בתוצאות המשחק ולהעניק לקבוצתו נצחון טכני, שכן לדבריו מדובר בשיתוף שחקן שלא כדין, אשר על פי התקנון ועל פי תקדימים רבים של בית הדין העליון מחייב מתן ניצחון טכני למערערת. תובע ההתאחדות מצידו תמך בקבלת הערעור, וזאת על אף שהוא מצידו לא הגיש ערעור על זיכוייה של המשיבה 2 מהעבירה של שיתוף שחקן שלא כדין.
ב"כ המשיבה 2, עו"ד אבן עזרא, טען מנגד כי אין למערערת זכות ערעור על זיכוייה של המשיבה 2 מהעבירה של שיתוף שחקן שלא כדין, אלא להתאחדות בלבד, ומשזו לא ערערה – לא ניתן להרשיעה בעבירה זו. עוד הוסיף ב"כ המשיבה 2 וטען כי בגין עבירה של רישום שחקן שלא כדין אין חובה לפסוק ניצחון טכני לטובת הקבוצה היריבה.
לפיכך צדק בית הדין המשמעתי כאשר אישר את התוצאה כפי שהושגו בשדה המשחק, לאחר שהביא בחשבון הן את תום ליבה של המשיבה 2 והן את התנהלותה של המערערת, אשר לא מילאה אחר הוראות תקנון האליפות לעניין בדיקת רשימת השחקנים לפני המשחק, וזאת למרות שנציגה בדיון בבית הדין הודה כי היה במשחק, והינו מכיר את שני השחקנים הרלוונטיים כתוצאה מ"סקאוט" שנעשה לגביהם בעבר.
לאחר ששקלנו את נסיבות המקרה, כולל טענות הצדדים, הגענו למסקנה, כי אין מקום להתערבותנו בהחלטת בית הדין המשמעתי. נכון הוא כי במקרים הדומים למקרה שפנינו, ננקטה הגישה ה"פורמליסטית" לפיה הורשעו קבוצות ושחקנים בעבירה של שיתוף/השתתפות שחקן שלא כדין, תוך שבית הדין קובע הפסד טכני לחובתם כתוצאה אוטומטית.
לעומת זאת, קיימים גם פסקי דין אחרים, בהם הובעה גישה שונה, הבוחנת בכל מקרה בין היתר את תום ליבם של הנוגעים בדבר, את התנהלות הקבוצה היריבה, את ההשפעה על צדדים שלישיים, וכן את חומרת העבירה (לרבות השאלה האם מדובר בשחקן שהיה רשאי לשחק), תוך מתן עדיפות לעקרון לפיו עדיף כי הכרעות ספורטיביות תתקבלנה בשדה המשחק.
לדעתנו, במקרה זה יש לנקוט בגישה זו, וזאת ממספר טעמים: ראשית, צודק ב"כ המשיבה 2 כי למערערת אין זכות ערעור על זיכוייה של המשיבה. הוראות סעיף 27 ד' לתקנון המשמעת, כפי שפורשו בפסיקת בית דין זה קובעות כי זכות הערעור של קבוצה אשר לא הועמדה לדין הינה לעניין תוצאות המשחק בלבד.
מכיוון שכך, הואיל וכאמור לא הוגש ערעור מצידה של ההתאחדות, הרי זיכוייה של המשיבה 2 מהעבירה של שיתוף שחקן שלא כדין הינה חלוטה, ומכאן שאין כל חובה להטיל עליה עונש אוטומטי של הפסד טכני. שנית, הבאנו בחשבון את התנהלותה של המערערת עצמה, אשר לא בדקה ולא מחתה על שיתוף השחקן המדובר לפני תחילת המשחק, כמתחייב מתקנון האליפות.
שלישית, הבאנו בחשבון כי מדובר בקבוצה חדשה, בליגה ג', אשר איננה מנוסה בהלכות רישום שחקנים, ומנהליה עשו זאת תוך כדי שרות מילואים. הגם שעובדה זו כשלעצמה איננה יכולה להוות הגנה, הרי הינה בהחלט אחד השיקולים אותם רשאי היה לשקול בית הדין המשמעתי לעניין קביעת עונשה של המשיבה לרבות לעניין תוצאות המשחק.
עוד הבאנו בחשבון את העובדה כי ממילא השחקן המדובר רשום כדין בשורות המשיבה ורשאי היה לשחק, כך שרישומו המוטעה לא הביא ולא יכול היה להביא ליתרון כלשהוא למשיבה 2. לאור כל האמור לעיל הערעור נדחה.