"דומע בחילופים": צפו בדראפיץ' כפי שלא ראיתם

אחרי הפיטורים מריינה, סלובו שבר שתיקה בפודקאסט "שיחת היום" ב-ONE: הבריחה מהתקשורת, הפיצוץ עם בסול, הגישושים ממכבי חיפה וביזוי ההמנון בסכנין

תומר חבז | 05/11/2025 10:25

סלובודאן דראפיץ’ שתק שנתיים. מלבד הראיונות אחרי משחקים, מאמן הכדורגל שעבר לא מעט באותן שנים בחר פשוט שלא לדבר, לא לשתף מה עבר עליו, מה קרה בכל הקבוצות בהן עבד.

לאחר שסעיד בסוך בעלי בני ריינה החליט לפטר אותו, דראפיץ' החליט לשבור שתיקה, והגיע לראשונה להשתתף בפודקאסט “שיחת היום” של ONE עם גידי ליפקין ותומר חבז לראיון מרתק, כפי שלא שמענו אותו עד היום. מציעים לכם לשמוע את כל הראיון.

סלובו, יש לנו כבוד גדול, אחרי שנתיים, אתה יודע כמה זמן הוא שותק. חוץ מראיונות אחרי משחק, הוא מופיע פתאום.
”כן, מקום יפה, פודקאסט יפה כיף להיות פה אתכם”.

סלובו שנתיים עברו, למה בחרת לשתוק כל כך הרבה זמן?
”תראה אני אגיד לך את האמת. כל הזמן הסתכלתי על עצמי בעיתון, באינסטגרם, בטיקטוק, התחלתי להגעיל את עצמי, לא הייתי יכול לראות את עצמי. ואין מה לדבר. אני מדבר לפני המשחק, אחרי המשחק, יומיים לפני, ככה שלא הרגשתי נכון שאני צריך לדבר עם התקשורת ואני חושב שטעיתי. פעם מישהו אמר לי שאנחנו לא יכולים אתכם ואנחנו לא יכולים בלעדיכם, וזה נכון. אי אפשר היום לחיות בלי תקשורת. אני חושב שטעיתי כשלא דיברתי, אבל היו לי חיים יותר שקטים”.

שילמת על זה מחיר שאתה לא מספיק מיוחצן ולא מספיק מדבר?
”בחרתי. אני חשבתי שהשחקנים שלי, הכדורגל שלי, והדרך שלי ידברו בעד עצמם”.

אבל אתה רואה שגם המאמנים הכי גדולים בעולם מדברים כל כמה זמן, הם לא שותקים.
”כן, אבל בקבוצות גדולות יש מערך דוברות, סדר, מתי לדבר ועם מי. בקבוצות קטנות כמאמן כל אחד יכול להתקשר אליך”.

אבל אתה בחרת להיעלם לכולם.
“אי אפשר לענות למישהו אחד ולא לאחר. אם אני עונה לכל אחד, יש היום פודקאסטים. יכול להיות שזה פאק שלי ואני צריך לטפל בזה. עשיתי טעות שלא התראיינתי, נכון שאמרת שלא ראו אותי הרבה זמן. יכול להיות שנדפקתי בגלל זה במעבר לקבוצות גדולות, אבל עבדתי, הייתה לי פרנסה”.

“אני לא יכול לעבוד ככה ולאבד את חדר ההלבשה. אמרו לי ‘אתה צריך לערבב את הקלפים מחדש’”

לא התראיינת מאז הפועל תל אביב, אך אחד לא שמע את האמת ומה שהיה שם עדיין. אתה אימנת קבוצה גדולה לא עוד סתם קבוצה. אף אחד לא שמע מה היה שם באמת.
”עומר בוקסנבוים התקשר אליי. קובי רפואה היה המאמן שם אני חושב והיו שם בעיות עם שחקנים זרים, ותיקים וצעירים. אל תשכחו שהיו הרבה שחקנים שהיו בנבחרת האולימפית או הנוער כשהיה מונדיאליטו. הייתה להם מחלקת נוער מאוד חזקה והם רצו ללכת לכיוון השחקנים הצעירים עם שחקנים זרים. ורצו מאמן שיכול לטפל בזה, ולהחזיק את הדבר הזה עד ינואר ולקחת כמה שיותר נקודות, ואז להחליף זרים ולשחרר כמה שחקנים ותיקים שהייתי צריך להודיע להם שהם לא ממשיכים איתנו איך שהגעתי לתפקיד, וללכת לכיוון של קבוצה צעירה עם זרים טובים כמו שיש היום.

“ניסינו אז לעשות כמה שיותר נקודות, אבל היה לנו גם את הדרבי שהאוהדים זרקו בו כדורים, וגם משחקים בלי קהל, אבל ניצחנו את בית”ר ירושלים וקריית שמונה. ואז הגענו לינואר, לפני ינואר הם מכרו את הקבוצה, ושאלתי מה עושים עם השחקנים שאמרנו להם שצריך ללכת, אני לא יכול לעבוד ככה ולאבד את חדר ההלבשה. אמרו לי ‘אתה צריך לערבב את הקלפים מחדש, לא משקיעים יותר כסף ולא יגיעו זרים’. החלפתי שוער שהגיע מליטא, ואמרתי להם שאני לא מערבב את הקלפים ומי שאמרתי לו שהוא עוזב, יעזוב. מי מהם דיבר איתי? היו אז חמישה בעלים ואני לא זוכר כבר מי דיבר איתי, כשראיתי שזה לא הולך לכיוון שרציתי, אז התפטרתי”.

הייתה לכם תבוסה 6:0 לבאר שבע.
“כל הזמן זוכרים את התבוסות, כבר שם ראיתי שחדר ההלבשה שמע שיש בעלים חדשים וחשב שזה אומר שאני לא יכול לעשות להם כלום בגלל זה, פתאום חדר ההלבשה קצת רעד. וקיבלנו את התבוסה שלא היינו צריכים לקבל, שאת זה זוכרים ולא את הניצחון 1:3 על בית”ר ירושלים שהקבוצה שלי יצאה לחגוג עם האוהדים”.

