המלחמה בישראל נמשכה שנתיים. עד חודש אוקטובר האחרון, רוב החטופים עדיין היו בשבי חמאס, החיילים נלחמו בחזית, המערכה בשנה האחרונה הגיעה גם לעימות עם איראן והכניסה מדינה שלמה לחרדה ולמקלטים, אך לצד זאת יכולנו בשנה החולפת גם קצת לחייך מידי פעם בזכות אותם ספורטאים גדולים שדאגו לשמח אותנו ברגעי ספורט מדהימים. כעת, לרגל סיום שנת 2025, מערכת ONE בשיתוף הטוטו מצדיעה לווינרים של השנה. הג'ודאית רז הרשקו נבחרה לווינרית של השנה.
אם חשבנו שימי הזוהר של סגנית האלופה האולימפית במשקל הפתוח מאולימפיאדת פאריס 2024 כבר חלפו, אז זה ממש לא נכון. רז הרשקו עברה שנה מאתגרת, אבל הצליחה לסיים על הפודיום גם הפעם. השנה היא השתתפה בחמש תחרויות בסבב העולמי בג'ודו - וזכתה בארבע מדליות.
המדליה המשמעותית מכולן הייתה בתחילת השנה. רז הרשקו פתחה את 2025 עם זכייה במדליית הכסף באליפות אירופה, לאחר שהעפילה בפעם הרביעית ברציפות לגמר היבשתי - וכל זאת, כשהיא עדיין לא בשיא הכושר משום שהיא חזרה להתחרות רק כחודשיים קודם לכן. עבור נבחרת ישראל, זו הייתה המדליה היחידה בתחרות והיא הפכה לספקית המדליות המשמעותית ביותר במדים הלאומיים. בשנה האחרונה היא גם רצתה לבסס את מעמדה בעולם, אך לאליפות העולם היא לא יצאה בגלל המלחמה מול איראן, אבל עדיין הביאה הרבה כבוד מול אירופה בשיא המשבר במדינה.
רז הרשקו (עמית שיסל)הרשקו, ספורטאית בעלת לב ענק, הקדישה את הזכייה במדליית הכסף באליפות אירופה לזכרו של יונתן גוטין ז"ל, ג'ודאי עבר שבחר לעשות שירות משמעותי ונפל במלחמה. רז הרשקו סיפרה: "היה לי חשוב דווקא בזמן המלחמה להגיע לאליפות אירופה, להתחרות ולעשות את המאמצים כדי לזכות במדליה בין יום השואה ליום הזיכרון".
הרשקו סיכמה את השנה שעברה עליה: "שנת 2025 הייתה שנה מלאה ברגשות. התחלתי בגראנד סלאם פאריס בה זכיתי במדליית ארד, אחר כך באליפות אירופה הגעתי לגמר רביעי ברציפות וזכיתי במדליית הכסף, והרגשתי שאני על הגל. עשיתי הכנה מטורפת עם הפנים לאליפות העולם ביוני בבודפשט, אבל אז פרצה המלחמה עם איראן ונשארתי בארץ. הרגשתי שאני ממש מוכנה ושאני יכולה לטוס ולעשות היסטוריה אישית והישג למדינה, כי הרגשתי שאני מסוגלת אפילו לזכות במדליית הזהב, כך שזה היה מאוד קשה להבין שבסוף לא אוכל לצאת ולהתחרות, אבל יש דברים שהם גדולים מאיתנו".
רז הרשקו (איגוד הג'ודו)הרשקו הוסיפה: "אני הכי גאה לייצג את המדינה בכל מקום, בכל מצב ובכל יום נתון. אנחנו העם הכי חזק, שנלחם על זכות הקיום שלנו, ואם זה אומר שלא אתחרה באליפות העולם? אז לא אתחרה, יש דברים חשובים יותר. בכל הזדמנות שתהיה לי, אלך עם הדגל על החזה ואראה לכל העולם עד כמה אנחנו חזקים. במקום זה, פניתי לתהליך של בניית יכולות חזקות יותר, המשכתי להתחרות בדרום אמריקה והשמעתי ההמנון ביום הכי מרגש כשהחטופים חזרו, וכל הרגשות התפוצצו לי בלב. סיימתי את השנה עם שתי מדליות זהב שנתנו לי כוח ותחושה אמיתית שאני בדרך הנכונה, שיש לי עוד מה לתת, ושיש עוד מטרות וחלומות שאני רוצה להשיג. אני עם הפנים קדימה, ממשיכה להתאמן חזק, מזכירה לעצמי מידי יום מי אני ומה אני. גם בשנה הבאה, נניף את הדגל למעלה בכל מקום בעולם".