בכדורגל המודרני, השוואות הן בלתי נמנעות. כל כוכב חדש מוצמד לאחר כדי לייצר דו קרבים תקשורתיים, יריבויות נרטיביות וציפיות שלעתים עולות על המציאות. חלק מהסיפורים האלו הבטיחו להשתלט על הכותרות במשך שנים, אך הזמן, הפציעות או מסלולי הקריירה המנוגדים גרמו לזוגות היריבים האלו להישכח.
ויניסיוס ואנסו פאטי
הכדורגל הספרדי חיפש "קלאסיקו חדש" אחרי היעלמותו של עידן כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי, והזרקורים הופנו לשני צעירים: ויניסיוס ג'וניור ואנסו פאטי. שניהם, סמל לדור החדש, גילמו את העתיד של ריאל מדריד וברצלונה. התקשורת באירופה פרסמה כותרות כמו: "ויניסיוס מול אנסו פאטי, הפנים החדשות של הקלאסיקו". פאטי, שירש את החולצה מספר 10 האגדית של מסי, פרץ בגיל שיא ועם הילה של כוכב על. ויניסיוס, מנגד, התפתח תחת לחץ הקהל בברנבאו, שיפר את הסיומת שלו והפך לשחקן מכריע.
אנסו פאטי עם ויניסיוס (IMAGO)אבל הגורל היה אכזרי לפאטי: בין 2020 ל־2024 הוא היה בחוץ יותר מ־600 ימים בשל פציעות קשות. ויניסיוס, לעומת זאת, כבר עבר את רף מאה השערים בריאל מדריד וזכה בשני גביעי ליגת האלופות כשחקן הרכב. כיום ההשוואה כמעט לא הוגנת: הברזילאי כוכב מבוסס, בעוד פאטי עדיין מנסה להשיב לעצמו את הנרטיב שהציב אותו מול ויניסיוס.
ויניסיוס ואנסו פאטי במאבק (רויטרס)ויניסיוס וז'ואאו פליקס
היריבות בין ויניסיוס לז'ואאו פליקס נולדה מהדרבי של מדריד וממחירי ההעברות: הפורטוגלי הגיע לאתלטיקו ב־126 מיליון אירו בגיל 19 בלבד, בעוד הברזילאי עלה לריאל מדריד 45 מיליון. שני יהלומים צעירים שנועדו לשלוט בבירת ספרד. אך הקריירות שלהם פנו לכיוונים מנוגדים: ויניסיוס עבר מהבטחה לא יציבה לשחקן מפתח בליגת האלופות, בעוד פליקס הפך לסמל של כישרון מבוזבז דרך השאלות לצ'לסי ולברצלונה.
פליקס אף אמר ב־2023 ש"לא יכול היה להיות מאושר באתלטיקו", משפט שסימל את הניתוק שלו מהפרויקט. ויניסיוס, מנגד, ביסס עצמו כמנהיג ההתקפה של ריאל מדריד, מועמד לכדור הזהב ושחקן מפתח לעתיד המועדון. כך הסתיימה היריבות בין "נסיכי מדריד" בסיפור של גורלות הפוכים.
אנדריק ו-ויטור רוקה
ה"יריבות" הברזילאית בין אנדריק לוויטור רוקה נולדה מהתנגשות של שני כישרונות ילידי 2005/06, שהתקדמו במהירות והועברו לספרד: אנדריק נרכש על ידי ריאל מדריד ורוקה על ידי ברצלונה. סביב אנדריק נכתב כי "הוא לא בחירה, הוא חלום" עבור ריאל. במקביל נטען כי ברצלונה שילמה כ־60 מיליון אירו על רוקה כ"החתמה מניעתית".
אנדריק עם ויטור רוקה (IMAGO)הבמה הייתה מוכנה: שני חלוצים ברזילאים בני 18 בשני המועדונים הגדולים, עם ציפיות לכוכבות. אך המסלולים שוב פנו לכיוונים שונים. אנדריק כבר רשום כשחקן סגל בריאל מדריד אך בקושי שיחק, בעוד רוקה עבר תהליך הסתגלות איטי יותר. כיום ההשוואה נוטה לכיוון אנדריק: חשיפה גדולה יותר והשפעה תקשורתית נרחבת, בעוד רוקה דווקא פורח מחדש בפלמייראס לקראת חזרתו לאירופה.
קארים בנזמה ואוליבייה ז'ירו
היריבות שלהם נולדה בתוך נבחרת צרפת. בזמן שבנזמה פרח בריאל מדריד, ז’ירו היה החלוץ מספר 9 של דידייה דשאן. העימות התפוצץ ב־2020 כשבנזמה התבטא בלייב באינסטגרם: "אל תבלבלו פורמולה 1 עם קארטינג". ז'ירו השיב חודשים לאחר מכן: "אולי זה קארטינג, אבל זה קארטינג של אליפות עולם".
אוליבייה ז'ירו וקארים בנזמה (רויטרס)המשפט הפך לאגדי: ז'ירו זכה במונדיאל 2018 והוא הסקורר הגדול בכל הזמנים בנבחרת לעת עתה, אך בנזמה זכה בכדור הזהב וחמישה גביעי אלופות. שתי דמויות ויריבות שנגמרה עם מנצח ברור במונחי מורשת מקצועית.
