"התוצאה משקרת" ו"התוצאה לא משקפת" היו הביטויים הקלישאתיים שחזרו עליהם כל אנשי נבחרת ישראל - מהמאמן רן בן שמעון ועד אחרון השחקנים – אחרי התבוסה 3:0 לאיטליה. כולם שיתפו בשתי תחושות מנוגדות משהו שהם חווים: תחושת פספוס ענק לצד תחושת גאווה גדולה.
הפספוס נבע מהפער בין התוצאה הסופית לבין ההופעה במגרש - ההחמצות הגדולות וחוסר ניצול מצבים של אוסקר גלוך, מנור סולומון ותאי בריבו מול טעויות מביכות שנתנו לאיטלקים הבינוניים והאפורים שערים במתנה; ההבנה שביכולת שהציגה הנבחרת, היא הייתה צריכה להוציא תוצאה הרבה יותר טובה מתבוסה 3:0 כפי שמראה לוח התוצאות, תוצאה שמדיחה סופית את ישראל מסיכויי העפלה. לשאלת ONE ענה גלוך כי יתקשה לישון אחרי ההחמצות הגדולות שהיו לו בכל אחת מהמחציות.
תחושת הגאווה נבעה מכך שהנבחרת שיחקה כיחידה אחת מלוכדת, ייצרה הזדמנויות בחוץ מול נבחרת עם מורשת כדורגל מפוארת (כזכור, רק ברזיל זכתה ביותר גביעי עולם מאיטליה), והציגה יכולת כמו שראינו מול כוכבי סרייה א’ ופרמייר ליג. מי שראה את המשחק לא היה יכול להאמין שההרכב של איטליה שווה 440 מיליון אירו והישראלי פחות מ-60 מיליון.
אוסקר גלוך מאוכזב (ראובן שוורץ)תחושת הגאווה נובעת גם מהתגובה של השחקנים אחרי הביזיון מול נורבגיה, במקום לאבד ביטחון הם חזרו לעצמם – והפריעו מאוד לאיטלקים, בדומה למשחק נגד האזורי בחודש שעבר בדברצן באותו 5:4 מטורף. שחקני ישראל הפגינו אומץ ואמונה בדרך המשחק שלהם, וכמו שאמרו גורמים בהתאחדות ואוהדי הנבחרת: "אם כבר להפסיד אז לפחות לתת הכל כמו במשחק הזה ולשחק כדורגל פתוח והתקפי".
ג'יג'י דונארומה, הקפטן האיטלקי, שהזכיר איזה שוער על הוא בהופעה א-לה ג’אנלואיג’י בופון, והציל את הכבוד האיטלקי עם הצלות גדולות ברגעי מפתח, החמיא לנבחרת שלנו: "ישראל הקשתה עלינו, היא נבחרת שיודעת לשחק נהדר כשיש לה את הכדור ברגליים. היא שיחקה טוב בשני המשחקים נגדנו וידעה להפעיל עלינו לחץ ולייצר מצבים, יש לה עתיד טוב".
דונארומה מחמיא לנבחרתבאסה להישאר רק עם המחמאות, אבל זה מה יש כשאתה פראייר גדול. בכל מקרה, אסור לשכוח כי בסופו של דבר הנבחרת שלנו חטפה 8:0 בסיכום שני משחקי אוקטובר, שהיו הכי קשים בבית (בחוץ מול נורבגיה ואיטליה) ולמעשה ספגנו 13 שערים בשלושת המשחקים האחרונים (8 מהם מול הנבחרת של גאטוזו). סופגים בקלות ומתקשים כל כך לכבוש.
עומרי גלזר מתוסכל (ראובן שוורץ)נקודות האור: חלאילי ואליאל פרץ
השחקן שהמחיש הכי טוב את ההבדל בין המשחק מול נורבגיה למשחק נגד איטליה הוא ענאן חלאילי, שעשה בשער הראשון שספגנו באוסלו טעות קשה בעמידה ההגנתית וכבש שער עצמי אומלל, זה שפתח את הסכר והוביל לקריסת הכחולים-לבנים, ואילו מול איטליה הסקאוטים של הסרייה א’ רשמו אותו בפנקסים והדגישו עם מארקר.
אין יותר מדי שחקנים, בוודאי לא מנבחרת בסדר גודל של ישראל, שמסוגלים לאמלל ככה את פדריקו דימארקו מאינטר וריקרדו קלאפיורי מארסנל, ולרגעים לעשות מהם צחוק. נדיר שבישראל צומח שחקן כזה שלם שגם מצליח לעשות דריבלים ופריצות מרשימות עם הכדור ברמת יעילות גבוהה (3/5 דריבלים מוצלחים) וגם מפגין עוצמות פיזיות אדירות (5/8 זכייה במאבקים על כדור). חלאילי היה רמה אחת מעל שאר השחקנים בנבחרת אתמול, וגם אחרי שנפצע בשלהי המחצית הראשונה ידע לחזור לעצמו בגדול.
