חיכינו לדרמה אתמול (שלישי) בקרב בין ברצלונה לאתלטיקו מדריד בקאמפ נואו. המפגשים בין האנזי פליק לדייגו סימאונה מהעונה שעברה הניבו תסריטים נהדרים עם שערים קריטיים בזמן פציעות, והותירו טעם של עוד. לא יכול להיות משעמם במאבק בין הסגנונות האלה, ואף אחד לא מסוגל לנחש את התוצאה.
מאידך, היה קל מאוד לדעת מראש את שיטת ההגנה של המארחת ואת הטקטיקה ההתקפית של האורחת. לא צריך להיות גאון כדי לנבא שהרביעיה האחורית של ברצלונה תשתדל לתפוס את החוד של אתלטיקו כשהיא יוצאת רחוק ככל הניתן מהשער של ז'ואן גרסיה, ואילו סימאונה ינחה את שחקניו להיות חכמים, לתזמן את הגיחות קדימה היטב ולשבור את המלכודת. היה ברור כשמש שזה יצליח לקולצ'ונרוס מספר פעמים במהלך ההתמודדות, וכבר בדקה ה-19 עשה אלכס באאנה את התנועה שלו בטיימינג מושלם.
זה היה אדיר ממש – על המילימטר, בדיוק בשבריר השנייה המדויק. נהואל מולינה שלח את מסירת העומק במיומנות של פליימייקר מדופלם, והרכש מוויאריאל ברח כדי לכבוש את שערו השני בקבוצתו החדשה. הקוון לא היה מסוגל לראות את הדקויות והרים את הדגל אחרי שהמהלך הסתיים ברשת. כך נהוג בימינו, כי בפועל בעידן ה-VAR אין לסימונים האלה כל משמעות. הכל נבדק על המסכים, שם מציירים את הקווים ובודקים בדקדקנות יתר. זה יכול להיות מעצבן מאוד כאשר פוסלים שערים בגלל שכתף של מישהו בדיוק זזה סנטימטר קדימה, וזה לא צריך להיות כך. הפעם הכתף של באאנה הייתה בסדר, והשער המושלם הזה אושר.
מהפך אדיר: בארסה הופכת עם 1:3 על אתלטיקולמעשה, מי שמכיר את הסטטיסטיקה לא היה צריך להיות מופתע כלל. הרי אתלטיקו כבשה ראשונה בכל 14 המחזורים הראשונים בליגה הספרדית העונה, אז היא עשתה זאת גם במשחקה ה-15. העניין הוא כי הפעם זו הייתה טעות מרה. כי מי שזוכר את מפגשי הליגה מהעונה שעברה (וזה בערך כולם, איך אפשר לשכוח?) יודע שהקבוצה שכבשה ראשונה הפסידה.
במונז'ואיק העלה פדרי את בארסה ליתרון במחציתה ראשונה, אבל רודריגו דה פול השווה ואלכסנדר סורלות’ הפציץ את ה-1:2 עמוק בזמן פציעות. לעומת זאת, במטרופוליטנו כבש חוליאן אלברס במחצית הראשונה, וסורלות’ קבע 0:2 בדקה ה-70, וזה היה קצת מוקדם מדי מבחינתו. רוברט לבנדובסקי ופראן טורס השוו, ולאמין ימאל הבקיע את שער הניצחון הדרמטי בזמן פציעות. טורס עוד הספיק להשלים צמד, וזה היה 2:4.
אז אולי היה מועיל יותר מצד אתלטיקו לתת לבארסה להבקיע, ואז לבצע את הקאמבק המסורתי. השער של באאנה מנע את האופציה הזו, ובארסה הרגישה כמו דג במים בפיגור. גם בשבת היא פיגרה מול אלאבס בקאמפ נואו וניצחה. המוטו של פליק היה ונשאר: "אתם תבקיעו כמה שתוכלו, ואנחנו כמה שצריך". זה לא תמיד מסתיים טוב, ובסטמפורד ברידג' מול צ'לסי העסק נגמר ב"אתם תבקיעו כמה שתוכלו, ואנחנו לא נעשה כלום". אלא ששינוי מהותי מאוד התרחש מאז. פדרי חזר.
פדרי לפני אלכסנדר סורלות' (IMAGO)קרלס אלניה, אקס בארסה שהגיע בסוף השבוע לביקור בקאמפ נואו עם אלאבס, קבע: "פדרי הוא חצי קבוצה, אולי אפילו שני שליש קבוצה מבחינת ברצלונה. הוא הפך לשחקן קריטי ביותר". אז כן, אתמול פדרי היה חצי קבוצה, אולי אפילו שני שליש קבוצה. הוא היה המצטיין בפער עצום, המהלכים של הבלאוגרנה זרמו דרכו, והוא אף עשה עבודה שחורה מרובה בחילוץ כדורים. הקשר המחונן עדיין לא כשיר לחלוטין, והוחלף בדקה ה-74, אבל עד אז הוא עשה הכל והינדס את שני השערים של בלאוגרנה.
