אומרים שהדשא של השכן תמיד ירוק יותר. בכדורגל, התחושה הזו מקבלת מימד כמעט טבעי: אתה יכול להיות מצוין, אבל תמיד יש מבט אחד שמוסט לצד, לעיר השכנה, כדי לשאול את עצמך: “רגע, אולי שם זה אפילו טוב יותר?”. לא תמיד מדובר בקבוצה, לא באצטדיון ולא בצוות המקצועי. לפעמים זה שחקן אחד בלבד. כזה שהמאמן מפנטז עליו, שהבעלים עוקבים אחריו, שהקהל צמא לראות בחולצה שלהם, ושגם הוא עצמו אולי מרגיש שמשהו בגורל מושך אותו לשם.
וברצלונה? על פניו הכל נפלא. ילד הפלא של הכדורגל, בלם הפלא, קשר הפלא, מה לא? ובדיוק שם מגיע החור הקטן בתמונה: חלוץ הפלא. והחלוץ הזה צומח, לגמרי במקרה, על הדשא של השכן. לאמין ימאל, פאו קוברסי ופדרי לא יגידו “לא” לעוד כוכב על לצידם, אולי כבר לא ילד, אבל עדיין פלא מהלך. והפלא הזה יגיע הערב (שלישי, 22:00, שידור חי בערוץ ONE) לקאמפ נואו – קוראים לו חוליאן אלברס.
רוברט לבנדובסקי, אחד מגדולי החלוצים בדורו, יודע להבקיע יותר מרוב כדורגלני העולם, 618 פעמים להזכירכם, אבל הזמן אינו מרחם. גיל 37 כבר מאחוריו, והצוות המקצועי בברצלונה מבין שאי אפשר לעצור את השעון. פותחים מחברות, שולפים אקסלים, לוגמים רד בול ומתחילים לעבוד: מי יהיה היורש? האמת, לרוב האוהדים יש תשובה מוכנה.
צמד מדהים לאלברס, 2:5 ענק לאתלטיקו בדרבי על ריאלחוליאן אלברס הוא הכול: ווינר, עובד בלתי נלאה, שחקן שמתאים כמו כפפה לסגנון של ברצלונה, אולי אפילו יותר ממועמדים נוצצים ממנו. אם תשאלו אוהד קטלוני ממוצע האם יעדיף אותו או אפילו את ארלינג הולאנד, לא בטוח שהתשובה תהיה כפי שאתם חושבים. בברצלונה אומרים “יותר ממועדון”, ואלברס? הוא מסוג השחקנים שמוסיפים את הדובדבן. יצירת קבוצה שהיא לא רק טובה, אלא נכונה.
הסגל הנוכחי של בארסה מרהיב, כזה שמחזיר גאווה לקאמפ נואו. אליפות תחת האנזי פליק כבר נכנסה לארון, ובכל זאת מרחפת תחושה קטנה ש“זה לא מספיק בשביל דברים באמת גדולים”: ליגת האלופות, טרבל, שושלת. כאן נכנס אלברס. בגיל 25 הוא כבר גרף כמעט הכול: אליפות באנגליה, ליגת האלופות, טרבל, שני קופה אמריקה, מונדיאל, ליברטדורס ואליפות עם ריבר. יש כאלו שנוגעים בזהב, אלברס אוסף תארים כאילו הם חלק מאוסף טבעי של קורי העכביש שלו.
חוליאן אלברס (IMAGO)ואז מגיעה המציאות של אתלטיקו מדריד, מועדון שבו תארים הם חלום קשה להשגה בין שני הענקים הספרדיים. ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מהשפעתו. בעונה הראשונה שלו: 29 שערים ושמונה בישולים. גול ברבע גמר ליגת האלופות מול ריאל, שערים מול ריאל וברצלונה בליגה, שער ובישול בחצי גמר גביע המלך. וזה עוד לפני שנגענו בנבחרת ארגנטינה.
והעונה? שבעה שערים בליגה, אחד פחות מלבנדובסקי, שישה פחות מקיליאן אמבפה. שער מול אינטר, שער ושני בישולים מול פרנקפורט וצמד בלתי נשכח בדרבי נגד טיבו קורטואה, זה שנגמר ב-2:5 אדיר לאתלטיקו. רוצים נתון שממחיש תלות? פרט למשחק אחד בלבד, בכל פעם שאלברס כבש או בישל, אתלטיקו ניצחה. לא תיקו, לא מאבק, ניצחון. 0:2 על ויאריאל, 2:3 על ראיו עם שלושער, ה-2:5 על ריאל, 0:2 על בטיס, 0:3 על סביליה, 1:5 על פרנקפורט, 1:3 על אוניון, 1:2 על אינטר, הרשימה נמשכת.
חוליאן אלברס (IMAGO)בליגת האלופות הוא כבש בכל המשחקים פרט לאחד, זה שהפסידו. בליגה? אתלטיקו מעדה חמש פעמים, ורק באחת מהן הוא מצא רשת. במשחקים האחרים שבהם איבדה נקודות? אפס מעורבות שלו בשערים. המספרים לא משקרים: אתלטיקו תלויה בו. מאוד.
והערב, בקאמפ נואו, אלברס מגיע למשחק שמסמן לא רק את המאבק על שלוש נקודות או על היצמדות למרוץ האליפות. זהו מבחן שבו הוא יכול להוכיח, לעצמו, לקטלוניה ולכל אירופה, שהוא לא רק החלוץ של אתלטיקו, אלא היורש הטבעי של לבנדובסקי. החתיכה החסרה בפאזל הענק שבונה ברצלונה. מי שיכול, יחד עם לאמין ימאל, להפוך את החזית ההתקפית של בארסה לאחת המפחידות ביבשת לשנים קדימה.