אתה אומר שפשוט לא עמדו בהסכם איתך ובמה שהבטיחו לך וזה גרם לבלגן?
“כן, אני ובוקסה (עומר בוקסנבוים) ביחסים מאוד טובים, הוא גם התפטר אז, ברגע שראינו שאנחנו לא יכולים להזיז את הדברים, שהבטיחו לנו דברים והגיע בעל בית חדש ושלא נתנו לנו לעשות שינוי שחיכינו לו בינואר, אז קמתי והלכתי”.

“יכול להיות שבעלי בית שנכנסים לכדורגל אוהבים את כל הפוזות וכל התקשורת. אני פחות אוהב את זה”

כמה זה פגע בך?
“אני לא חושב שזה פגע בי, מהר מאוד קיבלתי קבוצה חדשה, היו לי כמה אופציות, שתיים בהתחלת העונה, אבל רציתי לאמן את הפועל תל אביב אז חיכיתי להם, אפילו הסוכנים שלי כעסו עליי שלא לקחתי אופציות קודמות, אבל אני רציתי קבוצה גדולה עם קהל גדול, אבל זה לא הסתדר”.

אמרת קודם שזוכרים רק תוצאה פחות טובה, דיברתי עם מישהו מקורב אליך, לא נציין את השם אבל מבינים, יש לך לא מעט הצלחות, אבל זה לא משווק מספיק. זוכרים את ריינה, אבל לקחת את נתניה לכדורגל הכי שמח שלה בעשור האחרון, קריית שמונה עשית רצף מטורף שלא הזכרתי בה את הקדנציה השנייה כי היה פחות נעים, והייתה גם תקופה טובה בסכנין שזה המקום שהכי קשה לעבוד בו והצלחת, והתחושה שלי שלא מספיק זוכרים את זה, יש בעיה ביחסי הציבור לדעתי. אתה מרגיש את זה?
“יכול להיות שבעלי בית שנכנסים לכדורגל אוהבים את כל הפוזות וכל התקשורת. אני פחות אוהב את זה, אבל אני באתי מלמטה ורציתי להתעסק רק בכדורגל, וללמוד ולהיות הכי טוב שאני יכול להיות. החלום שלי להיות אחד המאמנים הכי טובים בארץ ואני חושב שהצלחתי בזה. זה שלא המשכתי עם זה הלאה זה בגלל התקשורת, שלא הייתי מתוקשר מספיק, כי כל פעם שדיברו עליי לא טוב אני לא עניתי להם, ושילמתי על זה מחיר במידה מסוימת, כל החיים אנחנו לומדים. טוב לי איפה שאני נמצא, ויש לי הרבה מוטיבציה להצליח”.

מ-1999 אתה באימון, אתה סוגר כבר 26 שנה במקצוע. זה הרבה, מתקרב ל-30 שנה במקצוע. אתה אחד המאמנים היותר ותיקים כיום.
“כן, הרבה שנים אני באימון, לא יודע אם זה טוב או לא טוב כי יש הרבה מאמנים צעירים, מה שטוב בי שאני תמיד רוצה ללמוד. הייתי בברייטון ובשטרסבורג עם בירם כיאל, איש מדהים ואיש מקצוע טוב, וחיפשנו קבוצות צעירות עם מאמנים טובים וצעירים שיכולים לאמן כמו שצריך, ככה שכל הזמן אני מנסה להיות חדשני וללמד שיטות אחרות, כמו ששיחקנו 4-4-2 יהלום במכבי נתניה ואף אחד לא ידע מה זה. עכשיו כבר אי אפשר לשחק את השיטה הזאת בגלל שמנעים את הכדור קצת יותר טוב”.

יוסי אבוקסיס שיחק אותה לא מזמן.
“יוסי לא משחק כמו שאנחנו שיחקנו, הוא עם 3 בלמים כשקיצוני חוזר אחורה כמו מגן ולא כמונו, זה לא יהלום פתוח כמו ששיחקנו עם מכבי נתניה אז, היו לנו שחקנים כמו עלי מוחמד, ערן לוי, דיא סבע ושון וייסמן, ילדים חמודים שהצליחו והתקדמו הלאה”.

“לפני שמינו את דייגו פלורס, מישהו מאוד חזק מההנהלה של מכבי חיפה דיבר איתי”

לפני שניגע בתחנות, הזכרת את בירם כיאל ויש מה לדבר, בוא נחזור לתחנה האחרונה שלך, ריינה. היו לך הצעות אחרות? אני הסתכלתי על התפקיד בריינה ואמרתי ‘האופי של סלובו, השקט, הרגוע, יחד עם הטמפרמנט של סעיד בסול, יהיה בעייתי’, בלי להיות חכם בדיעבד.
”החיים בנויים מהחלטות. כל רגע. אם אני אלך ימינה ולא שמאלה יכול לקרות לי משהו. לפעמים אפשר לעשות גם טעויות. אם היה לי משהו? אני יכול להגיד פעם ראשונה, היו לי גישושים ממכבי חיפה. הסוכן שלי אמר לי ‘תחכה קצת’, אחרי עשרה ימים כבר לא יכולתי לחכות”.

מה זה גישושים? בקיץ?
”כן. לפני שמינו את דייגו פלורס, מישהו מאוד חזק מההנהלה דיבר. גם בירם כיאל מכיר את הדברים, הוא עלה בשיחה עם יענקל’ה שחר כמנהל מקצועי לפני רפאלוב. אני חושב שחיכיתי עשרה ימים. כשראיתי שזה לא הולך לכיוון טוב, לא יכולתי לחכות. למכבי חיפה אתה צריך להגיע מהדלת הראשית. אני מאוד מעריך אנשים שם. אני זוכר שמישהו ממכבי נתניה בתקופה שלי שם דיבר איתי. בסוף אתה רוצה להיות בקבוצות הכי טובות. היום כשאתה מסתכל על סגלים של הקבוצות והארגון והצוותים, אתה יכול להגשים את החלום ולשחק התקפי, דברים שבקבוצות קטנות אתה פחות יכול לעשות, אין ספק שאני עדיין צעיר”.

