אוסמן דמבלה התראיין ל’פראנס פוטבול’ לרגל הזכייה שלו בכדור הזהב, שהגיעה לאחר עונה יוצאת דופן שהסתיימה בזכייה בליגת האלופות. אמש פורסמו הציונים הסופיים, ודמבלה גרף את הפרס עם יתרון של 321 נקודות על פני לאמין ימאל.
הברכה הראשונה שקיבל: "זה היה מליאו מסי. גם צ'אבי, לואיס סוארס והרבה שחקני עבר של ברצלונה בירכו אותי. הם שמחו בשבילי. את שחקני פ.ס.ז' לא ראיתי בווידאו, אבל קיבלתי מהם הודעות: אשרף, המאמן (לואיס אנריקה), לואיס קאמפוס, כולם".
על כך שזכה בפעם הראשונה שהיה מועמד: "כשאתה זוכה כמעט בכל תואר אפשרי, בליגת האלופות, בעונה שאין בה מונדיאל או יורו, ויש לך מספרים אישיים – אתה בין חמשת השחקנים הטובים בעולם. אני לא אגיד שזה היה בלתי צפוי, כי בכל תחילת עונה האנשים שלי מזכירים לי שאני יכול להיות ברשימת כדור הזהב... אחרי עונה כזו, זה באמת יוצאת דופן".
אוסמן דמבלה (IMAGO)האם הוא הטוב בעולם: "'השחקן הטוב בעולם' זו מילה גדולה. בשבילי זה לא אומר כלום. זה יכול להשתנות כל סופ"ש. משחק אחד אתה לא טוב, יגידו שאתה אסון. במשחק הבא, אתה הטוב בעולם. כל שבועיים זה יכול להשתנות. ואז, כשיש לך עונה גדולה, העונה הכי טובה שלך, אתה מקבל פרס. היית השחקן הטוב של העונה".
על הספקות אחרי התקופה בברצלונה: "בברצלונה סבלתי מהמון פציעות. ככל שהשנים עברו, נפצעתי יותר. בעונת 2019/20 שיחקתי רק חמישה משחקים. אבל לא, לא היה לי ספק. ידעתי שאחזור לשחק ושהכול יהיה בסדר. זה חלק מהחיים, לא הכל ורוד. זה לא היה קל, למדתי המון. בגיל 28 אני מכיר את הגוף שלי, מבפנים ומבחוץ. הסבל היה בעיקר פיזי, בגלל הפציעות. בכדורגל שלי לא פקפקתי לרגע. תמיד אהבתי את המשחק, תמיד היה לי כישרון, לא היה ספק. רק הגוף היה צריך לאפשר לי להביע את הכדורגל שלי".
עוד הוסיף על הביקורות שספג: “תסלחו לי על השפה, אבל לא שמתי על זה ***. שיחקתי את המשחק שלי, אםאהבתם אז אהבתם ואם לא, אז זה או זה או כלום. רציתי לכבוש יותר שערים, זה לא שהחמצתי בכוונה”.
האם הוא מרגיש חרטות: "לא, אני לא מתחרט. זה נכון. אני לא מתחרט, מתחילת הקריירה ועד עכשיו. למדתי המון וזה עזר לי. כשיש בעיות פיזיות, קשה לחזור לרמה הגבוהה ביותר. אבל ברגע שהגוף מקשיב לך ואתה מקשיב לגוף שלך, אתה משחק באופן קבוע ומביע את הכישרון. ובאוגוסט הכל מתחיל מחדש, זו עונה חדשה. כדור הזהב הוא על עונה אחת, לא על עשר".
אוסמן דמבלה (IMAGO)"כל המשפחה שלי שמחה. אלה שהיו שם ואלה שלא. רק שמחה. כדור הזהב הזה שייך גם לה. לאמא שלי. היא גידלה אותי לבד. אני מקדיש לה את כדור הזהב הזה ולכל המשפחה. אחר כך, אם אזכה או לא, היא תמיד תהיה שמחה על כמה שהגעתי רחוק", הוסיף הצרפתי
על היכולת שלו לכבוש שערים אמר: "כן, יכולתי להבקיע הרבה. אבל מעולם לא שיחקתי באותה עמדה. בראן שיחקתי שניים־שלושה משחקים כקיצוני, ואז הוצבתי מאחורי החלוץ, וזה לא אותו דבר כשאתה קרוב יותר לשער. כקיצוני אתה צריך לעבור שלושה־ארבעה שחקנים, אתה מגיע מול השוער עייף, בועט גבוה. אפילו בדורטמונד שיחקתי יותר במרכז, וזה היה קל יותר. בברצלונה, שבע עונות, שיחקתי בעיקר כקיצוני”.
עמדה מרכזית יותר אצל לואיס אנריקה: "קיצוני צמוד לקו זה לא כמו 'חלוץ מדומה', אבל אני ווינגר חופשי. לואיס אנריקה נותן לי חופש. אני צריך את זה. ככה התחלתי בראן. רולאן קורביס נתן לי חופש, אמר לי לזוז לכל מקום. אני מאוד אוהב את התפקיד הזה. אחר כך, כמובן, אני יכול לשחק כקיצוני, אבל בעמדה הזו אני מנסה יותר לשבור הגנות, למסור מסירות מכריעות. גם אם מבקשים ממני גם לסמן ולרדת להגנה. זה לא אותו דבר".
לואיס אנריקה ואוסמן דמבלה (רדאד ג'בארה)השחקנים המרכזיים ששאב מהם השראה: "שיחקתי בברצלונה עם ליאו מסי שהיה חלוץ מדומה. היית צריך לראות איך הוא נע, איך גרם לכולם לשכוח ממנו. הוא הלך, אבל ידע טוב מאוד שהכדור יגיע אליו כי בוסקטס ראה אותו. הוא היה נכנס לעמדת ה־9, לאגפים, לכל מקום שיש בו שטח. היה בנבדל ופתאום הופיע. ראיתי את כל זה שבע שנים. היום אני מנסה לעשות אותו דבר. אחר כך, כחלוץ 9, הארי קיין מדהים. בריאל מדריד, קיליאן משחק כ־9, אבל הוא לא באמת כזה. אלה השחקנים שאני רואה".
הרעב לעוד הישגים: "כן, ברור. כי אם אתה לא מנצח, אם אין לך רעב, עם לואיס אנריקה, תהיה על הספסל. או שנחתים שחקן אחר".