תצוגת אופי: ברצלונה יודעת גם להתלכלך כשצריך

ברצלונה לא הרשימה, אבל ידעה איך לקחת את הנקודות – וזה כל מה שחשוב בשלב הזה של העונה. שער עצמי של חורחה סאנס העניק לקטלונים ניצחון 0:1 קשה במיוחד על לגאנס באצטדיון בוטארקה – ניצחון שלא רק מגדיל זמנית את הפער מריאל מדריד לשבע נקודות, אלא גם מבהיר שוב: זו קבוצה שבנויה לאליפות.

המשחק הזה לא ייכנס לאף ארכיון של יופי ואסתטיקה. היה זה אחד מאותם ערבים מעיקים, מלאי עצבים, הפסקות ומאבקים פיזיים. ברצלונה נאלצה "לזחול" על הדשא, להזיע דם כדי להוציא שלוש נקודות מול קבוצה שנלחמת על חייה בתחתית. אלחנדרו באלדה גם נפצע וירד מהמגרש במחצית הראשונה – עוד סיבה לדאגה לקראת ההמשך, אבל מה שהכי חשוב הוא שברצלונה לא נשברה, במשחק שהזכיר דווקא את עונת האליפות של צ’אבי, כולל תוצאת סיום שאופיינית לאותה עונה.

הניצחון הזה שווה זהב – תרתי משמע. ביום בו ריאל מדריד מתארחת בוויטוריה למשחק קשה נגד אלאבס, ברצלונה שמה על כתפיה את מלוא הלחץ: שבע נקודות יתרון לפני שריקת הפתיחה של הבלאנקוס. ואם ריאל לא תנצח – אפשר להתחיל לדבר על סגירת סיפור האליפות.

האנזי פליק הבהיר היטב כבר מההרכב: המשחק הזה חשוב יותר מהגומלין מול דורטמונד. נכון, ברצלונה הביסה את הגרמנים 0:4 וההעפלה לחצי גמר ליגת האלופות כמעט מובטחת, אבל המאמן הגרמני בחר לעלות עם הרכב כמעט זהה – רק פרנקי דה יונג ופאו קוברסי נותרו מחוץ להרכב. הגרמני יודע: אליפות לא לוקחים רק במשחקים הגדולים, אלא דווקא ברגעים הקשים – כמו זה.

ואכן, ברצלונה נתקלה במלכודת קלאסית. לגאנס אמנם לא נוצצת, אבל היא ניצחה העונה במונז'ואיק, והגיעה למפגש הזה עם גב, קהל, ומוטיבציית הישרדות. ברצלונה ידעה שהיא תיאלץ להילחם – והיא נלחמה. השער המכריע הגיע רק אחרי ההפסקה. ראפיניה, שנכנס כמחליף, שלח כדור רוחב חד לרחבה, חורחה סאנס ניסה להרחיק, אך דחק לשערו – ולמזלו של הבלם, גם אם הוא לא היה שם, רוברט לבנדובסקי כבר המתין לבעיטה. שער מכוער? אולי. שלוש נקודות קריטיות? בוודאי.

השמחה של רוברט לבנדובסקי (רויטרס)

בכך האריכה ברצלונה את רצף המשחקים שלה ללא הפסד ל-24 – נתון פנטסטי שמתחיל אי שם בסיום 2024, מההפסד הדרמטי לשער של אלכסנדר סורלות’ בתוספת הזמן, וממשיך לתוך 2025 הנפלאה. בליגה זה היה הניצחון העשירי מתוך 12 משחקים – רצף שמעמיד את ברצלונה בעמדת זינוק לתואר.

ולא רק בליגה – ברצלונה יכולה למצוא עצמה בתוך 12 משחקים מהישג היסטורי: טרבל. היא מובילה בפער על ריאל מדריד בליגה, חצי גמר ליגת האלופות כבר באופק אחרי 0:4 ענק מול דורטמונד, ובגמר גביע המלך מצפה לה אותה ריאל – קבוצה שהעונה הקטלונים פשוט לא מפסיקים להביך.

הביכו את ריאל העונה. ראפיניה ולבנדובסקי חוגגים (La Liga)

לצד הרצף, התוצאה והמאזן המרשים, יש גם את מה שנקרא "מזל של אלופה". כי כשאתה מנצח משחקים שאתה לא באמת שולט בהם, מול יריבות שמתעלות, במגרשים קשים, כששחקנים נפצעים, והכדור פשוט לא זורם – אלה הסימנים. פליק לא מאבד את הראש. הוא שולט בקבוצה, מבצע שינויים במינון הנכון, ויודע מתי צריך לשחק יפה – ומתי פשוט לקחת את הנקודות. בדיוק כמו שעשה בלגאנס.

כי לשחק בבוטארקה – כמו בווייקאס או בקוליסאום של חטאפה – זה שם נרדף לסבל בבארסה. אלה לא רק מגרשים, אלא גם סוג שונה של כדורגל: כזה שמתגמל את השחקנים הכי רעבים בכדורים החופשיים, הכי מהירים בכדורים השניים, הכי נמרצים בהרחקות – וגם, לפעמים, את בני המזל שקיבלו את הכדור החוזר הנכון.

ברצלונה הייתה צריכה לעשות קצת מכל אלה כדי לחלץ ניצחון קשה, כשהשער העצמי הוא סוף הגיוני למשחק. אולי בנקודת זמן אחרת בעונה, המשחק הזה היה הזדמנות מושלמת לרוטציה נרחבת – בין שני משחקים באירופה – אבל בלה ליגה, כמו בליגת האלופות, כל משחק הוא מלחמה, ואצל רוב המאמנים הליגה חשובה לא פחות. 

האנזי פליק (רויטרס)

המשחק הזה, בסופו של דבר, לא ייזכר בגלל יופי או כדורגל שוטף. הוא ייזכר כעוד שלוש נקודות חשובות במאבק האליפות, עוד תצוגת אופי של קבוצה שלא נשברת גם כשקשה, גם כשלא הולך, גם כשלפעמים הכדור פשוט לא משתף פעולה. ברצלונה שוב הוכיחה שהיא לא רק קבוצה של רגעים גדולים – אלא קבוצה שיכולה גם להתלכלך כשצריך. ככה נראות אלופות.

מילה טובה מגיעה גם לוויצ’ך שצ’סני, שבכל פעם שצריך אותו הוא שם. השוער הפולני שוב הציל את ברצלונה בדקה ה-12, כשעצר מצב של אחד על אחד מול אלטימירה אחרי מתפרצת נהדרת. ברגעים כאלה – כל שוער נמדד. שצ'סני אולי לא היה בכותרות לאחרונה, אבל הוא מוכיח שוב ושוב שהוא שוער מהשורה הראשונה, במיוחד ברגעים הקריטיים. אם הכדור הזה היה נכנס, לגאנס הייתה עולה ליתרון מוקדם – וזה כבר היה יכול לשנות לחלוטין את התמונה.

עכשיו כל העיניים נשואות לוויטוריה. ריאל מדריד חייבת ניצחון כדי לא לאבד גובה – לא רק בטבלה, אלא גם מנטלית. כל מעידה שלה תהפוך את הפער לבלתי מחיק. בינתיים, ברצלונה ממשיכה לרוץ. לא עם ריקודים, לא עם פירואטים, אלא עם סולידיות, משמעת, ובעיקר – תיאבון אין סופי לניצחון. ככה נראות קבוצות שלוקחות אליפות.