אחרי יותר משנתיים של סבל מתמשך עבור משפחתה, גופתה של ענבר הימן ז”ל, ‘פינק’, הושבה לישראל מהשבי בעזה, זאת לאחר שנחטפה על ידי ארגון הטרור הרצחני, החמאס, בשבעה באוקטובר, בעת ששהתה כהלפרית במסיבת הנובה. כעת, ענבר מובאת למנוחות.
לפני כן, נערך מסע הלוויה של ‘פינק’, שלווה באלפי אנשים בצידי הדרך שנתנו לענבר כבוד בדרכה האחרונה עם חולצות ורודות, כשגם עשרות אוהדי מכבי חיפה הגיעו עם חולצות הקבוצה. גם נציגי מכבי חיפה, מנהל הקבוצה גיל אופק, שהגיע עם החולצה הוורודה שהמועדון הכין עבורה, רמי גרשון ובלם הקבוצה שון גולדברג, נוכחים בהלוויה.
נשיא המדינה, יצחק הרצוג, ספד לענבר ז”ל: ״ענבר אהובה, יקרה, גיבורה, החטופה האחרונה ששבה אלינו! הנה כמילות השיר את נאספת ושבה אלינו - בתום תשרי, אחרי שנקרעת מאיתנו - בתום תשרי אחר, מר ונורא, ביד השטן עצמו. כולנו כאן, עם רב כל כך, מלווים את משפחתך האצילית, האוהבת עד כלות - בדרך הזו, שאין כאובה ממנה, להעניק לך סופסוף מקום, מנוחה, בנוף מולדתך.
אלפים בהלוויית ענבר הימן ז"ל (שחר גרוס)
נציג מכבי חיפה, גיל אופק, מניח זר ואת החולצה של פינק על קברה של ענבר הימן ז"ל (שחר גרוס)“איך קרה שילדה של אור, אהבה וטוב מוצאת את מותה באכזריות כזאת, כשמפלצות החמאס גוררים אותה אל מחשכי השאול? באיזה עולם הורים צריכים לייחל במשך שנתיים איומות לזכות להביא את ילדתם האהובה לקבורה? ואיך קרה לנו, שככה נעשה לנו. באדמת ישראל, בבית שלנו.
“שנתיים ימים שהשאלות האלה לופתות את הלב ולא מרפות. שנתיים, שמראות היום הנורא ההוא מלווים את כולנו, בשכבנו ובקומנו, וההלם לא שוכך. אבל עכשיו, כשאת כאן, ושבה אל האדמה הזאת יחד עם עוד אחים אהובים, וכשגם אחינו החיים שבו אלינו משבי החמאס עכשיו, אפשר אולי קצת להתחיל לנשום. כמובן – עלינו לזכור היטב שהמשימה לא תמה, ושאסור לנו לא לנוח ולא לשקוט עד שאחרון חטופינו החללים יזכה למנוחה נכונה באדמת המולדת!
“אבל כן, ענבר יקרה – אפשר גם קצת לנשום, לאסוף אל האדמה, ואל הזיכרון, את כל מראות פנייך היפים, את ליבך הטוב, הרחב. לתת לך מנוחה, לתת להורייך, למשפחתך וכל אוהבייך הרבים - ודאות, מקום לפקוד אותו וכך אולי למצוא גם מעט נחמה ומזור.
נשיא המדינה יצחק הרצוג ורעייתו מיכל הרצוג (שחר גרוס)“יפעת וחיים, עידו וכל משפחת היימן הנפלאה, ממה שזכינו לשמוע מכם, לקרוא וללמוד על ענבר ברור לי שענבר הייתה אישיות מופלאה ויוצאת דופן. אמנית מלידה, נפש חופשיה, אמיצה, רגישה, שהרוח והחומר היו עבורה בית גידול ושפת אם ואב. ויחד עם זה, בשילוב נדיר ומעורר השתאות ענבר הייתה גם לוחמת ללא חת, שבלטה בגבורתה ובעוז רוח בשירותה הצבאי וביום הנורא ההוא.
