אחרי קריירה ארוכה עם הצלחות גדולות ושתי מדליות אולימפיות, פיטר פלצ'יק הודיע היום (שני) על סיום הקריירה בג'ודו במסיבת עיתונאים. אחרי שניגב את הדמעות והוריד את החליפה, הג'ודאי הוותיק דיבר בראיון ראשון ומיוחד ל-ONE על הקריירה הארוכה, הקשיים, הרגעים הגדולים, הלילה הנורא עם אורן סמדג'ה, חיי המשפחה והיום שאחרי.
"עד לפני כמה חודשים טובים, חשבתי שאני חוזר לקמפיין אולימפי נוסף, אבל זה התבשל בשבועות האחרונים בצורה משמעותית, עד שבשבועיים האחרונים גיבשתי את ההחלטה עם עצמי שאני רוצה לפרוש", כך אמר פיטר פלצ'יק בראיון מיוחד ל-ONE. "האמת שאתמול עשיתי אימון ג'ודו עם אחד המאמנים שליוו אותי לאולימפיאדת פאריס והרגשתי שאני עובד כמו טיל, אז מצאתי את עצמי אני אומר בצחוק 'אולי לא צריך את מסיבת העיתונאים מחר?', אבל די, זה נגמר".
רצית קמפיין אולימפי נוסף עד לוס אנג'לס 2028, זה לא מדגדג לך להמשיך? אתה כבר שבע?
"אם הייתי בוחר להמשיך ללוס אנג'לס, אני יודע שהייתי עושה את זה בלי למצמץ, אבל אני לא רוצה יותר. אני לא שבע, אבל הרגשתי שהגעתי למיצוי המקצועי שלי ושאני רוצה לבחור חיים חדשים עכשיו. אני בשיא שלי ולא צריך יותר מזה. כל אחד רוצה עוד ועוד, וזה טבע האדם, אבל אני רוצה להצליח בפרק הבא שלי ואני רוצה להתחיל אותו כשאני מרגיש טוב ובשיא שלי".
פיטר פלצ'יק (רדאד ג'בארה)עד כמה למשפחה היה חלק בשיקולים שלך?
"לא ראיתי את המשפחה שלי עד אולימפיאדת פאריס בכלל. גם כשהייתי בבית, הייתי חוזר בשעות לא שעות ולמחרת יוצא מוקדם לאימונים. מאז המשחקים האולימפיים, פתאום אני איש משפחה וזה מדהים. אני נהנה מכל רגע עם הילדים הקטנים שלי, נהנה לשים אותם בגן בבוקר ולהחזיר אותם בצהריים הביתה. נהנה לראות איך המפלצות שלי מתסכלות עליי בהערצה ולא יודעים מי אני באמת. הם בני שנתיים וחצי, אז פתאום הגננת אומרת להם 'אבא אלוף, אתם יודעים את זה?', והם חוזרים אחריה 'גם אני אלוף' ועושים שרירים. הם מצחיקים וזה מביא לי הרבה אושר. זה משהו שאני לא רוצה לפספס".
זאת אומרת שבעוד כמה שנים נראה עוד כמה קטנטנים עם חליפה שיש עליה את השם פלצ'יק על הגב? הם יעשו ג'ודו?
"הם עושים ג'ודו, ברור. הם גם יהיו חלק מהענף הזה אם הם ירצו. אני כל הזמן מתלבט מה לעשות בעתיד, האם לקחת אותם לקצה כמו שעשה לי סבא שלי או לתת להם לבחור את זה בעצמם? האמת שאני עוד לא יודע מה נכון ומה לא, יש הרבה שאלות שאני תמיד שואל את עצמי כהורה. אגב, גם כדורגל מאוד חשוב לנו, קצת ספורט קבוצתי זה טוב עם הפלצ'יקים".
מה היה הרגע הכי גדול בקריירה שלך?
"זה די ברור, לא? כמובן שהמדליה שלי באולימיפאדת פאריס והקרב האחרון שם היה רגע גדול, אבל אני חושב שדווקא הקרב הראשון שם היה רגע טוב כי שם הרגשתי שאלוהים איתי, שהיום הזה יהיה הרבה יותר גדול ממני, שקורה פה משהו קסום. זו האמת. באולימפיאדת טוקיו 2020 הייתי הכי טוב שהייתי עד לאותו רגע, אבל לא הרגשתי את הקסם הזה שאני מונע ממנו והוא חלק ממני בהמון תחרויות ביום האישי. זה לא משהו פיזיולוגי, זה משהו בראש".
