שחר טיבי: התעלפתי, חילצו ופינו אותי באמבולנס

גולשת הרוח בראיון ל-ONE: התאונה הקשה שעברה ("משפיעה עד היום"), האולימפיאדה, ההפסקה, חיי הזוגיות בספרד והחלום שדוחף אותה להמשיך לקמפיין נוסף

אסי ממן | 08/11/2025 11:45

נבחרת הנשים של ישראל בגלישת רוח הפכה לשם דבר בעולם. כמעט בכל תחרות בסבב העולמי אפשר לראות את הגלשנים עם דגלי ישראל פורצים קדימה, וכולם נושאים אליהם עיניים משום שכל אחת מחברות הנבחרת זכתה לעמוד על הפודיום באליפות העולם בשנים האחרונות. אבל רק מעטות מהן זכו לענוד את מדליית הזהב ולהוסיף לקורות החיים את התואר אלופת העולם.

לפני כשנתיים שחר טיבי הייתה שם, על ראש הפודיום ועל גג העולם, כשניצחה את אליפות העולם בהאג. זו הייתה הפעם הראשונה שנציג ישראלי עמד בראש הפודיום, משהו שעשו רק שניים לפניה, גל פרידמן ולי קורזיץ הגדולים. טיבי זכתה בזהב בשיאה של תחרות פנימית מטורפת בנבחרת הנשים על הכרטיס הבודד למשחקים האולימפיים והיא הרגישה שהיא מסוגלת לזכות בו, אבל ידעה שיש לה עוד דרך לעבור ועוד אליפות עולם אחת שבה היא תצטרך להיות במיטבה. אלא שדווקא מאותו הרגע, משהו התפקשש לה בדרך.

שחר טיבי בת ה-28, אחת מגולשות הרוח הטובות בישראל, מדברת לראשונה בראיון מיוחד ל-ONE על התואר אלופת העולם בו זכתה, המדליות שפספסה בגלל כמה טעויות קטנות, התאונה שעברה והפינוי באמבולנס מהחוף, הניתוח שבדרך, ההפסקה שלקחה מהים בפעם הראשונה מזה שנים ארוכות, המעבר לספסל הלימודים, חיי הזוגיות בספרד, והחלום שעדיין חי בתוכה ודוחף אותה להמשיך קדימה לקמפיין אולימפי נוסף.

ארבע שנים של טירוף

היא גדלה במפרץ אילת, ילדה עם חלום גדול שהפכה לאחת מהספורטאיות הוותיקות בענף השייט. "עשיתי את כל המסלול הרגיל של גולשת רוח. אני עוד מאלה שגלשו על טכנו וניל פרייד RSX, לפני שהכניסו את ה-IQ פויל", סיפרה שחר טיבי. "בהתחלה היה לי קשה עם גלישת הרוח. אהבתי את זה, אבל כל הזמן נלחמתי במשקל הגוף שלי שהיה צריך להיות קליל בשביל להצליח להגיע להישגים ב-RSX. לכן הלכתי לסירות ה-470 ועשיתי מעבר שהיה מאוד מאתגר. התחלתי מאפס בענף אחר, אבל למדתי המון מזה ושם הרגשתי שבאמת הפכתי לספורטאית".

טיבי הגיעה למשחקים האולימפיים בטוקיו 2020, שם התחרתה כשייטת במפרשיות 470 ביחד עם נויה בר עם, והן סיימו במקום השמיני. "יצאתי עם הרבה אוויר מהמשחקים האולימפיים כי הייתי מאוד מרוצה מההופעה שלנו שם. זה לא היה הישג ענק, אבל הייתי גאה בו כי הרגשתי שעשיתי את המקסימום בהתאם ליכולות שהיו לנו. ואז אני מסיימת, חוזרת לארץ ומרגישה שאני רוצה עוד אולימפיאדה. בדרך כלל כולם נורא עייפים אחרי המשחקים האולימפיים, אבל אני קיבלתי מזה הרבה כוחות, נדלק בי משהו".

שחר טיבי מציגה את מדליית הזהב (ראובן שוורץ)

מה גרם לך לחזור לגלישת רוח מיד אחר כך?
"רציתי עוד אולימפיאדה והפעם להגיע אליה כמועמדת למדליה. שאלתי את עצמי איך זה יכול לקרות? האם אני אמשיך להפליג ב-470? מה אני יכולה לעשות כדי להיות הכי טובה בעולם? היה לי ברור שגלישת רוח זו אופציה כי נכנס הדגם החדש שהתאים לי מאוד, גם מבחינה פיזית וגם לסך היכולות שלי. אז חזרתי לאילת, לקחתי גלשן רוח מהמועדון ונכנסתי למים. רציתי להתחיל משהו חדש ולראות שאני לא חיה בסרט בזמן שכל הצעירות כבר עפות על הגלשן הזה, והאמת שהרגשתי עליו ממש טוב. אומנם ברגע שעליתי עליו התרסקתי למים כי הוא גלשן מהיר ואכזרי, אבל הרגשתי שיש שם משהו מיוחד והעבודה עליו באה לי באופן די טבעי".