“ענבר הגיעה לפסטיבל נובה כדי לתמוך וללוות את המשתתפים, ולהושיט עזרה למי שצריך. מעשה טיפולי ואצילי. וכשבאו המרצחים הארורים, ענבר נלחמה בהם כמו לביאה באומץ ובתעוזה נדירים, כבירים. השילוב החד פעמי הזה שבנשמתה רווח התגלה במלוא תפארתו.
“יפעת, חיים ועידו האהובים כל כך - לכל אורך ימי המערכה הזאת, ממש מימיה הראשונים, זכינו להכיר אתכם, להשתאות מכם. לימדתם עם שלם מהי אהבת אב ואם, לימדתם אותנו מהי מסירות ומהי התמדה, ולימדתם אותנו על כוחה של מטרה נעלה וכמה תעצומות וגדלות-נפש היא מוציאה מהאדם. אני מבקש לומר לכם היום: גידלתם בת לתפארת, שובת לב, טובת לב, אמיצה ורבת יופי וכך היא תיחקק לנצח בזיכרון כולנו, ובתולדות העם והארץ.
נשיא המדינה יצחק הרצוג מנחם את מיכל הימן (צילום: יוסי זמיר)“במעמד הזה כנשיא מדינת ישראל, אני מבקש מכם, וממך ענבר, ומכל חללינו החטופים ובני משפחותיהם, סליחה. סליחה שלא היינו שם עבורכם, סליחה שלא הצלחנו להציל, סליחה שלקח לנו זמן רב כל כך להשיב אתכם אלינו. נוחי בשלום על משכבך, ענבר אהובה, ויהי רצון שבתום תשרי, הבטחת הרוח, וגשמים בעיתם, יחונו את עפרך, ויתנו לך סופסוף מנוחה אמיתית, מנוחת עולמים”.
רעיית נשיא המדינה, מיכל הרצוג, ספדה והוסיפה: “זכות עצומה נפלה בחלקנו במהלך השנתיים השחורות האלה, להכיר אתכם, יפעת וחיים, ועידו, דודה חנה, וכל משפחת הימן. מהמפגש הראשון בבית הנשיא, ועד החיבוק האמיץ בימים האחרונים באתר הנובה, בכיכר החטופים ובכנסת, פגשנו משפחה עדינה, אצילית ומיוחדת כל כך, שכל כולה מסירות ואהבה.
נשיא המדינה יצחק הרצוג ורעייתו מיכל, סופדים לזכר ענבר הימן ז"ל (צילום: יוסי זמיר)“אתם הייתם ועודכם אלומת אור ורודה בשמי עננה כהים מאד. וברור שענבר - או באחד משמותיה הידועים ביותר: "פינק" - שאבה מכם כל כך הרבה יופי ומתיקות, שמוסיפים להאיר בפנים של כל אוהביה. בתרבויות רבות מקובל ללבוש שחור במעמד כזה, אבל ברוחה של ענבר - שהוורוד שזהר ממנה בלט כל כך ביקשתם בקשה יפה וייחודית כל כך, שנבוא הנה לבושי ורוד.
“הזכרתם לנו שהוורוד של ענבר לא היה קישוט, הוא היה אמירה: על רוך שהוא כוח, על יופי שנושא אחריות, ועל האפשרות להאיר גם את המקומות החשוכים ביותר. מצאתם בעצמכם את העוצמות להיות האור בשולי הענן, להיות ההבטחה לניצחון הטוב והאהבה, להמשיך את דרכה החופשית הזוהרת של ענבר, ולתת לכולנו הזדמנות להידבק בה.
רעיית הנשיא, מיכל הרצוג, מנחמת את חיים הימן (צילום: יוסי זמיר)“היום הזה, הוא יום של כאב, אבל מכאן – ברוחה של ענבר, אנחנו חולמים גם על מציאות חדשה: של תיקון, של ריפוי, של בניין. תודה לענבר ולכולכם – משפחת הימן האהובה – על השיעור היקר הזה. יהי זכרה של ענבר האהובה, ברוך לעד, ותהי נשמתה הברוכה ומפיצת הטוב צרורה בצרור החיים”.