ואז בעצם אתה מתחיל להבין שנסגרות לך האפשרויות.
”כן, דיברתי עם אותו בן אדם, הצטערנו על זה שהם הולכים לכיוון אחר, הבנו שאנחנו הולכים לאופציה אחרת, ונשארה האופציה של ריינה. לפעמים צריך גם מזל בחיים. כשברק בכר עזב את קריית שמונה, באר שבע התפתחה. אחרי קריית שמונה, הייתי מועמד לבאר שבע ואז ברדה החליט שהוא יקבל את הקבוצה. זאת לדעתי ההחלטה הכי טובה שלהם. אחר כך הייתה לי פנייה לאמן את הנבחרת האולימפית, אבל בחרתי לחכות לבאר שבע”.

אתה לא מצטער בדיעבד שלא לקחת את הנבחרת? אני יודע שהיו ויכוחים גם על כסף, אבל כשאתה חושב על ההתפתחות שלך.
”אני מאוד אוהב לעבוד עם צעירים. אני כל הזמן מקדם את הצעירים, מסתכל על הספסל ועל מחלקת הנוער לראות מה אנחנו יכולים לקדם. אין קבוצה שאימנתי שלא מכרה שחקן או לא קידמתי שחקן שהיה למכירה. לא הביאו לי אחוזים, אבל אני לא צריך אחוזים. בכל קבוצה שהייתי, מבית”ר ירושלים למכבי נתניה יש ילדים צעירים שהפכו להיות מיליונרים וברוך השם אני מפרגן להם”.

שחקני הנבחרת הצעירה של ישראל (ההתאחדות לכדורגל)

“ולגבי ריינה אני חושב היום שיש לה קבוצה טובה. לגבי בסול, לעלות ליגה עם ריינה מליגה ג’, כל הכבוד לו. הוא עשה עבודה נהדרת. אני חושב שזה "שיא גינס". הוא בחור מאוד אינטליגנט ונעים, רק לא אחרי משחקים שהוא עצבני. אחרי משחק הוא לא מדבר עם בעל הבית? גם רוני היה הולך לתקשורת ואומר לי לחכות ליד האוטו. הוא לא רצה להיכנס כי יענקל’ה בא עצבני לפעמים והוא לא רצה להיתקל בו”.

מכבי חיפה זה מעגל שאתה תרצה לסגור?
“אתה תמיד רוצה לאמן את הקבוצות הכי טובות, עם סגל טוב וצוות, אתה יכול לשחק התקפי ולהניע את הכדור, דברים שבקבוצות קטנות אתה פחות יכול לעשות, אין ספק שאני עדיין צעיר”.

“בסול אמר שההחלטה שלו לקחת אותי לא טובה, ההחלטה שלי לא טובה שהגעתי לריינה”

עם סעיד היית מדבר אחרי משחק?
“אחרי ניצחונות, אחרי הפסדים הייתי מחפש לא לראות אותו, לא היו הרבה ניצחונות אז פחות היינו מדברים אחרי משחקים. הוא בן אדם שונה לגמרי מחוץ לכדורגל, הוא מצחיק, אופטימי, לפעמים אחרי משחקים אתה אומר ‘איך זה אותו בן אדם?’. באנו ודיברנו ורציתי להשאיר את אבו פרחי, את גאנם, את אוסמן, ואת בראזטיץ’. אז דיברנו אצל הסוכן שלי בבית, ובסול אמר לי שהוא ינסה להביא לי את השחקנים האלה. עבר זמן ואף אחד לא חתם. בסוף אף אחד לא נשאר. הוא אמר לי לא לדאוג ונבנה קבוצה מחדש, בסופו של דבר עד מחזור 6 הסגל לא הושלם, שיחקנו 11 משחקים עם סגל לא מלא. 5 שחקנים מהנוער התאמנו איתנו, שהם בכלל משחקים בליגה השלישית לנוער.

“אני אומר לבסול שהשחקנים ייפצעו בגלל העומס, אני יודע מקבוצות אחרות, אם אני לא עושה קצת חילופים לא יהיה טוב. הוא אומר לא לדאוג ושתהיה קבוצה טובה. מביאים לאט לאט כמה שחקנים, והם מגיעים רק תוך חודש או חודשיים כי לא סידרו להם ויזה. אני משחרר את ספר לחופשה ליומיים והוא חוזר אחרי עשרה ימים, כי אמרו שאין ויזה הוא שיחק אחרי שלא התאמן וישר נפצע. סגל זה 60% מהעבודה שלך. אתה צריך גם לשמור על הקבוצה, התקשורת, הסגנון. דיברתי עם רן בן שמעון לפני כמה ימים והוא אמר לי שמאמן שחושב שאין לו ‘מוצרים’, מאוד קשה לו לעבוד. וזו הנאיביות שלי שנתתי להם חופש פעולה”.

מה זה אומר חופש פעולה?
“שנתתי לסעיד להיות מעורב בדברים, ולהביא מישהו שיהיה מקורב אליי, סאלם אני חושב. הוא הגיע ממכבי ת”א. התקשר אליי סעיד ואמר לי ‘שמע יש איזה מישהו שאני רוצה שיהיה מקורב אליך’. אמרתי לו שאין שום בעיה והכל בסדר, הוא דיבר עם הסוכנים והבנו שזה רעיון טוב. אמרתי לו איזה סגנון שחקנים אני רוצה להביא, שחקנים שלוחצים וקבוצה צעירה, הבאנו שחקנים לארץ עם ההורים שלהם והם לא רצו להגיע בגלל התקופה הקשה, שאלתי את בסול איך לכל הקבוצות יש שחקנים, זרים והכל, ולנו אין עד מחזור שישי.

“אפילו כשניצחנו את מכבי חיפה 0:2, ואת סכנין 3:4 בגביע הטוטו. זה כמו חמור שלא נותנים לו לאכול, ואז לאט לאט אחרי כמה שבועות הוא פשוט מת. ההכנות לא היו טובות, סעיד רצה לראות שחקנים אז הוא הביא מנהל ספורטיבי, או סקאוט ראשי שהיה מעורב בדברים האלה”.