שם החלטת שאת רוצה להתחרות עליו?
"כן. זה קרה מהר. אחרי עשרה אימונים במים הגעתי לאליפות ישראל במכמורת, ממש לפני ארבע שנים, וסיימתי אחרונה מתוך עשר מתחרות. כולן היו ילדות, אף אחד לא הבין מה אני עושה שם בכלל, בקושי הצלחתי לסיים שיוטים - אבל רציתי להמשיך, הרגשתי שאני רוצה לתת לזה עוד צ'אנס. שבועיים אחרי זה החלטתי שאני יוצאת לאליפות אירופה, אמרתי לאיגוד 'אני נוסעת, אתם עוזרים לי?' והייתה שם התלבטות, אבל שכנעתי אותם ויצאתי לאליפות אירופה. חמישה ימי תחרות עם 70 גולשות רוח זה עניין מאתגר, אבל ביום הראשון התחלתי לטפס מהמקום ה-46 עד למקום ה-21. זה קרה אחרי 20 ימי אימונים על הגלשן, הייתי בטירוף, והבנתי שאני נשארת עליו כי רק ככה אהפוך למועמדת למדליה".

אלופת העולם

מכאן והלאה, בקמפיין האולימפי האחרון, שחר טיבי הייתה בין הבולטות והיציבות בתוצאות שרשמה לאורך הדרך, והיא גם הייתה חזק במאבק במבחנים האולימפיים לפאריס 2024 בתוך הנבחרת האדירה שבנה המאמן שחר צוברי.

אחרי כשנה של אימונים, ב-2022 טיבי סיימה את אליפות אירופה במקום העשירי, אחת משתי הישראליות הבודדות שסיימו בין עשר המובילות בתחרות, ובאליפות העולם באותה השנה היא סיימה במקום השמיני. "שנת 2022 הייתה שנת הפריצה הגדולה שלי", ציינה גולשת הרוח.

הפתיעה אותך ההתקדמות המהירה שעשית על הגלשן החדש?
"לא הופתעתי. הייתי מועמדת למדליה באליפות העולם באותה השנה, אבל זה התפספס. הגעתי לאליפות העולם כשהייתי עם יכולות שיא. ביום האחרון של השיוטים הייתי ראשונה, אבל היה לי שיוט אחרון גרוע אז ירדתי למקום הרביעי הכללי וברבע הגמר סיימתי במקום השמיני. מבחינת יכולת? הייתי הכי טובה שאפשר, אבל לצערי הכל נפל על השיוטים האחרונים".

"הגעתי לאליפות העולם עם יכולות שיא". שחר טיבי (צילום: משה מנגן, איגוד השייט בישראל)

שנה אחר כך, את זוכה באליפות העולם. שם הכל התחבר לך?
"כן. ב-2023 עשיתי שתי מדליות בלנזרוטה ובגביע העולם, ואז מתחילים המבחנים האולימפיים. זה התחיל באליפות אירופה, שם אני ושרון קנטור מובילות, ובסוף המוקדמות שרון מדורגת במקום הראשון ואני במקום השני. זו הייתה תחרות עם הרבה משקל כי זה קבע מי תלך לתחרות הקדם אולימפית, ככה שהיה עליי הרבה לחץ ללכת על זה. שרון סיימה שנייה, אני עשיתי חצי גמר חלש וסיימתי חמישית את התחרות. שרון נוסעת לתחרות הקדם אולימפית ומנצחת, פותחת את הפער בדירוג הפנימי בנבחרת, וברור לי שאני צריכה מדליה באליפות העולם כדי להשאיר את זה פתוח. אז הלכתי על זה בכל הכוח".

מה עובר לך בראש כשאת בתחרות כזאת?
"אני מתחרה בעצם בעיקר בישראליות. לכל מקום שאני מסתכלת, אני רואה גלשן עם דגל ישראל סביבי. אני כבר מכירה אותן, את התנועות שלהן, והן אותי - וזה קשוח. בסיום המוקדמות היינו ארבע גולשות ישראליות בגמרים, כולל שרון, ואני יודעת שאני חייבת לנצח שם, לא רק לזכות במדליה, כי יהיו פה עוד מדליות לישראליות. בסופו של דבר עליתי לגמר עם קטי ספיצ'קוב, ואז הכל התחבר לי".