המדליות של פיטר פלצ'יק (רדאד ג'בארה)מה היה מיוחד בפאריס?
"בפאריס התנתקתי לחלוטין מכל מה שקורה מסביבי - האיומים, המדינה שבוערת, המלחמה, החטפים, החיילים, הכאב של אורן והבן שלו עומר ז"ל שנפל במלחמה. הרגשתי שאני על גג העולם וששום דבר לא יזיז אותי מזה. הרגשתי שאני שולט בהכל, עם אנרגיה של רוגע פנימי שקשה להסביר אותה. הרגשתי חד, מהיר, חזק, הרגשתי שקבלת ההחלטות שלי עובדת בצורה הכי מדויקת שיש ובהנאה מוחלטת. לרגע אחד לא היה שלב ביום שלא חייכתי בו, למעט היציאה לקרבות כשאני לובש את הדמות של הקשוח. זה היה יום מיוחד".
היו לך לאחרונה שיחות אישיות עם מאמן הנבחרת שני הרשקו ועם יו"ר האיגוד משה פונטי, לפני שקיבלת את ההחלטה. מה היה שם?
"כשבאתי לשתי השיחות בשני המקרים לא באתי כדי להודיע משהו. קודם כל באתי כדי לאחל בהצלחה למאמן החדש של שתי הנבחרות וגם ליו"ר האיגוד משה פונטי שנמצא עכשיו במירוץ לקמפיין חדש ללוס אנג'לס. שמתי על שולחן את המצב האישי שלי ואת זה שאני חייל של הג'ודו הישראלי. תבין, הג'ודו נתן לי כל החיים המון דברים ואני רוצה לתת לו בחזרה בעתיד. מראש אמרתי שזה לא רלוונטי אם אני חוזר להתחרות או לא, אני לשירותכם ובשבילכם בכל מה שצריך. בינתיים, הם לא הרימו את הקלף הזה ובחרו להשתמש בו".
שני הרשקו (עמית שיסל)מה הכוונה? אמרת להם שאתה רוצה להיות מאמן?
"לא רציתי להיות מאמן ואני גם לא חושב שזה נכון עבורי, אבל הצעתי את שירותיי בהתנדבות מוחלטת לדור הבא. פשוט אמרתי 'אני שלכם ולרשותכם, במתכונת כזאת או אחרת, כג'ודאי או כיועץ מהצד, כדי להרים את החבר'ה ולעזור לבנות את הדור הבא'. אני מאוד מאמין בג'ודו הישראלי, אומנם אנחנו לא שומעים על הישגים גדולים בינתיים בגברים כי אין עדיין הדור החדש עוד לא פרץ, אבל הג'ודו בלב שלי וזה חשוב לי. לדעתי זה גם חשוב שהנבחרת תבוא במגע עם הדורות הקודמים, אני מוכן לתת את המילה הנכונה, לעזור בשיחות, לתרום מהניסיון שלי במה שצריך. אולי הם כן ישתמש בי בעתיד, אנחנו תמיד משאירים את הדלת פתוחה, ואני אשמח לתרום בדרכי שלי".
במבט לאחור, מה לא תשכח מתחילת הדרך שלך?
"כשאני מסתכל אחורה, ב-2018 עברנו הרבה עליות ירידות, חוויות ותעצומות נפש, וגם הרבה הקרבה. כל כך נהניתי, מכל רגע. אלה היו ימים שהלכתי לישון באוטו במכון וינגייט, התאמנתי בחגים ובשבתות, זה היה משוגע אבל בחרתי בכל הדברים האלה. הדרך שלי הייתה מדהימה. אנשים אוהבים לסכם דברים גדולים, מי שאני ומה שמגדיר אותי זה לא המדליות הגדולות או ההישגים ההגדולים, אלא דווקא הדרך האפורה והקשה, כל הדברים הקשוחים שבחרתי לעבור. זה מה שבנה אותי. זה מה שבונה ווינרים".
מה היה הסוד שלך?