יצאת פראייר. אם ראית מהיום הראשון שהדברים לא הולכים כמו שאתה מצפה ואין לך קבוצה מספיק איכותית, אולי היית צריך לראות לאן זה הולך, לעמוד על שלך ולהגיד להם שאם אין ככה וככה במחזור ראשון שני, אני הולך. אולי היית יוצא עם פחות כישלון עליך, פחות הפסדים תקרא לזה איך שאתה רוצה וגם נעמד על שלך.
”גם היום אני עומד על המילים שלי ועל מה שעשיתי. כששיחקנו במחזור השני טוב מול הפועל ת”א, אז אמרתי לעצמי ‘אוקיי הנה עכשיו שחקן יגיע’. בסוף שילמתי את המחיר. גם נגד אשדוד כשהחמצנו פנדל היינו קרובים. היום אני חושב שריינה היא קבוצה טובה עם סגל טוב, הפגרה בנובמבר באה לה טוב. זה טורבו ואוסיי שהגיע מצוינים, ואם ספר יחזור תהיה קבוצה טובה. המחשבה שם טובה, הפעולה פחות”.

בסול עלה פה בתוכנית “שיחת היום” ואמר עליך שיש סגל טוב, והם לא טעו בבחירת השחקנים אלא טעו בבחירת המאמן, והבאת נאיביות. הוא טען שלא התחברת לקבוצה והם שילמו על זה מחיר.
”הוא אמר שההחלטה שלו לא טובה שלקח אותי, ההחלטה שלי לא טובה שהגעתי לריינה. אני מעריך את בסול, לפעמים כמאמן אתה גם צריך לעבור את הדברים האלה. אמרתי לו גם בתחילת הדרך שאני אוהב לשחק כדורגל התקפי, אני לא משחק על תוצאה. אני יכול לקבל בראש, אבל אני מאמין בדרך התקפית כי ככה אפשר לקדם את השחקן הישראלי וגם את הקבוצה קדימה. לפעמים אתה משלם על זה מחיר, אני זוכר שבמכבי נתניה קיבלתי חמש מהפועל חיפה, סיימנו בגמר גביע, פלייאוף עליון ושיחקנו את הכדורגל הכי יפה, אבל לפעמים אתה משלם מחיר. לבעלי בית פה לפעמים אין סבלנות, אבל אני לא יכול לשחק אחרת, רק קדימה. אתה רואה היום גם נבחרות וקבוצות, כולן לוחצות קדימה, גם הנבחרת שלנו, וכל הכבוד לרן בן שמעון”.

בסול מפיל את האחריות עליך. הוא לא בסדר איתך? הוא יודע שלא הביא לך את הסגל כמו שרצית והשחקנים כמו שרצית.
"אני מאמין שהוא רצה להביא סגל וגם לא היו קשיים. בסוף מישהו צריך לשלם את המחיר. הוא לא ילך הביתה, ומישהו צריך ללכת הביתה. אני לא פראייר, אני מבין הכל בכדורגל. הוא בהחלט רוצה טוב לקבוצה, אבל לפעמים דברים לא מסתדרים, צריך לפעמים גם לדעת להתגרש כמו שצריך”.

גם הגירושים שלכם לקחו זמן. היה ויכוח על הכסף ועל הפיצויים, הגעת לאימון ולא העברת אותו, ואחרי זה גם הגעת כדי שלא יחשוב שהפרת את החוזה היה פינג פונג בין הצדדים. זה גם לקח זמן כל הפרידה שלכם. היה ויכוח מי ממצמץ ראשון.
”אם תשאל אותי מה עשיתי לפני עשר שנים אני אגיד לך ‘ואי איזה טעויות עשיתי’. אם תשאל את השאלה הזו את בסול עוד עשר שנים, הוא יגיד את אותו דבר. בסול עוד צעיר בעסק הזה, הוא איש מאוד נחמד ולפעמים קצת התווכחנו, אבל לחצנו ידיים, התחבקנו, איחלתי לו הכי טוב שיש. לפעמים דברים לא מסתדרים וככה צריך להתנהג”.

יכול להיות שטעית שבאחד המשחקים אמרת שעם הסגל הזה אתה לא יכול להוציא יותר? אולי שם איבדת את הסגל? ברגע שאתה אומר לשחקנים שאתה לא מאמין בהם, אז הם לא מאמינים בך.
”אני אף פעם לא מרים ידיים. השחקנים לבד היו נכנסים אליי ושואלים מה עם חיזוק. הם רואים מה שקורה, את החלק הקדמי. אני לא אמרתי שאני צריך להחליף הגנה או קישור. גם כשמביאים לפעמים שחקנים אתה יכול להיות לא מרוצה. יש שחקנים שאתה רוצה להחליף בינואר. אני חושב שריינה, אם יעשו את הדברים נכון, היא יכולה להיות קבוצה טובה. אשדוד הייתה קבוצת תחתית אני זוכר. שום דבר עדיין לא ברח והכל יכול להסתדר”.

שיתוף הפעולה עם ברדה. בדיעבד, היית עושה את השינוי הזה של להיפרד?
”מה זה להיפרד? ארטטה עזב את גווארדיולה לארסנל והיום הוא אחד הטובים. ראיתי שברדה מתקדם, אמרתי לו יאללה, עוף, היום הוא אחד המאמנים הטובים בארץ. משחק כדורגל פנטסטי. הוא משחק עם חמישה צעירים בהרכב של ק”ש, שחקנים פנטסטיים בהתקפה, זרים מצוינים. אתה יודע כמה טלפונים ק”ש מקבלת על הזרים? הם יכולים לעשות מזה מלא כסף. כך ששי כבר לא יכל להישאר איתי, הוא כבר לא היה עוזר, הוא היה מאמן לכל דבר. בתחילת הדרך הוא היה עוזר וראיתי שהוא מתקדם, לא רציתי לעצור אותו. אחד הדברים החשובים זה לפתח לא רק שחקנים, אלא גם את הצוות. אני נותן להם חופש פעולה. קלופ אמר פעם שהוא לא יודע הכל, הוא יודע הרבה, אבל מחזיק אנשים שטובים ממנו בעבודה מסוימת, וזה גם מה שאני מחפש, צוות מקדם”.