ומה הרגשת כשסיימת במקום הראשון באליפות העולם, הישג שהיה די נדיר?
"שהפעם היה לי יום טוב. אני עומדת על הפודיום וקטי צריכה להחזיק אותי. זו הייתה המדליה הראשונה בקריירה שלי באליפויות עולם או אירופה, והיא מגיעה בגיל 25. כל הזמן אמרתי לעצמי 'עשיתי דרך, קיבינימט. הייתי קרובה, אני שווה את זה, זה צריך לקרות כבר. די, אני צריכה להילחם על מדליות ולעשות פודיום. מדליות זה מה שמעניין. אני צריכה כבר לספק את הסחורה', ואז זה סוף סוף קורה. זה היה כיף, אבל גם היה לי ברור שזה לא נגמר. שרון פתחה פער גדול עליי ועל קטי, אבל שתינו זכינו במדליות באליפות העולם ועכשיו הכל פתוח לפני אליפות העולם הבאה שתכריע".

הטעות הקריטית שמנעה ממנה להיאבק על הכרטיס למשחקים האולימפיים

אחרי הזכייה של שחר טיבי במדליית הזהב, המאבק על הכרטיס לאולימפיאדת פאריס 2024 הפך צמוד. שרון קנטור הובילה את הדירוג הפנימי עם 56 נקודות ושחר טיבי הייתה מאחוריה בפער של נקודה אחת בלבד, כך שהכל היה פתוח לקראת אליפות העולם 2024, אבל אז היא סבלה מחוסר מזל שמנע ממנה להיאבק על המשבצת של הישראלית שתתחרה במשחקים האולימפיים. כשהיא נזכרת בזה, העיניים שלה פתאום מתמלאות דמעות.

"בהכנות לאליפות העולם המכריעה נפצעתי פעמיים, גם ברגל וגם ביד, וזה קרה ממש אחד אחרי השני. בקושי גלשתי. בשישה חודשים הייתי כשירה אולי לשלושה חודשים וגם זה בקושי. שברתי את האצבע בהתרסקות למים, זה קרה תשעה שבועות לפני אליפות העולם ועצם באצבע מחלימה אחרי שישה שבועות. הייתי בלחץ, אבל בסוף עשינו עבודה מדהימה עם הצוות הרפואי ובאתי מוכנה לאליפות העולם למרות הכל".

זה לא פגע בך?
"יש תמונות מהתחרות שאני מסתכלת עליהן ואומרת 'איזו טכניקה גרועה', אבל מבחינה פיזית וטכנית עשיתי את המקסימום שלי. גם הפעם הגעתי כמועמדת למדליה, אבל גלשתי גרוע. כולנו היינו בלחץ. שלושתנו - אני, שרון וקטי - גלשנו גרוע מהלחץ. גם פה, לאורך כל הדרך, אני רואה רק דגלי ישראל בשיוטים מקדימה, וזה מחלחל. יש מאה בנות סביבי, צי ענק של גולשות רוח, אבל אני רואה רק ישראליות מסביב ואני כל הזמן משווה את עצמי אליהן. זה משחק בראש".

העפלת לשיוטי המדליות באליפות העולם של 2024 בידיעה שאת חייבת מדליה גם בתחרות הזו כדי לזכות בכרטיס לאולימפיאדת פאריס, אבל ברבע הגמר נפסלת בזינוק והכל נגמר עוד לפני שהתחרות האמיתית התחילה בגמרים. מה קרה שם?
"אני ברבע הגמר עם שרון קנטור. אנחנו שבע גולשות, שזו כמות די גדולה, ורק שתי המנצחות עולות לשלב הבא, מה שאומר שאם יש לי זינוק לא טוב אני בבעיה. ידעתי שאסור לי לזנק אפילו באופן בינוני, אני חייבת להיות חזקה מהרגע הראשון כי רציתי לעלות לחצי הגמר. לקחתי את הסיכון כי רציתי זינוק מצוין ונפסלתי כי יצאתי קדימה לפני הזמן. פספסתי את הטיימינג ביציאה לשיוט".

