בשנת 2021 נמכר מרצדס 300 SLR Uhlenhaut קופה משנת 1955 תמורת 135 מיליון אירו, והפכה למכונית היקרה ביותר שנמכרה אי־פעם. הסכום הזה, שעד אז היה נחלת פרארי במכירות פומביות, זעזע את עולם הרכב. אך הסכום המרשים הזה עלול להיראות יחסית קטן אם “רוח רפאים” מוטורית אחת תצא מהצללים – הבוגאטי טייפ 57 SC אטלנטיק, הידועה בכינוי “לה וויטור נואר”. הבעיה כאן איננה לשלם את המחיר, אלא העובדה שהמכונית נעלמה מעל פני האדמה לפני 87 שנה...
השם “לה וויטור נואר” אולי מוכר בזכות רכב העל שבוגאטי הציגה לפני כמה שנים – מכונית אחת בלבד, 1,500 כוחות סוס, נמכרה בכ־11 מיליון אירו לפני מסים – אבל זו הייתה רק מחווה למקור מהמאה הקודמת. המקור נולד בשנות ה־30 בעיצובו של ז’אן בוגאטי, בנו של המייסד אטורה. את הדגם המקורי לכאורה בלעו צללי המלחמה, ומאז הוא נחשב לאגדה אבודה.
בוגאטי טייפ 57 SC אטלנטיק לא הייתה מכונית ייחודית לחלוטין. בין 1936 ל־1938 יוצרו ארבע יחידות, לאנשים שחלמו על מהירות בתקופה שבה רוב המכוניות בקושי הגיעו ל־80 קמ״ש. מולן הציעה הבוגאטי מהירות של 153 קמ״ש – בלתי נתפס לאותה תקופה – הודות למנוע בנפח 3.2 ליטר, שמקורו בתחרויות, שסיפק 135 כוחות סוס.
המקורית מימין והחדשה משמאל (מתוך האתר הרשמי)אבל המהירות לא הייתה המאפיין היחיד. ז’אן בוגאטי עיצב מרכב שנראה כאילו יצא מתערוכה של אמנות מודרנית, עם קווים זורמים וקונכייה דמוית חרק, ובמרכזה סנפיר גב מחורץ באורך המכונית. זה לא היה גחמה אסתטית בלבד אלא פתרון הנדסי: במקור התכוונו להשתמש במגנזיום, חומר שלא ניתן היה לרתך אז, ולכן חיברו את שני צדי המרכב בסנפיר. לבסוף נבחר אלומיניום, אך הסנפיר נשאר והפך לחתימת עיצוב מיתולוגית.
המכונית החסרה, שלדת 57453, נשאה עמה היסטוריה רודפת. היא עברה מידיו של אטורה בוגאטי, נהגי המרוצים רוברט בנואה וויליאם גרובר, מהנדסים פנימיים ותצוגות שונות. היא שימשה דגם תצוגה וניסוי, שגרירה וצעצוע מרוצים יקר ערך – עד שב־1938 עקבותיה נעלמו. היו שמועות על בורדו, על רכבת שהבריחה אותה מההתקדמות הנאצית, על אונייה ומים אפלים שבלעו אותה. דבר לא אושר. מאז נעלמה “לה וויטור נואר” מהמפה והותירה אחריה מסתורין שאין לו סוף.
בשנת 1940 פלשו הגרמנים לצרפת, פריז נפלה ומיליונים ברחו. בתקופה הזו הוסתרו נכסים יקרי ערך מאחורי קירות כפולים, באדמה או באסמים מרוחקים. איש לא רצה שהכובשים יגנבו את הירושה – בין אם היה זה ציור, פסל או המכונית המתקדמת ביותר של התקופה.
חוקרים סבורים שהבוגאטי נקברה מתחת לאדמה בדרום־מערב צרפת, סוד שנקבר עם מי שהסתיר אותה. אחרים מדמיינים קיר כפול באחוזה, מאחוריו היא ממתינה שלמה, אך תאוריה זו דורשת יותר מדי שותפים ודיוק אדריכלי בשביל שלא ייחשף דבר עד כה. האפשרות של טביעה בים נשמעת טראגית אך אפשרית, בעוד מסע לאמריקה פחות סביר – שם היא היתה מתגלה מוקדם או מאוחר.
מבט מלמעלה (מתוך האתר הרשמי)מתוך ארבע היחידות שיוצרו, שלוש אחרות שרדו, אך הרביעית, שלדת 57453, היא “הגביע הקדוש” בזכות היותה מכונית הפיתוח והקשר הישיר לאטורה בוגאטי. מציאתה תהיה שקולה לזכייה ענקית בלוטו. הפרדוקס: היא מעולם לא נרשמה על שם אדם פרטי, כך שמבחינה משפטית מי שימצא אותה כיום יהיה בעליה החוקי.
אם המכונית תימצא, היא לא תעלה מיד לכביש אלא תטופל כמו מאובן נדיר. שמונה עשורים של אבק וחלודה יגבו מחיר כבד, אם היא אכן קיימת. ההערכות מדברות על עלות שיקום של 1.5 עד 2 מיליון אירו, בנוסף לשנים של עבודה של צוות מומחים שישמרו על מקוריות מרבית. ייתכן שיידרשו חלקים מבוגאטי עצמה, שתספק אותם בשמחה – ובמחיר עתק. כל סכום מעל 140 מיליון אירו, 160, 180, 200 – תלוי בגחמות המיליארדרים – נראה אפשרי עבור רכב משוחזר כזה.
אך המרתק באמת במסתורין של “לה וויטור נואר” איננו הערך הכספי אלא העובדה שבעולם שבו הכול מצולם, מקוטלג ומוצע למכירה פומבית, קיימת מכונית שמסתתרת 87 שנה. רבים חיפשו, פינטזו למצוא חלקיה באסם צרפתי ישן, אך מעולם לא מצאו את הרכב עצמו. אולי היא מחלידה מתחת לאדמה, אולי נרדמת מאחורי קיר, אולי היא כבר גוש מתכת בקרקעית האטלנטי. אך ייתכן שיום אחד, באחוזה נשכחת או בבית מאובק, יתגלה סנפיר גב מחורץ ומסומר. באותו יום תחדל הרוח להיות רוח רפאים, ועולם הרכב ישיב לעצמו את האוצר המבוקש ביותר שלו.
הכותב שי לב שימש בעבר כעורך הראשי של אתר ONE ובימים אלו עורך את מדור האזור המוטורי באתר.
רוצים לדעת ראשונים על כל כתבה במדור האזור המוטורי? היכנסו לתפריט באפליקציית ONE בסמארטפון, בחרו “התראות” וסמנו את האזור המוטורי. נתראה בכתבה הבאה