אבל במקרה שלכם הרגיש שטובים השניים מן האחד, השלמתם אחד את השני.
”מי ישלם לנו היום על שני מאמנים מה שאנחנו מרוויחים? אין דבר כזה”.

אם מחר תקבל קבוצה גדולה עם כסף ואין הגבלות. תביא את שי?
”איפה שאני אלך אני רוצה את שי, אבל זה לא רלוונטי. גם שיעמוד כל המשחק על הקווים ואני אעמוד בצד”.

ברק בכר החזיר איתו עכשיו את גיא צרפתי, שהיה בנבחרות כבר.
”זלטקו אוברדוביץ’ בכדורסל, היה לנו מישהו לידו שהיה כמו אבא שלו והוא כל הזמן רצה להיות רק לידו. כשאתה מכניס את שי ברדה וסלובו דראפיץ’ לעבוד ביחד, האגו שם לא מדבר, אנחנו יכולים להסתדר. בקבוצה גדולה, אם תרצה את שנינו, שיפנו אליי או לסוכן שלי, יש על מה לדבר. אבל שי יכול להיות גם לבד בקבוצה גדולה”.

כמה פעמים ביום אתם מדברים?
”לא דיברנו איזה ארבעה חודשים. שהוא בקבוצה אחרת אין לי מה לדבר איתו. אני כל הזמן רוצה שחקנים שלו והוא אומר לי אל תיגע בו. הוא צודק לפעמים, אבל לפעמים אני נוגע במישהו והוא הופך לשחקן. טאג’י שהיה בסכנין ומכרו אותו אחר כך ב-500 אלף דולר, גם שי אמר אני לא יודע מה הוא יכול לעשות. גם שי לפעמים טועה”.

שאחד מכם לא מאמן אתם לא מדברים ביניכם?
”לא, אנחנו מדברים, אני צוחק”.

“ערן לוי השחקן הכי כישרוני שאימנתי אי פעם. את הכישרון שהיה לו לא ראיתי הרבה זמן. מה שהרס אותו זה ההתנהלות שלו”

יש סיפור שמעניין אותי. נתניה וערן לוי. אני חוזר איתך כמה שנים אחורה כי יש פה משהו לא פתור. פגישת הפיצוץ עם ערן לוי, אל תברח מזה. פגישה בחדר המאמנים, בה ערן לוי סיים את דרכו בנתניה. היו שמועות על שולחנות באוויר, עימותים פיזיים, ספר לנו את הצד שלך כי הוא היה כמו הבן שלך באותה תקופה.
”ערן לוי השחקן הכי כישרוני שאימנתי אי פעם. את הכישרון שהיה לו לא ראיתי הרבה זמן. מה שהרס אותו זה ההתנהלות שלו וכולם יודעים זאת. אני מאוד הסתדרתי איתו ומאוד אוהב אותו. יש לו לב ונשמה שאין להרבה אנשים. בתקופה הזו הוא הגיע לנבחרת והיינו מאוד שמחים בשבילו. הוא רצה אז להרוויח יותר כסף ואנחנו לא יכולנו באותה תקופה. עשינו הכל ונתנו לו שכירות ומענק, ובתקופה הזו הוא היה מאוד עצבני ולא התנהג יפה.

“דיברנו, הייתי אצלו גם בבית. אייל סגל וניב (גולדשטיין) לא רצו אותו באותה תקופה, אבל הכל היה עליי. נכנסנו לחדר וערן אמר: ‘מה שדראפיץ’ אומר’. אמרתי לערן שאם הוא לא מסתדר ויש לו הצעות, הוא יכול ללכת ואין שום בעיה. הוא חיכה לתשובה ובינתיים נכנסו לחדר אני ואייל והצוות, בסוף אמרתי לו שאני מצטער מאוד, אבל הוא לא יכול להישאר בקבוצה אם הוא לא מסתדר עם הבעלים והמנכ”ל”.

לא הייתה שום שבירת שולחן ושום דבר?
”שום דבר, הוא התנהג כמו שצריך. היו דמעות בעיניים, של שנינו. ראיתי בקול שלו וגם בשלי שזה לא היה הכי נקי. כבר במחנה אימונים הוא היה עושה שטויות ואחרי זה נתן גול אדיר מול מכבי חיפה. הוא לא היה רגוע, ואולי היה עדיף לשחרר אותו”.

זה פספוס לשני הצדדים שהוא לא המשיך במכבי נתניה ולא שם היום?
”באותה תקופה היינו צריכים אותו. דיא סבע בדיוק עבר להפועל ב”ש והתחלנו את העונה לא טוב, אבל מהר מאוד הוכחנו שהמערכת טובה. אייל סגל הבטיח לו כל מיני הצעות כולל בית ספר לכדורגל באור עקיבא בשביל שיישאר במערכת, אבל זה הלך לכיוונים אחרים”.

אתה מדבר עם סגל היום? כי הסיום היה פחות נעים, רבתם על פיצויים כמה חודשים.
”לא מה פתאום. אתה לא מעודכן”.

אני בדקתי את זה שבוע שעבר כנראה שאני מעודכן.
”אני אגיד לך משהו. היה קורונה וקשרי תעופה לא טסו, לי ולשי היה חוזה מאוד גבוה וניב (גולדשטיין) הרגיש שהוא רוצה לעשות שינויים ועל הדברים האלה זה נפל. אני אמרתי בתקופה הזו, מה אנחנו עושים עם פיצויים, אם אתם לא רוצים אותנו מה אנחנו עושים ואז הגיעה ההצעה מבית”ר ירושלים, אז עברנו. אנחנו בקשר טוב עם אייל סגל וניב גולדשטיין, אנחנו בקשר טוב ואני מאוד אוהב אותו, אני חושב שאייל סגל הוא אחד מבעלי הבית הכי טובים שהיו לי. הייתי ארבע שנים במכבי נתניה, הייתי המאמן שאימן הכי הרבה זמן במכבי נתניה ובסכנין שנה ושמונה חודשים”.