שם נוסף שראוי לציון, זה שעשה את ההתקדמות הגדולה ביותר בקמפיין הנוכחי, הוא אליאל פרץ וספק אם הוא בעצמו היה מסוגל לדמיין התקדמות מטאורית כזו. הוא היה קר רוח ושקול בדעתו, ולא פלא שגם האיטלקים התרשמו מקשר הפועל באר שבע. הנוכחות הפיזית, השקט שלו עם הכדור בניהול המשחק, קריאת המשחק והתנועה המרשימה שלו לשטחים – היא לא דבר של מה בכך, כשמתמודדים מול מנואל לוקאטלי, אלסנדרו טונאלי וניקולו בארלה.
ענאן חלאילי מנתר מעל ריקרדו קלאפיורי (ראובן שוורץ)נבחרת של חלוץ ושוער
באיטליה היו שני כוכבים שבלטו מעל כולם: השוער והקפטן דונארומה והחלוץ המרשים, מתאו רטגי. וזה ממחיש את אחת הקלישאות הבולטות בכדורגל של ימינו: משחקי כדורגל מוכרעים ברחבות – בצד אחד ישראל החמיצה ונעצרה על ידי שוער ענק, בצד השני הכשלה מיותרת ברחבה על סף ההפסקה ואיבוד כדור נוראי כמו במחצית השניה חרצו את גורל המשחק, כי בסוף כדורגל הוא משחק פשוט: מי שמנצל טעויות הגנה של היריב ומייצר הברקות עם יעילות התקפית (איזו סיומת מושלמת של רטגי בגול השני) מנצח.
8,000-9,000 צופים בלבד הגיעו למשחק בסטאדיו פריולי באודינה, יש המון ביקורות באיטליה על הנבחרת שלהם ורמת הכדורגל שהיא מציגה, הרבה רוחות פסימיות מצד אנשי התקשורת וציבור אוהדי הקאלצ'יו. זה עלול להיות קמפיין מוקדמות מונדיאל שלישי ברציפות שהיא לא מצליחה להעפיל ישירות למונדיאל (בשני הקודמים בכלל לא העפילה, נראה מה יהיה הפעם). וכמו שאיטליה נראית, באמת שמדובר בנבחרת אפרורית ומביכה ברמתה ביחס להיסטוריה של הכדורגל האיטלקי. אחת הנבחרות החלשות שידעו האזורי, וגם למונדיאל של 48 נבחרות לא בטוח שהם יעפילו, אלא אם יצליחו להשתפר ולהתפקס.
להתראות פרו-פלסטינים מרגיזים
המסע הזה המחיש כמה מאתגר ולא נעים להיות ישראלי או תומך ישראל בימים אלה ברחבי אירופה ומרבית העולם. התחושות באמת לא נעימות.
מפגינים נגד ישראל ברחבי אודינה (ראובן שוורץ)בנורבגיה האווירה הייתה עוינת יותר בצורה משמעותית מאשר באיטליה, גם מצד הקולגות העיתונאים, גם מצד נשיאת ההתאחדות ובעיקר מצד הציבור הפרו-פלסטיני. אמש באודינה כמעט ולא נראו דגלי פלסטין. חוסר הנעימות העיקרי היה בהפגנה במרכז העיר, שם שני מפגינים הטרידו את צוות ONE בפרובוקציות מעצבנות, אבל זה לא מה שירתיע אותנו.
ההפגנה הממומנת והמאורגנת שהלכה ונמשכה שעות ארוכות וקיבצה אלפים מרחבי איטליה, הפכה לאלימה בשעות הערב המאוחרות, במקביל למשחק. הפרות סדר והתפרעויות הובילו את המשטרה להשתמש בגז מדמיע, בדומה למה שקרה בנורבגיה. בתקשורת האיטלקית דווח על שלושה שוטרים שנפצעו וכן שני עיתונאים, אחת מהעיתונאיות דיווחה בטלוויזיה כי נפגעה מאבן שנזרקה לעברה.
ואגב, נהג המונית שלי בדרך חזרה מהאצטדיון למלון, אמיליאנו, היה נחמד מאוד, עד שחשף בפניי את דעותיו החריפות נגד ממשלת ישראל והעומד בראשה, כולל טינופים, איומים והאשמות הכי קשות שיש שנאלצתי לשמוע במשך 10 דקות הנסיעה. מה לעשות שוויכוחים פוליטיים וטיעונים דיפלומטיים לא מוכרעים ברחבות כמו משחק כדורגל.