הם היו קשרים מיתולוגיים עם מספר 14 על הגב. במקרה של צ'אבי אלונסו, זה אפילו קשור חלקית ליוהאן קרויף. "בריאל סוסיאדד הייתי עם מספר 4 כי זו החולצה שלבש אבא שלי. כאשר חתמתי בליברפול, היא הייתה תפוסה על ידי סמי הופיה, והלכתי על 14. תמיד אהבתי את המספר הזה. הוא מיוחד כי רק קרויף הפך אותו לחשוב", הוא סיפר בזמנו בראיון במרסיסייד. בהמשך, היה צ'אבי אלונסו מספר 14 גם בריאל מדריד ובבאיירן מינכן, וזכה עם 14 בכל התארים עם נבחרת ספרד.
מספר 14 עד כדי כך מזוהה עם קרויף שעיתונאים מסוימים כתבו שגם דייגו סימאונה קיבל את ההשראה מהאמן ההולנדי. בפועל, המציאות הרבהפחות סמלית. "את השער הראשון בנוער הבקעתי כאשר לבשתי חולצה מספר 14. כאשר חולצות הפכו בשלב מסוים לחלק ממיתוג, החלטתי שאני רוצה את המספר הזה לעצמי", סיפר הארגנטיני לאל מונדו דפורטיבו. הוא לבש את החולצה הזו באתלטיקו מדריד, באינטר, בלאציו, בבדרך כלל גם בנבחרת – כך היה במונדיאל 1994 ובמונדיאל 2002. ב-1998, כאשר גרם להרחקה המפורסמת של דייויד בקהאם, הוא דווקא היה 5.
תנסו לדמיין את צ'אבי אלונסו עושה הצגה כדי לשכנע את השופט לשלוף ליריבו כרטיס אדום. בלתי אפשרי, נכון? אצל סימאונה זה חלק אינטגרלי מהתדמית, והפעולה הספציפית הזו הגדירה במידה לא מבוטלת את כל הקריירה. השוני ביניהם עצום. הבאסקי היה אלגנטי, שלט במרכז המגרש ללא מאמץ נראה לעין, ומעטים מאוד בהיסטוריה כולה ידעו לשלוח מסירות ארוכות בדיוק של מילימטר כמוהו. גם אלה שתיעבו את קבוצותיו לא יכלו לשנוא אותו. הארגנטיני היה פייטר עם סכין בין השיניים שלא התעניין באסתטיקה. הדחף החזק לנצח והתשוקה הבלתי נגמרת כבשו לבבות של אוהדי קבוצותיו, במיוחד אתלטיקו, אבל לאחרים היה קל מאוד לתעב אותו. זה אפילו היה כיף.
צ'אבי אלונסו ודייגו סימאונה (IMAGO)סימאונה מבוגר מצ'אבי אלונסו ב-11 שנה, ואף שיחק באיטליה כאשר הבאסקי החל את הקריירה, ולכן לא היו להם מפגשים רבים ראש בראש על המגרש. ליתר דיוק, היו שניים בעונת 2003/04. צ'ולו שב אז לאצטדיון ויסנטה קלדרון האהוב מלאציו, בעוד צ'אבי אלונסו כבר היה כוכב גדול בריאל סוסיאדד שבדיוק סיימה עונה סנסציונית כסגנית אלופה – ואפילו כמעט הקדימה את ריאל מדריד בפסגה. מטרתם של הבאסקים הייתה להתבסס בצמרת הגבוהה. מנגד, אתלטיקו רק חזרה לליגה הראשונה ב-2002, וסיימה ב-2003 במקום ה-14. היא הייתה אנדרדוג מובהק כאשר ריאל סוסיאדד באה לביקור באוקטובר, והתוצאה הייתה מכוננת.
0:4 לאתלטיקו! מי היה מאמין? צ'אבי אלונסו לא הצליח לעשות הרבה מול סימאונה, ואפילו הוחלף באמצע המחצית השנייה. מהספסל, הוא צפה כיצד נגח צ'ולו את השער הרביעי אחרי שנותר חופשי ומאושר ברחבה בכדור קרן. הקהל באדום-לבן יצא מגדרו מרוב אושר כאשר הקשר הנערץ שלהם מצא את הרשת, ויש שיגידו כי זה היה היום בו נגמרו לאלתר שאיפותיה הגדולות של ריאל סוסיאדד. בסיבוב השני, היא ניצחה את אתלטיקו 1:2 באנואטה, וצ'אבי אלונסו הפגין יכולת גבוהה הרבה יותר מול סימאונה, אבל זה כבר לא עזר. הבאסקים סיימו את העונה ההיא במקום ה-15, רק 5 נקודות מעל הקו האדום, וצ'אבי אלונסו הצטרף באותו קיץ לרפא בנטיס באנפילד. פחות משנה לאחר מכן, הוא כבר הניף את גביע האלופות – פרס אליו לא ממש התקרב סימאונה בימיו כשחקן.
צ'אבי אלונסו כובש בגמר הבלתי נשכח מול מילאן (IMAGO)כידוע, סימאונה היה הרבה יותר קרוב לזכייה בליגת האלופות כמאמן, וזכור מאוד הקרב הדרמטי מול ריאל בגמר ב-2014. העניין הוא כי כשחקן, צ'ולו תמיד נכנע בדרבי. 5 פעמים הוא פגש את הלבנים כשחקן אתלטיקו במסגרת הליגה, ו-5 פעמים הפסיד, כולל פעמיים בעונת הדאבל המופלאה של קולצ'ונרוס ב-1995/96.