“כשאני לא מכניס שחקן שמגיע לו לשחק או כשאני מוציא מישהו, יש לי דמעות בעיניים”

אמרת מקודם שהיה לך דמעות עם ערן לוי, גם לך וגם לו, אתה טיפוס רגשן?
”כן, מתי שצריך להיות”.

איך זה בא לידי ביטוי?
”ילדים, משפחה, שחקנים שאני אוהב, מאוד לא נעים לי מפציעות של שחקנים ואפילו בחילופים, כשאני לא מכניס שחקן שמגיע לו לשחק או כשאני מוציא מישהו יש לי דמעות בעיניים”.

כן? עד כדי כך?
"כן לפעמים, זה אחד הדברים, לפעמים גם בתקשורת, אני מאוד חושש מהעברית שלי שעדיין לא יושבת לי כמו שצריך, עדיין אני מגמגם ולפעמים כשאני שומע את עצמי עושה טעויות בעברית, זה הולך איתי כמה ימים קדימה ואני כועס על עצמי, זה מאוד מציק לי, אני מאוד רגיש בנושא הזה. עם שחקנים אני יותר מחבק. בעלי בית רואים שאני מחבק את השחקנים וחושבים ‘אה הוא רך עם שחקנים’. אני חושב שאחד הדברים הכי טובים שייזכרו מהקריירה שלי זה שחקנים שקידמתי ושאנחנו עדיין בקשר”.

אתה אומר שמעצבן אותך העניין עם העברית, אתה הלכת למורה לעברית?
”זה לא עוזר, אתה יודע מה שטמוע כבר טמוע”.

אלה לא פערי תרבות?
”אתה יודע זה כמו שיש אנגלית של אמריקאי, אנגלית של אנגלי ואנגלית של ג’ובאני רוסו, כנראה שיש עברית של סלובודאן דראפיץ’”.

בכל זאת אתה כבר הרבה שנים פה, אתה עדיין מרגיש שיש פערי תרבות עם זה שאתה סרבי?
”לא, זה רק בעברית שאני מרגיש חוסר ביטחון כשצריך לדבר, אבל עשיתי כמה הרצאות בחיים, עמדתי מול שחקנים, אני מסתדר. אני באופן אישי מרגיש את זה, שאר האנשים לא רואים את זה ככה, הם אומרים לי שזה סימפטי ויפה”.

“טביב לא רצה את שי ברדה, ואני אמרתי לו בלי שי אני לא נשאר ואתה לא יכול לקבוע לי, אז הוא ענה ‘אוקיי, אז גם אתה לא תהיה פה’”

בפברואר שנה שעברה חגגת 60, כשאני לוקח אותך אחורה אחורה אחורה, חשבת שאתה תחייה בישראל ותקים פה משפחה? היית מאמין? או שהיית חושב שאני חולם חלומות?
”כן, כשהגעתי לארץ ב-1988, כשחקן כדורגל, חשבתי לשחק פה שנה-שנתיים ולחזור חזרה, אבל הוא מלמעלה חושב אחרת וככה הכרתי את אשתי אניטה, שתהיה בריאה, שאני מאוד אוהב אותה ואת הילדים והמשפחה שבנינו פה. לא חשבתי להישאר פה, אבל אתה יודע יוגוסלביה מדינה בעייתית והייתה מלחמה ולא היה לי לאן לחזור, אבל אני חושב שהצלתי את החיים, הסתדרתי פה, התחתנתי כמו שצריך ואני מאוד מרוצה מההחלטה”.

יש החלטות אם אני מחזיר אותך לצד המקצועי, יש החלטה גדולה שאתה חושב שהיית עושה אחרת? שלקחה את הקריירה לכיוון אחר?
”בוא ניקח את זה אחרת. בריינה לקחתי את ההחלטה הזאת, שקיבלתי עליה מאות טלפונים על איזו החלטה טובה ואיזו קבוצה טובה. כשהייתי מאמן בית”ר ירושלים סיימנו מקום שלישי והייתי מועמד למאמן העונה אחרי פיטר בוס וברק בכר אם אתם זוכרים. שיחקנו כדורגל וכל האוהדים של בית”ר עד היום מפרגנים על העונה הזאת. באמת, אצילי, רוקאביצה, שכטר, איינבינדר, קלטינס ושאר השחקנים. ופתאום אלי טביב לא רצה את שי ברדה, ואני אמרתי לו בלי שי אני לא נשאר ואתה לא יכול לקבוע לי, אז הוא ענה ‘אוקיי, אז גם אתה לא תהיה פה’”.

“ישבנו בבית וכלום, קיבלתי טלפון ממכבי נתניה מפורקת, מינוס תשע נקודות, אמרתי אני הולך על מכבי נתניה, כולם הרימו גבה, לא היה בעל הבית, שאלו אותי ‘מה אתה עושה?’. מאמני נוער לא רצו לקחת קבוצה כזאת ולקחתי את הקבוצה הזאת, זאת הייתה ההחלטה הכי טובה שלקחתי אי פעם! החלטה שקידמה אותי מאוד מאוד מאוד”.

זה היה בשנה שליזה חדש הייתה הנאמנה. ראיתי אותך פה בבניין אצל ליזה חדש, באתם לסגור את העניינים איתה.
”נכון. מינוס תשע נקודות, ליגה לאומית כשאני מועמד למאמן העונה, כולם אמרו לי שאני לא נורמלי, ‘למה עשית את זה?’, וזאת ההחלטה הכי טובה מכל ההחלטות”.

מה ההחלטה הכי גרועה?
”לא יודע, אני חושב שלפעמים את מקבל החלטות לפי הקבוצות, אבל לפעמים אתה צריך להתפרנס, אי אפשר לשבת בבית יותר מדי, אתה רוצה לרוץ קדימה. בהחלט אני חושב שיש מזל. ההצעה הראשונה שחשבתי שאני לא אאמן יותר, אחרי אברהם גרנט, בסרביה, קיבלתי טלפון משלמה שרף שאמר לי ‘אתה רוצה לאמן את בית”ר תל אביב רמלה?’, אמרתי לו מה? אין שם שום דבר, אין שחקנים, זה להתחיל הכל מחדש, וזאת הייתה החלטה מצוינת כי לאחר שנתיים קיבלתי את בית”ר ירושלים. אחרי בית”ר ירושלים, ההחלטה של מכבי נתניה ואז התגלגלתי. אני חושב שגם ההחלטות הפחות טובות שלי מקצועית קידמו אותי בחיים“.