יפעת הימן, אימה של ענבר, ספדה גם כן: “לא האמנתי יפה שלי. שאחרי שנתיים, בסוף תחזרי אלינו. חיכינו חודש ועוד חודש, עסקה ועוד עסקה, ובסוף באת. כי את האחרונה. ידענו שאת אישיות. את, שעוזרת לכולם, שפשוט חיכית, שכל אנשי נובה יבואו ואת בסוף היית האחרונה. יפה שלי, מההיריון שלי ידעתי שאקרא לך ענבר. אבן חן יקרה שלי. איך אמא נפרדת מהבת שלה אחרי שגידלה אותה 27 שנה? איך מגדלים ילדה כזו יפה, שעוזרת לכולם ותמיד שמה את עצמה בסוף.
“גם לי עזרת ותמיד אמרת לי ‘אמא תעשי מה שטוב לך ואת הכי יפה בעולם’. היינו יושבות לקפה עם פלאפונים בצד, ואת אמרת לי שזה זמן אמא ובת. סיפרנו את הסודות הכמוסים אחת לשנייה. את הבת שלי וגם החברה הכי טובה שלי. בזכותך אני השלמתי עם אחיך ואנחנו בקשר הכי טוב בעולם. את האנרגיות את העברת לו. אין אחד שלא פוגש אותך ולא נגעת לו בלב, וזה אומרים לי כולם. זה בדיוק מה שאני זוכרת כשעזרת לכולם.
יפעת הימן סופדת לביתה ענבר ז"ל (שחר גרוס)“איך אמא קוברת את הבת שלה שהיא כל כך אוהבת? ילדת צבע ואהבה, שתמיד ראתה את הטוב שבאדם, ושהיו לה חברים מכל הסוגים. איך ילדה כזו טהורה, חזקה, נשארת רק 27 שנה? נדרתי נדר יפה שלי, מהשבעה באוקטובר, שאת תחזרי הביתה. עכשיו אחרי שנתיים שבת אלינו הביתה, ואני אוכל סוף סוף לנשק את הארון שלך ולהיפרד ממך, אפילו שאני לא מעכלת שאת כאן. נוחי לך מלאכית ורודה שלי, אני מבטיחה לך שלא נשכח אותך אף פעם. תמיד תהיי בזיכרוננו, כשנראה שקיעה ורודה. אני מבטיחה לך שתהיה לך מצבה שאוכל לדבר איתך ולשים לך לב ופרח. אוהבת אותך תמיד, אמא”.
חיים הימן, אביה של ענבר, ספד לזכרה: “איך אבא אמור להספיד את הילדה שלו? זה נוגד את הטבע. ילדים קוברים את ההורים שלהם ולא להפך. איך אני יכול להיפרד ממך? תודה על המתנה שהשארת לי, שאת חיה בתוכי. היית ילדה של חופש, טבע, אור ואהבה. אני זוכר את הנופשים לאילת, כשהיינו רוכבים באופניים בפרדסים מאחורי הבית, ואני זוכר כשהייתי עושה לך קוקיות בשיער ולוקח אותך לגן.
“את הצחוק המתגלגל שלך והחיבוק החזק שלך. אני זוכר כל רגע יפה שלי, אבל אף אחד לא הזהיר אותנו שנקבל מתנה יקרה כמוך וזה יהיה רק ל-27 שנים. אילו ידעתי, הייתי מנצל כל רגע וכל שנייה איתך. גם כשהתגייסת בחרת לעשות שירות משמעותי כלוחמת, ולמרות שאמא ואני פחדנו וניסינו לשכנע אותך לעשות תפקידים אחרים, את בדרכך ובנחישות שלך, שכנעת אותנו והתגייסת לקרקל כמפקדת ולוחמת.