קיליאן אמבפה ואנתוני מרסיאל
לרגע, נדמה היה שלצרפת יש שני "מלכים עתידיים": מרסיאל, שנרכש על ידי מנצ'סטר יונייטד ב־2015 כשחקן הצעיר היקר בעולם, ואמבפה, שהתפוצץ ב־2017 במונאקו. ההשוואה הייתה בלתי נמנעת: ב’לאקיפ’ תיארו אותם כ"תקוות הכפולות של ההתקפה הצרפתית", אבל המסלולים התפצלו במהירות. אמבפה הפך לאלוף עולם בגיל 19, כבש 400 גולים בקריירה והפך לסמל עולמי. מרסיאל, שסבל מפציעות ומחוסר יציבות, נעלם מאחור. כיום אמבפה הוא שם נרדף לאליטה ונחישות, בעוד מרסיאל הוא הבטחה שלא התממשה.
מרסיאל ואמבפה (IMAGO)פייר אמריק אובאמיאנג ורוברט לבנדובסקי
היריבות ביניהם התחילה בבונדסליגה כשהם נאבקו על תואר מלך השערים. ב־2017 אובאמיאנג עקף את לבנדובסקי עם 31 שערים, אך זו הייתה החריגה: הפולני הפך למכונה שהשאירה מאחור את שיאו של גרד מולר (41 שערים בעונה). בזמן שלבנדובסקי קטף תארים ופרסים אישיים, אובאמיאנג דעך מאז שעזב את דורטמונד, הסתכסך בארסנל ואיבד יציבות. מה שנראה פעם כיריבות רותחת הפך לסיפור של יציבות מול הבזק רגעי. החלק המשעשע? הם שיחקו יחד בדורטמונד בתחילת הקריירה, ובשנים האחרונות אף שיתפו פעולה זמנית בברצלונה.
לבנדובסקי ואובמיאנג (IMAGO)אדן הזאר ואלכסיס סאצ’ס
בשנות הזוהר של הפרמייר ליג (2018–2014), הזאר וסאנצ’ס היו ויכוח נצחי: צ'לסי או ארסנל, כישרון או אינטנסיביות. ב’גרדיאן’ נכתב בזמנו: "להזאר יש את האמנות, לאלכסיס את הזעם". הנתונים באתר WhoScored הראו כמעט שוויון מוחלט. אך שניהם צנחו בו זמנית: הזאר הגיע לריאל ב־2019 ושיחק רק 76 משחקים בארבע שנים, וסאנצ’ס מעולם לא חזר להיות אותו שחקן אחרי שעזב את ארסנל. היריבות נשארה כסמל לדור מרהיב שנעלם מהר מדי.
אדן הזאר מול אלכסיס סאנצ'ס (IMAGO)ג’יידון סאנצ’ו וראחים סטרלינג
השניים סימלו את הדור החדש מול הדור הוותיק של ווינגרים אנגלים. כשסאנצ’ו הבריק בדורטמונד, באנליה כינה אותו "היורש של הקסם של סטרלינג". אך מסלולם התפצל: סטרלינג שמר על יציבות במנצ'סטר סיטי ולאחר מכן בצ'לסי, עבר את רף מאה השערים בליגה. סאנצ'ו, לעומת זאת, דעך ביונייטד ואיבד את מקומו עד שנזרק מהסגל ב-2023. היום ההשוואה הזו היא זיכרון של עתיד שלא קרה.
סטרלינג וסאנצ'ו בנבחרת אנגליה (IMAGO)דלה אלי וג’סי לינגרד
סיפור נוסף על אכזריותה של הפרמייר ליג כלפי כישרונות אנגליים. ב־2017 דלה אלי היה תכשיט של טוטנהאם ולינגרד היה הכוכב הזוהר של מנצ'סטר יונייטד. ב-‘BBC’ כתבו אז: "לאנגליה יש שני קשרים התקפיים שיכולים לשלוט באירופה". שניהם נעצרו. אלי עבר מ־18 שערים בעונה להיעלמות מוחלטת אחרי שעזב את טוטנהאם, לינגרד התעורר לרגע בווסטהאם ואז דעך שוב. בתקשורת סיכמו: "שתי הבטחות שאיבדו את הניצוץ באותו זמן". כיום אף אחד מהם לא קרוב לאליטה.
מייסון גרינווד ופיל פודן
עתיד הכדורגל האנגלי נראה כאילו שוכן במנצ’סטר: גרינווד ביונייטד ופיל פודן בסיטי, שני כישרונות שונים, אך מבריקים. ב’סקיי’ תיארו אותם כ"יריבים במגרש, חברים מחוץ לו", אבל שוב הגורל התערב: פודן הפך לאחד הכוכבים של סיטי, זכה בצ'מפיונס וזכה שלוש פעמים בתואר שחקן השנה הצעיר של העונה. גרינווד, לעומת זאת, ראה את הקריירה שלו נקטעת בעקבות בעיות מחוץ למגרש והוא עזב את יונייטד. כיום פודן הוא ההבטחה שמומשה, בעוד גרינווד הוא כישרון שסטה מהדרך מוקדם מדי, אך כעת משחזר במארסיי חלק מהברק שאפיין אותו.
גרינווד מול פודן (IMAGO)מוויניסיוס ועד פודן, מפאטי ועד פליקס, כל היריבויות האלו עקבו אחרי אותו דפוס: הן נולדו מהייפ תקשורתי ונעלמו עם השנים. ברוב המקרים פציעות, חוסר יציבות או מסלולי קריירה מנוגדים מנעו מההשוואות לשרוד. הנתונים וההתפתחות של כל שחקן מראים שרבות מהיריבויות האלו נבנו יותר על תחזיות מאשר על מציאות, ורק מעטים הצליחו באמת לבסס את עצמם כדמויות מובילות ברמת העלית.