למי שלא מכיר אותך, תספר לנו מי זה סלובו שמחוץ לכדורגל?
”איש משפחה, פעם אחת בשבוע אני הולך לשיעור תורה, יום שישי”.

אתה גם חזק עם הרב עמית פייקובסקי. איך התחזקת ככה עם הדת?
”דרך אשתי, דרך הרב, דברים שקרו בחיים. הילד שלי בזכות אמונה, דולב דראפיץ’, הוא שחקן כדורסל, אבל כל הדברים שקרו לי, אתה רואה שאתה לא לבד”.

אתה שומר מצוות?
”שומר, מנסה, בשבתות אנחנו משחקים, שומר כמה שאני יכול”.

מה אתה אוהב בשיעורי תורה?
”הסיפורים, בגלל שאני לא גדלתי כאן ולא גדלתי על הדברים האלה, אז התחלתי מההתחלה, קורא את הפרשות, מסבירים לך אתה נכנס ליוטיוב, אתה קורא, אתה נרגע, אתה יודע אני לא עונה לעיתונאים אז יש לי זמן גם ללמוד קצת”.

זה נותן לך רוגע?
”זה עושה לי רוגע. נותן לך לשפוך כשאתה עצבני, אתה אומר ‘יאללה אבא, תעזור לי’”.

איך אתה עם כל הכדורגל והכל, יש לך ילד, דולב, שהוא שחקן כדורסל. כמה אתה מבין בענף? שמעתי גם שאתה הולך לכל משחק כמעט.
”לא, האמת שלא, אשתי תמיד מתלוננת על זה שאני לא אבא מספיק טוב ולא הולך למשחקים, אבל אנחנו מסרביה, נותן לו לבד”.

אתה כמו זופי אבדיה.
”כשאתה הולך למשחקים כולם סביבך”.

אתה יכול ללכת למשחקים ולהיות בצד.
“הייתי הרבה פעמים, כשהייתי מאמן בית”ר ירושלים והוא היה ברחובות, הייתי יושב בצד, אבל מזהים אותך. גם כששמתי כובע ומשקפיים וזה לא עזר”.

אתה אומר ניתן לו את העצמאות ושלא יקשרו לאבא.
”כן שלא יהיה משהו שיקשרו, בגלל ששכאתה מפורסם והבן שלך בכדורגל שלא יגידו ‘אה הנה אבא שלו”.

אין לפעמים משחק של הילד שהיית רוצה לראות אותו? לא חסר לך לראות את המשחקים שלו?
”יש היום באינטרנט שאפשר להיכנס ולראות את כל המשחק”.

אתה מדבר איתו אחרי המשחק?
”ברור, אנחנו מדברים על הכל, אני איתו על הכדורסל, הוא איתי על הכדורגל. הייתי שחקן טוב כשהייתי צעיר”.

“כשהיה הבלגן עם ההמנון והיו צעקות ואת כל הדברים האלה חשבתי לעזוב. לא הייתי יכול להרים את עצמי, היה לי מאוד קשה בתקופה הזו”

יש לך גם ילד לוחם.
”יש לי לוחם ביחידה מיוחדת מאוד. כשהתחילה המלחמה הוא היה בפנים”.

מה עבר עליך בלילות?
”זה לא היה קל. הייתי בסכנין בתקופה הזו ואני ואשתי עברנו גיהנום, לא פשוט. בתקופה הזו קצת התנתקתי מהכדורגל וגם התוצאות היו פחות טובות, אבל ניסיתי להחזיק מעמד”.

זה קשה כשאתה מאמן במקום כמו סכנין, אתה שומע שחלק מהאנשים שם אנטי ישראל, ויש לך בן שהוא לוחם.
”אני חושב שאף אחד לא ידע שהבן לוחם”.

אמרת לעצמך איזה יום ‘רגע, אני אולי אפסיק לאמן פה?’
”כן. כשהיה את הבלגן עם ההמנון והיו צעקות ואת כל הדברים האלה חשבתי לעזוב. לא הייתי יכול להרים את עצמי, היה לי מאוד קשה בתקופה הזו. ואז אבו יונס בא אליו ואמר שזה רק קומץ. ראיתי כמה הוא רוצה לתת לדו קיום, גם אני כבן אדם אוהב דו קיום, ראיתי כמה הוא נלחם נגד הקומץ הזה, לא לתת להם לנצח. גם דיברתי עם הבן שלי, סיפרתי לו את הסיפור הזה כשהוא היה בפנים”.

מה הוא אמר לך?
”אל תעזוב בחיים. גם הוא בעד דו קיום ואנחנו רוצים לחיות פה בשלום ולסדר את הדברים. הוא אמר לי ‘אם אתה מרים את הידיים, אל תיתן לאף אחד לנצח אותך’. זה גם פרנסה, אבל זה יותר מפרנסה, זה הגיע למקום של אידאולוגיה”.

הייתה ביקורת גם על ההמנון אני זוכר, למה סלובו נשאר שם והם שורקים בוז בהמנון.
”אף אחד לא ידע ואני בתקופה הזו לא רציתי לדבר. אם עכשיו העלית את זה, היו שנתיים לא קלות”.

אז ממש אכלת את עצמך. אתה נמצא במקום, שומע שריקות בהמנון וכל מה שאתה רואה.
”אני אגיד לך משהו, גם הבן שלי איבד חברים שאנחנו הכרנו, והיו פצועים, ופתאום אתה רואה שהם לא מכבדים את ההמנון. אבל אחר כך כשבא בעל הבית ואתה רואה שהוא נלחם בקומץ, אתה רוצה להישאר. גם השחקנים רצו להישאר. זו החלטה לא פשוטה, אבל עברנו אותה בשלום”.

אחוות סרבים. אתה בקשר עם לאזטיץ’?
”שי בקשר איתו יותר”.