7 דקות בלבד אחרי הספיגה, מצא פדרי שטח פנוי לפריצה במרכז המגרש, בחן את האופציות, ראה את התנועה של ראפיניה לעמדה בה עקרונית היה צפוי להיות לאמין ימאל, העביר כדור עומק פנטסטי, והיה מאושר לראות כיצד הברזילאי חולף על פני יאן אובלק בדרך לשוויון. במחצית השנייה, היה זה שוב פדרי שהזין את דני אולמו בכדור נפלא. המסירה יצרה ערבוביה בהשתתפות לבנדובסקי, ובסופו של דבר אולמו היה במקום הנכון כדי להכניע שוב את אובלק. יש לו יכולות כאלה במאני טיים, וזו אחת הסיבות לכך שהוא שחקן כה חיוני בסגל. ברצלונה תשמח אם הפגיעה שספג במהלך הכיבוש לא תהיה רצינית.
מעורבותו של לבנדובסקי בשער היתרון, גם אם הייתה מגושמת, העניקה לחלוץ הפולני קצת נחת במשחק שהיה עלול להיות אומלל עבורו. החמצת הפנדל הגרוטסקית הזכירה את הבעיטה של סרחיו ראמוס מול באיירן מינכן ב-2012, אחריה נפוצו ברשתות החברתיות קריקטורות על חיפוש הכדור על הירח. מיד לאחר מכן, עצר אובלק את הנגיחה שלו מעמדה ממנה אמור כוכב ברמתו להבקיע. זה לא היה הערב שלו בשום אופן, והייתה באוויר תחושה כי סורלות’ יעניש על כך את בארסה.
רוברט לבנדובסקי אחרי הפנדל הנורא (IMAGO)המאזן של הנורבגי מול הבלאוגרנה ידוע, במיוחד במשחקי החוץ. בעונה שעברה הוא הפציץ במונז'ואיק בתוספת הזמן גם בליגה וגם ב-4:4 בחצי גמר גביע המלך, וסימאונה שמר אותו כרגיל על הספסל כדי שמהירותו ועוצמתו יביכו את העורף העייף של הקטלונים בשליש האחרון של ההתמודדות.
החילוף בוצע כשהתוצאה עוד עמדה על 1:1, וסורלות’ שידר המון ביטחון עצמי. לרוע מזלו, הפעם הוא שבר את מלכודת הנבדל רק פעם אחת, וגם אז זה קרה בעמדה לא נוחה לבעיטה, אז הוא הסתפק בכדור רוחב. לו היו לו הזדמנויות מול השער, סביר שהיה שואל את ז'ואן גארסיה לאיזו פינה הוא רוצה את הכדור, אבל הצ'אנסים נפלו דווקא לרגליהם של מחליפים אחרים.
כאשר עזב פדרי את הדשא, השתלטה אתלטיקו על מרכז המגרש והריחה דם. תיאגו אלמדה היה אמור להשוות ל-2:2 כאשר מצא את עצמו מול השוער, אבל היסס ולא רצה לבעוט ברגלו השמאלית החלשה. במקום זאת, הוא יצא לכדרורים נאים ברחבה, אבל אחרי שעבר את כולם כבר לא נותרו לו כוח ושווי משקל כדי לדייק, ובארסה ניצלה.
אפשרות טובה עוד יותר להשוות הייתה לאנטואן גריזמן. אלמדה התאושש מההחטאה והוביל מהלך בסיומו ניצב הצרפתי במרחק מטרים ספורים מהשער, ללא שמירה כלשהי. הוא היה חייב להפוך את אתלטיקו ליריבה הראשונה שלא מפסידה בקאמפ נואו החדש, אבל הבעיטה הייתה לא מדויקת עד כדי כך שהכדור התגלגל לכיוון דגל הקרן.
אנטואן גריזמן (IMAGO)האם יש כאן קללה? אחרי הכל, גריזמן מעולם לא הבקיע לזכות אתלטיקו מול ברצלונה במשחקי ליגה. מדהים, אבל עובדה. אתמול הייתה זו הופעתו ה-18 באדום-לבן מול בלאוגרנה, וגם את הזדמנות הזהב הזו הוא החמיץ. שער הליגה האחרון שלו מול בארסה הובקע במדי ריאל סוסיאדד ב-2014, וזה היה בסן סבסטיאן. על אדמת ברצלונה, אין לו שערי ליגה כלל במדי היריבות. הוא כבש בקאמפ נואו, כמובן, בשורות בארסה עצמה, אבל הקדנציה הזו לא הלכה כמתוכנן עבורו, והביקורת המתעצמת דחקה אותו בחזרה לזרועותיו של סימאונה. צ'ולו עדיין סומך עליו גם עכשיו, אך העונה הנוכחית לא יציבה מספיק מבחינת הכוכב בן ה-34.
שער בזמן פציעות בכל זאת היה לנו, אבל הוא לא היה דרמטי. פראן טורס בסך הכל הגדיל את היתרון של בארסה, קבע 1:3 וגרם לתוצאה להיראות משכנעת יותר. בזכות פדרי, וגם עם לא מעט מזל, החבורה של פליק שמרה על מאזן מושלם בקאמפ נואו החדש. אוססונה תהיה האורחת הנוספת היחידה בדצמבר בליגה. לאחר מכן יגיעו לשם בילבאו, אוביידו, מיורקה ולבאנטה. אם הכל יילך כשורה, בארסה אמורה להמשיך ללקט ניצחונות במבצרה המשופץ עוד זמן רב.