חיים הימן סופד לביתו ענבר ז"ל (שחר גרוס)“תמיד ידעת לראות את האור והטוב באנשים. מילאת את העולם ביצירות שלך וצבעת את העולם בוורוד. ילדה שלי, אני מצטער כל כך שלא הייתי שם בשבילך כדי להציל אותך, סליחה ילדה שלי שלקח לנו כל כך הרבה זמן להחזיר אותך. תודה ש-27 שנים הפצת אור, תודה על כל מה שהיית בשבילנו. אני רוצה להגיד תודה לחיילים האמיצים, שבלעדיהם לא היינו מצליחים להשיב אותך. התפללנו וקיווינו שזה יהיה אחרת, אבל גם לאחר הידיעה המרה לא ויתרנו. היית האחרונה שהושבה מהנשים, והאחרונה שהושבה מהנובה.
“ככה תמיד היית, תמיד דאגת לכולם לפני שדאגת לעצמך. אני כל כך אוהב אותך יפה שלי, לא נשכח ולא נסלח. ישנם בעזה 19 חטופים חללים, והמאבק לא תם. ניאבק להשבתם עכשיו יותר מתמיד. כשמשיבים חלל, אנחנו מצילים את החיים של המשפחה. ענברי יפה שלי, אני מבטיח שאבוא כל יום להיות איתך”.
אחיה של ענבר, עידו, עלה להספיד אותה: “ענבר הימן, אחותי היחידה. שמילים אלו לא יפלו לאוזניים ערלות. כל לחישה, כל צחוק, אלו דברים שחרוטים לי בזיכרון. כמו חמניות שמסתכלות על השמש, ככה הסתכלנו עלייך, וכשירד החושך, הסתכלנו אחד על השנייה. איך רציתי שנצא להרפתקאות, דיברנו על זה פעם. איך דאגת שלא אפספס את יום שישי אצל ההורים? שתלמדי אותי לעשות גרפיטי, והיום אני כותב. בכלל לא חשבתי שאכתוב סיפור, אבל בזכותך אני כותב, ולומד. אני מעריץ מספר אחד שלך, עוד מילדות.
עידו, אח של ענבר הימן ז"ל (שחר גרוס)“היית כל כך ססגונית ומלאת צבע. אני חולם עלייך, מרגיש אותך, אני אחיה, אני אצמח, אני עוד אפרח, הכל חוץ מלעצור. ככה כתבת לי פעם, לא לפחד להיות מי שאני. היום אנחנו מציינים את סופה של התקופה הוורודה. קשה לדבר עלייך בלשון עבר, כי ברור לי שאת במרחק לא רחוק מפה. אולי במימד אחר, כנראה בעולם שאחרי. הלב שלי התנפץ. אני רוצה לרקוד איתך, אז תחכי לי. אין דרך אמיתית לסיים את דבריי, כי הכאב לא ייעלם וגם לא את. תודה לך”.
נועם, בן זוגה של ענבר ספד: “רציתי לדבר איתך כי לא ראיתי אותך יותר משנתיים, אז שלום. אני מצטער כל כך שהלכת, זה לא מגיע לאף אחד אבל זה בטח לא מגיע לך. אני והמשפחה שלך כל כך מתגעגעים אלייך. אני לא רציתי לדבר יותר מדי, גם ככה זה קשה לי, ואני לא רוצה לספר ואת יודעת ואני יודע ומי שצריך לדעת ידע איזה בן אדם היית.
“זה הרבה יותר שווה מכל סיפור שתשמעו אותי מספר עלייך. תודה ששינית את החיים שלי, גרמת לי להרגיש דברים שלא חשבתי שאני אזכה, למדתי מה זה לאהוב באמת, הכל בזכותך. אני רוצה לבקש ממך סליחה שלא יכולתי לעשות משהו אחר, הלוואי ויכולתי, הייתי עושה הכל. הלוואי שזה לא היה נגמר ככה. סליחה שזה לקח כל כך הרבה זמן, אני לא רוצה שיזכרו אותך בגלל שסיימת את החיים שלך.
