עזבו את הטקס הארוך והמיותר. עזבו גם את כדור הזהב עצמו – מדובר בפרס שמבוסס על הצבעת מספר מצומצם של עיתונאים אשר ערכו מנופח מעבר לכל פרופורציה. בפועל, זו שטות של יחסי ציבור. יש שיטענו כי התוצאות הגיוניות, יש שיתנגדו לכך בתוקף. זה הרי עניין של טעם אישי. אפשר, למשל, לטעון באופן מבוסס כי השחקן החשוב ביותר של פאריס סן ז'רמן בדרך לזכייה בליגת האלופות היה ויטיניה. אפשר לזעום על כך שיש הטיה מבנית לטובת שחקני התקפה. כל זה לא ממש משנה.
בואו נתרכז בעיקר. עם עובדה אחת לא ניתן להתווכח, אוסמן דמבלה, שזכה אתמול בכדור הזהב המדובר, היה מועמד ראוי ולגיטימי לתואר השחקן המצטיין בעולם לעונת 2024/25. על כך יש קונצנזוס מוחלט. מישהו ידרג אותו ראשון, אצל מישהו הוא יהיה במקום השישי, אבל אף מומחה או אוהד לא יבחר לנפות אותו כליל מהרשימה, אלא אם הוא לא מבין כלום בכדורגל.
עם 8 שערים ו-6 בישולים ב-15 בצ'מפיונס, הוא זהר על הבמה גדולה בדרך לזכיה ההיסטורית. הוא אף תרם 21 כיבושים ו-6 בישולים בליגה הצרפתית. זו הייתה עונה אישית פנומנלית, במהלכה הפך דמבלה לאחד המנהיגים הבולטים בסגל צעיר יחסית של סן ז'רמן. בגיל 28, הוא הצליח למצות חלק נכבד מהפוטנציאל שהיה ידוע מזמן.
אוסמן דמבלה עם כדור הזהב (IMAGO)והנה עובד עובדה שלא ניתן להתווכח איתה. לפני שנה איש לא העלה בדעתו שהתסריט הזה אפשרי. דמבלה נתפס ככישרון מפוספס, ובחוגים מסוימים אף היה לדמות נלעגת. שיאו היה אי שם בתחילת דרכו בדורטמונד. האפשרות כי יתקרב איכשהו לרשימת כדור הזהב, שלא לדבר על זכייה בו, הייתה בגדר פנטזיה אבסורדית באופן קיצוני.
והנה לכם – היא הפכה למציאות תוך חודשים ספורים. מפלופ תמידי שהואשם בחוסר מקצוענות, השתדרג דמבלה לאחד השחקנים היעילים, המשקיענים והאיכותיים בתבל. מדובר במהפך בקנה מידה חריג. מעטים מאוד הכדורגלנים שהצליחו להשתקם כך. המקרה הזה צריך לשמש דוגמה חיונית בקורסי מאמנים, כי הוא מדגיש שעבודה פסיכולוגית נכונה מסוגלת לחולל פלאים.
כאן המקום גם לראות את האירוניה של הסיפור. ב-2017 עזב ניימאר את ברצלונה לטובת פ.ס.ז’ במטרה לצאת מצילו של מסי ולזכות בכדור הזהב. בפועל, הוא היה הרבה יותר קרוב למטרה כאשר שיחק בקאמפ נואו לצד הפרעוש, בהדרכתו של לואיס אנריקה.
רצה לצאת מהצל של הפרעוש כדי לזכות. ניימאר וליאו מסי (רויטרס)ב-2015 וב-2017 הוא הגיע למקום השלישי במשאל, ובשני המקרים דורג רק אחרי מסי וכריסטיאנו רונאלדו, זה הגורל של הכוכבים שהיו בשיאם בימים ההם. המעבר לפאריס הפך את הברזילאי להרבה פחות רלוונטי ובשלב מסוים הוא אף קיבל את מסי גם שם, בעוד בארסה השקיעה חלק נכבד מ-222 מיליון אירו שקיבלה תמורתו כדי להחתים את דמבלה כיורשו. העניין הוא כי לואיס אנריקה בדיוק נטש את תפקידו כמאמן, ולכן הצרפתי לא עבד איתו בקטלוניה.
כיצד הייתה מתפתחת הקריירה שלו בליגה הספרדית לו לואיס אנריקה היה נשאר אז? אין לדעת, אבל כן ברור כי ב-6 השנים שבילה במועדון זה לא היה זה. דמבלה לא נכנס לנעליו של ניימאר, ופציעות תכופות לא אפשרו לו לפתח מומנטום כלשהו. בעיות בריאותיות אלה יוחסו בין היתר לאורח חיים לא ספורטיבי שניהל הכוכב. כשרונו הטבעי לא הוטל בספק, ובמשחקים מסוימים יכולת הכדרור המופלאה והשליטה המושלמת בשתי הרגליים באו לידי ביטוי, אבל הנטייה לאכול פיצות, לשחק בפלייסטיישן בלילות ולאחר לאימונים באה לידי ביטוי הרבה יותר.