הזינוק נפסל, מודיעים לך שאת מחוץ לתחרות ובעצם את מבינה שאת לא תהיי באולימפיאדת פאריס בגלל זה. מה עובר עלייך ברגע כזה?
"זה היה כואב", היא אומרת ודומעת. "החלום הלך. הכל נגמר. לא היה לי מה להרגיש חוץ מבאסה. לא נשארתי לראות איך זה נגמר, לא ראיתי אפילו מה נסגר עם האחרות. חזרתי לחוף, קיפלתי את הציוד וזהו. אני בדרך כלל שקטה וככה זה היה גם הפעם. הייתי עצבנית, אפילו לא הייתי עצובה, רק כעסתי על עצמי. אולימפיאדת פאריס הייתה ההזדמנות הכי טובה שלי למדליה אולימפית. הגעתי לשיוטי המדליות בכל אליפות עולם, הייתי אלופת עולם, הייתי בטופ העולמי, ומה? אני לא אממש את זה בגלל טעות אחת? אני בחוץ לגמרי רק בגלל הזינוק? היה לי קשה לקבל את זה".

"זה כאב, החלום הלך, הכל נגמר". שחר טיבי (ראובן שוורץ)

וביום שאחרי, איך את מרגישה?
"הייתי במקום מאוד נמוך, היה לי קשה להתמודד. כשדבר כזה קורה אני בדרך כלל שואלת את עצמי 'מה הלאה?', אבל אין הלאה. קמתי בבוקר ואין לי מה לעשות יותר, זה המצב. אחרי כמה ימים כבר הייתי עם שרון קנטור בהכנות למשחקים האולימפיים. גם דרשו ממני להיות בכושר למקרה שחלילה יצטרכו מחליפה, אבל בכנות, לא הרגשתי שאני חיה את הדבר הזה כי אני לא יכולה לעבוד על עצמי אחרי שפישלתי. אומנם באתי ועשיתי את העבודה שלי באימונים, כי העבודה שלי היא לגלוש רוח בנבחרת ישראל וזה מה שאני עושה, אבל היה לי קשה באותה התקופה. הייתי גולשת רוח ששווה שלוש מדליות באליפויות העולם, הייתי בשיא שלי, הייתי יציבה - ובסוף זה נגמר ככה? זה כאב".

התאונה, בית החולים - והמדליות בפאריס

לטיבי היה קשה לצפות במשחקים האולימפיים. לראשונה היא הרגישה מה עובר על ספורטאי שעובד במשך שנים בשביל להגיע לשם ובסוף לא מעפיל לאירוע הספורט הגדול בעולם. היא הסתגרה והתרחקה קצת מהארץ. "עזבתי לספרד לתקופה מסוימת", סיפרה טיבי. "כדי לצאת מהמקום הנמוך שהייתי בו ולתת לעצמי משמעות והמשכיות, החלטתי שאתחרה באליפות אירופה באוקטובר, כלומר ממש אחרי אולימפיאדת פאריס. שמרתי על כשירות בספרד ובקיץ חזרתי לגלוש טיפה באופן עצמאי כדי להגיע בכושר טוב לתחרות, עשיתי את זה בשביל לנסות ולזכות במדליה שתהיה בונוס נחמד לסיום כל הקמפיין הארוך שעברתי. ואז קרתה לי התאונה".

מה קרה?
"התאמנתי במועדון בספרד, הצטרפתי למחנה אימונים של כמה גולשי רוח בקיץ. הייתי בים באמצע אימון וגולש אחר נכנס בי חזיתית במהירות מאוד גבוהה כשהיינו בכיוונים מנוגדים. התעלפתי, חילצו אותי מהמים ופינו אותי באמבולנס מהחוף".

עברה תאונה לא פשוטה. שחר טיבי (sailing energy)

נפגעת באופן קשה?
"הוא פגע בי בירך. לשמחתי לא נשבר שום דבר בגוף, אבל קרעתי שריר ונפגעו כמה רקמות. זו פציעה שמשפיעה עליי עד היום".

יצא לך לראות את אולימפיאדת פאריס בכלל?
"אני פריקית של ספורט, אני חולה על האולימפיאדה ונהנית לראות ספורט במיוחד ברגעי שיא, אבל היה לי ברור שזה יהיה לי קשה הפעם. התאונה קרתה יום לפני תחילת השיוטים של גלישת הרוח באולימפיאדת פאריס. אחרי שהשתחררתי מבית החולים, הייתי על ספה בלי יכולת ללכת. יום אחרי ששוחררתי מבית החולים היו שיוטי המדליות של שרון קנטור ותום ראובני. אני גמורה, לא יכולה להתאמן, הבנתי שהלכה לי אליפות אירופה וקיבלתי עוד סטירה - ואז אני רואה את המדליות של שניהם בחדר מול הטלוויזיה. וואו, מאוד שמחתי בשבילם".

