ראפיניה חזר, וברצלונה איתו. אחרי חודשיים בחוץ ופציעה מתסכלת שחזרה פעמיים, הכוכב הברזילאי הפך תוך ימים ספורים ממי שזוחל בחזרה לכושר למי שסוחב את בארסה על הגב. מ-9 הדקות מול אתלטיק בילבאו, דרך חצי שעה מול צ’לסי, 60 דקות עם שני בישולים נגד אלאבס ו-74 דקות מול אתלטיקו מדריד, עד להפיכה המחודשת של בארסה לקבוצה אחרת לגמרי. לא מוגזם לומר: ראפיניה לא רק חזר למגרש, הוא החזיר לברצלונה את הנשמה.
הקבוצה של האנזי פליק נראתה חסרת רוח מול פ.ס.ז' ובקלאסיקו, וחסרת אוויר במחצית הראשונה מול צ’לסי. אבל חזרתם של ז’ואן גארסיה ופדרי, יחד עם הניצוץ שמצא מחדש לאמין ימאל, רק הכשירו את הקרקע לדבר האמיתי: הכניסה של ראפיניה, האיש שמדליק את הקהל, שמרים את הלחץ, ששורף מרחקים בלי הפסקה ושגורם לשחקני היריבה להבין שמולם עומד שחקן שלא מחכה לכדור, אלא הולך לחטוף אותו.
ראפיניה מדבר על "להגיע למאה אחוז" מחדש, על לחפש את הגרסה של עצמו מהעונה שעברה, עונה שבה שבר את אירופה עם 34 שערים ו-26 בישולים ב-57 משחקים. הוא עדיין לא שם, הוא מודה בזה. ובכל זאת, גם ב-80 אחוז הוא משנה לחלוטין את ה-DNA של בארסה.
מהפך אדיר: בארסה הופכת עם 1:3 על אתלטיקובשנה שעברה, למרות המספרים הללו, הוא הודר מהפודיום של כדור הזהב ומהנבחרת של FIFPro. הוא לא הסתיר את הכעס, אבל בחר בדרך של הגדולים: לא להתבכיין, אלא להוביל. לדרוש מעצמו יותר, ולדרוש מהקבוצה יותר. להחזיר לבארסה את האש שאיבדה, ולרדוף שוב אחרי ליגת האלופות שאבדה ברגע האחרון.
עם 35 שערים בליגה, ראפיניה כבר בטופ 5 של הכובשים הברזילאים הגדולים בתולדות בארסה, לפניו רק ריבאלדו, אבריסטו, רונאלדיניו וניימאר. הוא בפנתיאון, אבל לא מוכן לנוח שם. גם הקשר שלו עם פליק מרתק. הם לא הכירו לפני שהמאמן הגרמני הגיע, אבל מהר מאוד נוצר ביניהם קשר קרוב, תשוקה, אינטנסיביות ואמון.
שתי תמונות מוכיחות זאת: החיבוק במפגש המטורף מול סלטה בעונה שעברה, והשיחה המפורסמת על הספסל אחרי המשחק מול אלאבס, שבה ראפיניה, קפטן אמיתי, ניגש למאמן המותש לשיחה של כנות, אחריות ומנהיגות. התמונה הזכירה לרבים את השיחה המיתולוגית של אנדרס אינייסטה עם פפ גווארדיולה ב-2008.
האנזי פליק וראפיניה (צילום מסך)וכמו אז, גם עכשיו, השיחה הזו הייתה ציון דרך. ימים ספורים אחריה הגיע המשחק מול אתלטיקו מדריד, וראפיניה היה שם שוב, ראשון ללחוץ, ראשון לצעוק, ראשון להבעיר את המגרש. שער השוויון שלו היה פרץ של כוח ונחישות. לא מפתיע שבסיומו אמר דייגו סימאונה: "אני לא יודע איך הוא לא זכה בכדור הזהב". מחמאה ענקית מאחד המאמנים הקשוחים באירופה.
ראפיניה לא מסתפק בעצמו. הוא דורש מהקבוצה, לא מתבייש לצעוק, להרים, לנער. "אני יודע שאני קצת נודניק", הוא מודה, "אבל הלחץ הוא המפתח. אני אדרוש יותר ממי שיכול לתת יותר. אני לוקח אחריות". הקהל רואה את זה. אחרי השער מול אתלטיקו, כשהוא חוגג ומצביע על הסמל, היציע פשוט התפוצץ.
המנהיג של ברצלונה. ראפיניה (IMAGO)זה לא רק על הדשא. בזמן הפציעה, הוא היה מהראשונים להגיע לכל משחק, לרדת לחדר ההלבשה, לשמור על החבר'ה. אפילו בברנבאו, הוא ירד לדשא באמצע עימות כדי להרגיע שחקני ריאל מדריד שכוונו את זעמם אל לאמין ימאל. עוד מחווה של קפטן.