אצל צ'אבי אלונסו המצב שונה ב-180 מעלות. ב-5 שנותיו כשחקן ריאל מדריד הוא מעולם לא הפסיד לאתלטיקו בליגה – מאזנו עומד על 8 ניצחונות ותיקו בודד. מהמשחק היחיד בתקופתו בו הפסידה ריאל בדרבי, הוא נעדר בגלל פציעה. שני ההפסדים הבודדים שלו לאתלטיקו כשחקן ריאל היו בגמר הגביע הספרדי ובסופרקופה, אבל את השמחה הגדולה ביותר הוא חווה ב-2014, דווקא כאשר בהה מהצד בגמר ליגת האלופות בגלל צבירת כרטיסים צהובים.
הוא היה צריך להיות ביציע, אבל כאשר הבקיע גארת’ בייל את שער היתרון בהארכה, זינק הבאסקי למגרש בחליפה ורץ להתחבק עם חבריו. אופ"א הענישה אותו אז בהשעיה נוספת בשל התנהלותו, ובמקביל השעתה גם את סימאונה בגלל המריבה שלו עם רפאל וראן אחרי שריקת הסיום.
התוצאה הסופית הייתה אז הפסד 4:1, אבל אתלטיקו הייתה רחוקה שניות ספורות מניצחון לפני שסרחיו ראמוס שלח את המשחק להארכה, וסימאונה ידע עוד לפני המשחק שסיכוייו טובים יותר בזכות ההיעדרות של צ'אבי אלונסו. צ'ולו העריך אותו מאוד כשחקן, וסיפר באותה תקופה בראיון: "הוא יודע לקרוא את המשחק יותר טוב מאחרים. בזכותו מצאה ריאל את האיזון. האיזון הזה הוא צ'אבי אלונסו".
דייגו סימאונה מתעמת עם רפאל וראן בגמר (IMAGO)ההערכה הזו נותרה גם כאשר צ'אבי אלונסו עבר לקווים. אחד המשחקים הראשונים שלו כמאמן לברקוזן, באוקטובר 2022, היה במדריד מול אתלטיקו במסגרת שלב הבתים בליגת האלופות. קבוצתו הובילה פעמיים, אבל אתלטיקו חילצה 2:2, וסימאונה ספג כרטיס צהוב על ויכוחים בסיום. זה טבעי, אבל אולי תופתעו לגלות כי גם צ'אבי אלונסו נכנס אז לפנקסו של השופט בגלל שהפריע לשחקני אתלטיקו לבצע בזריזות הוצאת חוץ. מסתבר כי גם הבאסקי יודע לעשות תרגילים קצת מלוכלכים, גם אם הוא ממש לא מגיע לרמתו של צ'ולו בהיבט זה.
בינואר האחרון, חזרה לברקוזן של צ'אבי אלונסו למטרופוליטאנו למפגש במסגרת של הליגה של ליגת האלופות – כך ששני המפגשים שהיו לו עד כה מול סימאונה התקיימו בחוץ. הוא הגיע אז על תקן אלוף גרמניה, אחרי עונה מזהירה ללא הפסד, וצ'ולו הרעיף עליו שבחים. "הוא עדיין רואה את המשחק ממרכז המגרש, כמו שחקן. הוא למד ממאמנים גדולים לאורך הקריירה, ועושה עבודה מדהימה. מגיע לו כל הכבוד על פועלו", אמר סימאונה. מנגד, צ'אבי אלונסו מלא הערכה לארגנטיני.
"הוא יצר מנטליות באתלטיקו. החיבור הזה מוצלח ומושלם. השחקנים שלו נאמנים לשיטה, והשפעתו על המועדון ברורה לחלוטין", הוא קבע, לפני שהפסיד 2:1 כאשר חוליאן אלברס השלים צמד בדקה ה-90.
פירוש הדבר הוא כי צ'אבי אלונסו עדיין לא ניצח את סימאונה כמאמן. כאשר הגיע למדריד בתחילת השנה, הוא כבר ידע כי יצטרף בקרוב לריאל, ורוב השאלות שהופנו אליו אז היו על האפשרות כי יהיה יורשו של קרלו אנצ'לוטי. זה קרה, ועכשיו מתחילה היריבות האמיתית בינו לבין סימאונה. הם היו שונים מאוד כשחקנים, ועכשיו הם שונים כמאמנים, אבל הדחף לנצח חזק מאוד אצל שניהם – הוא פשוט בא לידי ביטוי באופן שונה. עבור צ'ולו, הדרבי הגדול היום (17:15, חי בערוץ ONE) יהווה הזדמנות להרוס לצ'אבי אלונסו את הפתיח המושלמת בליגה ולהחזיר את אתלטיקו, לפחות תודעתית, למאבק האליפות. מבחינת הבאסקי, יהיה זה המשחק הגדול האמיתי הראשון בתפקידו החדש, וההצלחה בו קריטית.
צ'אבי אלונסו ודייגו סימאונה (IMAGO)