אהב פיצות ופלייסטיישן. דמבלה (IMAGO)ארנסטו ואלוורדה העריך אותו מאוד. צ'אבי העריך אותו אפילו יותר, והדגיש כבר במסיבת העיתונאים הראשונה אחרי מינויו למאמן עד כמה חשוב להשאירו בקבוצה. הוא עשה את המקסימום כדי לשמור על דמבלה ולנסות לטפח אותו, אך לשווא. בקיץ 2023 הוא העדיף לנטוש לטובת פ.ס.ז’, שם יועד להחליף את ניימאר. היה משהו מצחיק ברעיון הזה, ומעטים הם אוהדי בארסה שהצטערו על כך. נהפך הוא – הם שמחו על בריחתו, והיו משוכנעים כי ייכשל בפאריס, הרבה יותר מניימאר. הם לא לקחו בחשבון כי האיש שרצה לראות אותו כחלק אינטגרלי מהפרויקט היה דווקא לואיס אנריקה.
עונת הבכורה של דמבלה בצרפת הייתה בינונית יחסית, והוא בכלל לא עמד במרכז העניינים, למעט הכיבושים מול האקסית בארסה בשמינית גמר ליגת האלופות. אור הזרקורים הופנה באופן כמעט בלעדי לכיוונו של קיליאן אמבפה. מאידך, היה ברור לכולם כי הכוכב הגדול יעבור סוף כל סוף לריאל מדריד בתום סאגה מתישה. בעקבות כך, הפך התלכיד של סן ז'רמן לקבוצתי הרבה יותר, ונוצר מקום למנהיג מסוג אחר. את המקום הזה תפס דמבלה, גם אם הוא היה זקוק לסדרת חינוך מסוימת מצד הבוס.
לואיס אנריקה ואוסמן דמבלה (רויטרס)באוקטובר שעבר, נופה דמבלה מהסגל למשחק החוץ מול ארסנל בגלל שלא עמד בהתחייבויות כהגדרת לואיס אנריקה. המאמן הספרדי חזר ואמר בהמשך כי הייתה זו החלטה נכונה מאוד, ואפילו מכוננת. אחריה חל שינוי מהותי בגישתו של דמבלה, ובמקביל בוצע גם שינוי טקטי משמעותי כאשר הוא הוסט לעמדת החלוץ המרכזי, או ליתר דיוק תשע מדומה. לפאריס סן ז'רמן לא היה מחסור בשחקני אגף מעולים, במיוחד אחרי הצטרפותו של חביצ'ה קבראצחליה בינואר. לעומת זאת, במרכז היה מרחב גדול, ולשם נכנס דמבלה במלוא המרץ. הוא גם פרח מבחינה התקפית כי המשחק עבר דרכו יותר מבעבר, וגם תרם מאוד הגנתית כי מחויבותו להפעלת לחץ הייתה אדירה.
וזה אולי הדבר החשוב ביותר, שהפך את דמבלה לכוכב גדול יותר, ואת פ.ס.ז’ לקבוצה טובה יותר. בעידן ניימאר, מסי ואמבפה, החלוצים לא גילו חריצות ללא כדור, והקישור לא עמד בעומס. בעידן דמבלה כשחקן מפתח, המצב השתנה ב-180 מעלות. "אוסמן לוקח את הקבוצה אחריו גם בלי לדבר. ראיתם איזה לחץ הוא מפעיל על השוער ועל הבלמים? אין עוד חלוץ באירופה שעושה זאת כך. ואם הוא עושה את זה, כל היתר חייבים ללכת אחריו", אמר לואיס אנריקה. ואחרי ה-0:5 על אינטר בגמר ליגת האלופות, הצהיר הספרדי: "הייתי נותן את כדור הזהב לדמבלה בגלל עבודת הלחץ שלו".
לואיס אנריקה ואוסמן דמבלה (רדאד ג'בארה)זה השיעור המרכזי. דמבלה היה נער פלא מאז פרץ לתודעה ב-2015, בהיותו בן 18. סקאוטים של כל המועדונים הגדולים נהרו ליציעים כדי לראות אותו בפעולה. הכל בא לו בקלות, והוא חשב שכך זה יימשך. הוא עזב לדורטמונד אחרי עונה אחת, ואז כפה את המעבר לברצלונה בתום עונה אחת בלבד בבונדסליגה. הוא הרגיש בדרך לפסגת העולם, אבל התברר כי זה אפשרי רק עם גישה רצינית למקצוע, וזה משהו שהיה חסר מאוד במשך זמן רב מדי. למזלו של דמבלה, נמצא המנטור הנכון בסיטואציה הנכונה שהצליח לתקן את המעוות – ואז הכל התחבר.
כעת כדור הזהב שלו. יש כדורגלנים שמייחסים לזה חשיבות גדולה, יש כאלה שמבינים את הבלוף. בשורה התחתונה, ההכרה היא שחשובה, והיא קיימת גם ללא הטקס המיותר שהתקיים באופן ביזארי בדיוק כאשר פ.ס.ז’ שיחקה (והפסידה) במארסיי. דמבלה השתדרג לאחד השחקנים הטובים בעולם, והעיכוב גורם לתופעה הזו להיות מתוקה יותר עבורו. האם הוא יצליח למנף את ההצלחה ולהיות טוב אפילו יותר בעונה החדשה? זה תלוי בעיקר בו.