עם לאמין ימאל יש לו קשר מיוחד. הצעיר בן ה-18 עף בין שמיים לאדמה, וראפיניה הוא זה שמנתב, מלטף, צועק ומכוון. "אם אני עובד הכי קשה, הם חייבים לעבוד גם", הוא אומר. והם עובדים.
על כר הדשא, הסטטיסטיקה לא מספרת אפילו חצי. ראפיניה הוא השחקן שעושה הכי הרבה תנועות עומק בכדורגל האירופי, תנועה שמרחיבה הגנות, מחייבת יריבים לשמור אותו ומשחררת חללים מסוכנים. הוא העינוי המתמשך של כל מגן.
עינוי לכל מגן. ראפיניה (IMAGO)עם פדרי שמנהל בעדינות וגאונות, וראפיניה שמוביל בסערה ורגש, בארסה סוף סוף מצאה שוב את הקפטן האמיתי שלה, זה שמחבר בין הצעירים לוותיקים, בין הספרדים לדרום אמריקאים ובין הספסל לדשא. המחויבות של הקיצוני עולה הרבה מעבר לחוזה שלו עם ברצלונה. ההקדשה שלו אחרי השער מול אתלטיקו מדריד, כשהצביע על הסמל, לא הייתה מחווה ריקה, אלא הדרך שלו להראות את ההערכה שהוא מרגיש כלפי החולצה הזו ואת המאמץ המלא שהוא ייתן תמיד.
ראפיניה בן ה-28 חתם על חוזה עד 2028 אחרי חידושו האחרון, כאשר אין לו סוכן וכל הסוכנויות שניסו ליצור איתו קשר קיבלו את אותה תשובה: הוא לא מעוניין שאף אחד ינהל עבורו משא ומתן לעזיבה של ברצלונה. עבור הסוכנים, ראפיניה הוא "ממתק". שחקן ששוויו מוערך ב-90 מיליון אירו לפי 'Transfermarkt', אבל כל סוכנות שתעבוד איתו לא תוכל להרוויח הון מעסקת ענק, משום שהוא פשוט לא רוצה לזוז מהקבוצה.
לא רוצה לעזוב. ראפיניה (IMAGO)וברצלונה? היא כמובן לא מתכוונת לוותר עליו. מכירתו תהיה מכה ספורטיבית קשה, כפי שהוכח היטב בשבועות שבהם היה פצוע. הברזילאי כאמור חזר בסערה. הנוכחות שלו ניכרת הן ברמת המנהיגות, והן בבישולים ובשערים שהוא מייצר עבור חבריו לקבוצה. ראפיניה אכן שקל לעזוב בקיץ 2024 עם חילופי המאמנים. התקופה עם צ'אבי הייתה לא יציבה, והוא הודה שהעלה בדעתו לעבור למקום אחר, במיוחד נוכח ההצעות הכספיות האדירות שהגיעו מערב הסעודית.
אבל האנזי פליק הצליח לשכנע אותו להישאר, והתפוקה שלו בעונה שעברה הייתה מופלאה. ברצלונה הגיבה במהירות והאריכה את חוזהו, שהיה אמור להסתיים ב-2027, עד 2028. שכרו שופר, והקבוצה אף קיבעה אותו עם סעיף שחרור של מיליארד אירו. כעת, הכוונה של השחקן ברורה: לכבד את החוזה. הוא לא שוקל שום תרחיש אחר. הקיץ עלול להיות מפתה אם יציג יכולת גבוהה במונדיאל תחת קרלו אנצ’לוטי, וייתכן שמועדוני פאר אירופיים או סעודיים יחזרו אחריו, אבל הם יתנגשו בדלת סגורה.
המטרה - לכבד את החוזה. ראפיניה (IMAGO)ראפיניה מאושר בברצלונה. מקצועית, הוא אחד הקפטנים ומנהיגי הקבוצה. מחוץ למגרש, משפחתו הסתדרה בעיר בצורה מושלמת. כל התנאים התחברו יחד כך שהשחקן לא חושב על שום דבר אחר מלבד להמשיך בברצלונה לפחות עד 2028.
העונה אולי התחילה ככה ככה, אבל מבחינת ראפיניה הסיפור רק התחיל. כמו שהוא רואה את זה, אפשר לזכות בליגת האלופות, גם אם זה נראה רחוק. ועם חזרה כזו, עם מספרים כאלה, עם אש כזו, קשה לא להאמין שגם בארסה סוף סוף חוזרת להאמין בעצמה.