נועם, בן זוגה של ענבר הימן ז"ל (שחר גרוס)“זה לא הוגן. היית בן אדם חי וכולם מדברים על כמה את מתה כבר שנתיים, וזה נכון, וזה איך שזה צריך להיות, אבל היית הבן אדם הכי חי בעולם וככה אני רוצה לזכור אותך. כל יום בחיים שלנו היה מלא בכל כך הרבה חיים, מרגשים, מדהימים. תמיד אמרת ש-27 זה מספר מיוחד. חיית את החיים שלך בצורה מדהימה וככה אני רוצה לזכור אותך, כשחיית. אני אף פעם לא אשכח אותך”.
חברה הקרוב של ענבר, נור, אמר לזכרה: “אתמול שאלתי את עצמי מה ענבר הייתה רוצה שיהיה פה, אז הבאתי שקית של ממתקי גומי. אם הייתם רוצים לשמח אותה, אז עם זה. ענבר לא ראתה דרך העיניים, היא ראתה מלב אל לב, וככה גם נכנסה ללבבות של כולנו כאן. אני וענבר היינו בשנת שירות ביחד. גם אני, כמו ענבר, גדלתי בפתח תקווה.
נור, חברה הקרוב של ענבר הימן ז"ל (שחר גרוס)“אמנם הכרנו במהלך כיתה יב’ כשעברנו ביחד תהליך גיבוש, אבל שמעתי עליה לפני, אי אפשר היה שלא להכיר אותה. העברנו שנה שלמה ביחד. היינו בצוותי המשימה גם בבוקר וגם אחר הצהריים. זאת הייתה אחת השנים הנפלאות בחיי. ענברי שלי, היום לפני כמעט שנתיים, ב-16.12, התבשרתי על הירצחך בשבי החמאס. אני זוכר שחגגתי את יום ההולדת שלי, שיתרחש יומיים לפני כן. הרגשתי שכאב פילח לי את הנשמה, כאב שלא הרגשתי לפני כן. אף אחד לא האמין שאת לא תהיי בין החיים. התפללתי שתחזרי.
“היית מהחברות המעטות האלה שלא משנה כמה זמן עבר, תמיד כשנפגשים, הזמן עצר מלכת. זכיתי להכיר חברים וחברות מכל שנות חייך, וכולנו יכולים להעיד על הנשמה הגבוהה שלך. על כמה היית חברה טובה, בן אדם טוב בעולם הזה שמלא ברוע ובציניות אין סוף. לענבר היה חיבוק ייחודי. תמיד היינו שני הפכים. את ידעת לחבק. עם כל הגובה שלך והאצבעות הארוכות שלך, והשיער הארוך והשופע שלך. החיבוק הזה היה בית בשבילי באותם הימים.
דניאלה ספקטור שרה לזכרה של ענבר ז"ל (שחר גרוס)“אני גבר טרנס, וענבר היא אחת הנשים הראשונות שגרמה לי להרגיש בן אדם. היא לא שפטה אותי על שום דבר. זאת היא, באמת הכי פשוטה שלה. המאבק שהובילו כל החברים והחברות, חירוף הנפש של המשפחה שלך כדי שכולנו נהיה ברגע הזה. ענבר הפכה לסמל, ובשבילנו החברים, ענבר היא המבט השובב, הצחוק המתגלגל. ענבר נכנסה לאנשים ללב. היא הייתה כריזמטית כמו מגנט, כזו שאפשר להתאהב בה בשיחה באוטובוס, ולקבל הרגשה שאתה האדם היחיד שחשוב כרגע. היא אהבה אדם באשר הוא אדם.
“אני בטוח שהיא רואה כל מי שכאן ואוהבת אותו אהבה אמיתית. הסמל שהיא הפכה להיות ממשיך להפיץ את האור שלה בעולם, אבל כחברים היינו מחליפים את זה בכל מחיר כדי שהיא תהיה כאן היום. אבל יש בזה גם נחמה, שמזה אפשר לפעול באהבת אמת טהורה לכל אדם, לעשות אמנות כאילו עבורכם נברא העולם. יפעת, חיים, עידו וכל המשפחה, תודה שגידלתם פרח אמיתי שחילקה לכולנו מהצוף המתוק שלה. אני אוהב אותך מעמקי נשמתי, שתהיה נשמתך צרורה בצרור החיים”.