איך שי אתה הסרבי?
”שי בקשר, אני דרך שי”.

איך אתה יודע ששי בקשר איתו? לא דיברתם ארבעה חמישה חודשים.
”הוא אמר לי אתמול”.

תמיד היית בקשר עם כל המאמנים האלה. היה את יוקאנוביץ’ שהייתם בקשר.
”אני והוא גדלנו ביחד זו חברות אחרת. אני פחות אוהב להציק, ולפעמים כשאתה בקשר ופתאום משחק נגדו, אז אומרים ‘מה הולך פה, הם עושים לנו איזה קטע?’, אבל אחלה לאזטיץ’”.

אתה רואה את הליגה, מה אתה חושב עליה?
“הרבה מאמנים צעירים הגיעו עם הרבה שיטות חדשות וזה מבורך לכדורגל הישראלי. כולם רוצים לשחק התקפי וכמו שמשחקים בכל העולם. דרך הכדורגל ההתקפי ולחץ גבוה והנעת כדור אפשר לקדם שחקנים צעירים ולפתח את הכדורגל הישראלי. הליגה מעניינת, אבל חסרה לי עוד קבוצה בצמרת כמו מכבי נתניה או קריית שמונה שתרוץ בצמרת”.

הליגה למעשה עכשיו של שתי קבוצות. ב”ש ומכבי ת”א.
”בינתיים זה נראה ככה, אלו שתי הקבוצות הכי טובות שגם משקיעות הכי הרבה”.

מי מבין שתיהן לדעתך תלך עד הסוף?
”שתיהן מוכיחות שהן הכי חזקות. אני חושב שמכבי צריכה להיזהר בגלל המשחקים באירופה והנסיעות. חשוב לראות איך יעברו את זה. גם בליץ’ עכשיו נפצע שהוא שחקן משמעותי”.

אחרי זה יש פגרת נבחרת, פגרת שזרוע, יש זמנים.
”כן אבל אתה יודע פגרה, שחקנים הולכים לנבחרת”.

“חזיזה אחרי פציעה ולבוא להגיד לו בוא תהיה מנהיג זה גם לא טוב בשבילו, כי כרגע הוא נלחם על הכושר שלו, וזה לשים לו עוד משהו על הכתפיים”

מכבי חיפה, היית שם שנים. מה אתה חושב על מה שקורה שם?
”אותו דבר, ההחלטות, חיזוק, שחקנים. פעם היו לנו שחקנים מצוינים עם בוקולי וקולאוטי, וכל הישראלים הכי טובים שהיו בקבוצה בתקופה הזו. מכבי חיפה זה ‘אפ אנד דאון’, פתאום יש ריסטרט, מתחלפים שחקנים בכירים ואז צריך להביא כמו שהיה עם אבו פאני, לביא, דין דוד, שרי, ואז צריך להביא. היום הבחירה של השחקנים הזרים פגעה במכבי חיפה. אם מסתכלים על הקבוצה הקודמת של בכר בהשוואה להיום, היו קורנו, סק, שרי, רפאלוב, אם אתה מסתכל היום אין מנהיג, אין איזה שחקן משמעותי. סבע עזב”.

חזיזה הוא הכי מנהיג ממה שנשאר.
”אבל הוא אחרי פציעה”.

הוא ביכולת ירודה מאוד.
”חזיזה אחרי פציעה ולבוא להגיד לו בוא תהיה מנהיג זה גם לא טוב בשבילו כי כרגע הוא נלחם על הכושר שלו, וזה לשים לו עוד משהו על הכתפיים, לומר לו ‘עכשיו אתה מנהיג’ כשהוא נלחם על הכושר שלו זה יכול לעצור אותו. יותר מתאים לו להיות בצד ולעשות את הדברים שהוא עושה. זה יפה, אבל זה לא נכון”.

היעד הבא – היו דיבורים על בני יהודה וכאלה. זה משהו שיכול להיות רלוונטי? לא עכשיו כמובן אבל בכללי. קבוצת צמרת כשלהי בלאומית מציעה, זה יכול להיות או רק ליגת העל או חו”ל?
"אני אגיד לך משהו. אני אחרי בית”ר ירושלים סיפרתי את הסיפור שהגעתי לנתניה, ככה שאני לא מפחד מאתגרים. אני צריך לדעת שכשאני מגיע לאתגר, אני צריך לדעת מה אני מקבל ומי שולט שם. יש הרבה קבוצות שאתה מגיע להיות מאמן ואומרים לא להחליף עוזר או מאמן שוערים, אני לא שם. כשהגעתי למכבי נתניה יכולתי לעשות הכל, גם ניב גולדשטיין, נלחמתי כדי שיהיה מנכ”ל. החלפתי תאורה ורשתות וכל הדברים האלה.

“אני לא אומר שאני צריך לעשות את זה בקבוצות אחרות. מכבי נתניה זה בית, זה איפה שגדלתי וידעתי מה המנטליות ומי נגד מי, השתלבתי מאוד יפה במכבי נתניה. אבל בקבוצות אחרות בהחלט הייתי רוצה לקבוע סגל, צוות, דברים מקצועיים ושלא יקבעו לי. כשאני רואה שיש קבוצה מסודרת שרוצה להגיע למקומות מסוימים, אני חושב שזה טוב בשבילי. ליגת העל? אני עדיין צעיר. אני רוצה לאמן, לצאת להשתלמויות, לקדם שחקנים צעירים ואת הכדורגל הישראלי, אני רוצה להגיע למקומות הכי גבוהים, הלוואי שאגיע לשם”.

יש הרבה מאמנים בשוק כרגע. אתה, רוני לוי חברך, מרקו בלבול, רשימה אינסופית.
“צריך להיות סבלני ולהאמין בדרך. דברים טובים יכולים לקרות. תראו את אבוקסיס, מאמן נפלא שהייתה לו תקופה פחות טובה, והיום הוא עושה חיל בנתניה ואני מברך אותו על זה, ככה שאני מאמין שגם אני אגיע לאיפה שאני צריך להיות”.

הוספת תגובה

טוען תגובות...