"אי אפשר לקחת משהו אחד, אבל אני חושב שהסוד הוא עבודה קשה. לכל יריב הייתי מגיע ומעביר לו מסר של 'מה תעשה מולי? אני מכיר הכל, חוויתי הכל, אני יכול להישאר בקרב גם חצי שעה אם צריך, זו רמת הכושר שלי, זה מי שאני'. הכושר היה המנוע שלי וזה מה שחיזק אותי להגיע מוכן לכל תרחיש בראש. עשיתי הכל באימונים כדי לא לרדת מהמזרן כמנוצח. זה בא רק מאימונים קשים. מי שמתאמן הכי חזק והכי חכם הוא זה שמנצח. גידלתי את עצמי כספורטאי ככה שאין לי סוף לאנרגיה שלי, שאני יכול לעשות הכל מהכל, כל היום. הייתי צריך רק חוכמה ודגש להתאוששות".
"אין סוף לאנרגיה שלי". פלצ'יק (רדאד ג'בארה)היה משהו מיוחד עשית אחרת?
"נתתי המון דגש על התאוששות ולישון נכון וטוב, בלי אלכוהול בכלל. היו לי המון סשנים בתא לחץ בבית החולים אסף הרופא, שילמתי על זה בעצמי. אני מטופל בתא לחץ מינואר 2020. ברמת ההתאוששות הפיזיולוגית, זה יוצר חיבורים חדשים במוח, עוזר בתגובות, בריכוז, בקשב, בזיכרון, ומשפר המון פרמטרים קוגניטיביים וזה מדהים. הרגשתי שזה מקפיץ אותי קדימה בכמה רמות ולכן הלכתי על זה".
אני מניח שדיברת עם אורן סמדג'ה לפני ההחלטה לפרוש. עברתם דרך ארוכה ביחד.
"תמיד אמרתי שאורן הוא כמוני. באנו מהרחוב, אנחנו מזהים ומריחים מרחוק מה קורה ויודעים טוב מה יכול לקרות. בתחילת הדרך שלי הוא ידע מה שאני עוד לא ידעתי על עצמי אפילו, זה היה כיף ותקופה מרתקת בהסתכלות אחורה. בסוף גם סיימנו עם מדליה אולימפית אישית, שנינו ביחד נגד כל העולם. אורן הוא חלק ממני ועוד יסופר הרבה על המחשבות המשותפות שלנו, אולי עכשיו עם כל כלי ה-AI נוכל להוציא את המחשבות והזיכרונות בצורה מדויקת החוצה. זה היה מטורף".
איך קיבלת את הבשורה עם נפילתו של עומר ז"ל, בנו של אורן סמדג'ה?
"זה היה אירוע שלא אשכח לעולם. הייתי לצידו, ישבתי לידו בשולחן במסעדה בנתניה וחגגנו לאורן יום הולדת, ופתאום אשתו שישבה מולנו קיבלה את הטלפון. נשארנו שם ממש חמישה-שישה אנשים אחרונים בשולחן, כבר היה לקראת 23:00 ובאנו לשלם את החשבון, ופתאום זה קורה. הייתי לצידו ולידו ולא אשכח את הרגע הזה לעולם, לא אשכח את המבט הזה. זה היה נורא".
רגע מצמרר של פלצ'יק ואורן סמדג'ה (רדאד ג'בארה)לסיום, מה תעשה בעתיד?
"אני לא אשב ואראה נטפליקס רגל על רגל בבית. אני הולך לכיוון התחום העסקי ואעשה מסעות הסברה בעולם. יש לי גם את הקרן שיזמתי לטובת הספורטאים, קרן שמספקת מלגות לעשרה ספורטאים שאני מאמין בהם וחלקם הגדול עשה הישגים מדהימים השנה. אני הולך לשים את הדגש על הדור הבא, זה בוער בי. הספורט הישראלי יכול וצריך וחייב לעשות הכל כדי שלא להסתפק בשבע מדליות, אלא עם 17 מדליות אולימפיות בעוד כמה אולימפיאדות. אין שום סיבה בעולם שזה לא יקרה לנו תוך כמה מחזורים. זו פונקציה כלכלית, אפשר לעשות מהפכה עם קצת יותר תקציב, ואני מקווה שנצליח בזה. אני לא באמת אעזוב את הספורט".