זה קרה בתקופה קשה במדינה. כמה המלחמה בארץ השפיעה עליכם כספורטאים?
"המון. זה לא פשוט לצאת לעולם ולהתחרות בזמן מלחמה, אבל רציתי לעזור למדינה במה שיכולתי. מה שהניע אותנו זה לבוא למשחקים האולימפיים ולייצג את ישראל על הצד הטוב ביותר. אנשים במדינה עשו פה דברים כל כך משמעותיים וכל כך גדולים במלחמה הזו, ולפעמים הרגשנו מוזר עם זה שאנחנו מתאמנים במקביל, אבל לאולימפיאדה הזו היה כל כך הרבה ערך בגלל המצב. אהבתי לראות מה שעשתה המשלחת, זה היה כל כך חשוב להיות שם, לייצג את ישראל ולזכות בשבע מדליות אולימפיות. זה היה משמעותי, ראו את זה ברחוב על אנשים. הוועד האולימפי גם חיבר אותנו למה שקרה, הלכתי להתנדב, הייתי בטקסים והרגשתי הרבה יותר מחוברת למדינה שלנו בשנים האחרונות".

"רציתי לעזור למדינה במה שאני יכולה". שחר טיבי בהובלה (sailing energy)

חזרת להתחרות אחרי התאונה.
"כן. אני בספרד, פצועה, קמה ואיכשהו עושה אליפות אירופה עם הפציעה. חזרתי לגלוש ולהתחרות בתוך חודשיים. לא הפסקתי לעבוד, לא נתתי לעצמי רגע לעשות חשבון נפש אמיתי ולהבין מה אני רוצה. אחר כך גם המשכתי לתכנן את העונה לקראת 2025. היה לי ברור שתהיה עונה פחות אינטנסיבית אחרי המשחקים האולימפיים ושכולם מתניעים לאט, אז גרתי בחו"ל ועשיתי שם את ההכנה. זה עשה לי טוב להתרחק טיפה, למדתי על עצמי דברים חדשים".

הפספוס הנוסף באליפות העולם, ההפסקה שלקחה - והמטרה הבאה

שחר טיבי לא עצרה ולו לרגע, גם אחרי הפציעה הקשה מהתאונה הימית. היא הגיעה לאליפות העולם הבאה, הציגה יכולת גבוהה בשיוטים, דורגה במקום החמישי כך שהעפילה לרבע הגמר בשיוטי המדליות, אבל אז המארגנים עלו על טעות קטנה שעשתה ברישום לתחרות והובילה להדחתה ממש לפני שיוטי המדליות.

"הגעתי לאליפות העולם הזו אחרי הכנה מעולה. לא עצרתי, היה לי ברור שאני ממשיכה. זו העבודה שלי, אני טובה בה ויש לי עוד מה להשיג. סיימתי בין שמונה הראשונות וידעתי שאתחרה ברבע הגמר. בדרך כלל לפני התחרות עושים מדידות לציוד ובודקים שהכל תקין. לכל גלשן רוח יש עשרה חלקים וכל חלק צריך להירשם עם המספר הסידורי שלו בטפסים שמגישים בתהליך הזה, ולצערי בטפסים שמילאתי טעיתי בקוד שהיה כתוב על הכנף הקדמית".

"לא עצרתי, היה לי ברור שאני ממשיכה". שחר טיבי (גל פרידמן)

איך זה קרה בעצם?
"זה טופס ארוך, מלא העתק-הדבק. בדרך כלל לפני שיוטי הגמרים בודקים את הציוד שוב כדי לבדוק אם הציוד באמת שלי, ושם ראו שעשיתי טעות. הם גילו שהמספר שרשום אצלם זה לא המספר הסידורי שיש על הכנף שהייתי איתה בתחרות - ואני מקבלת עונש טכני של הורדת 20 נקודות, שמוציא אותי מהטופ 8 ולמעשה מוציא אותי מרבע הגמר. ערערנו על ההחלטה, אבל לא קיבלו את זה. גם הוכחתי לשופטים שאין לי עוד כנף כזאת ושלא באתי לרמות חלילה, אבל זה לא עזר. זו הייתה טעות ולא רמאות כי המספר שרשמתי לא היה קיים בכלל. זו הייתה בסך הכל טעות הקלדה קטנה, זה הכל. הם לא קיבלו את זה וסיימתי במקום התשיעי במקום להתמודד על מדליה".

שוב טעות קטנה הוציאה אותך מהתחרות בשיא הדרמה. איך התמודדת עם זה הפעם?
"הגעתי לאליפות העולם האחרונה בידיעה שאעשה הפסקה ואצא לחופש מיד אחריה. ידעתי שאחר כך אקח זמן לעצמי ובאתי בראש שקט לתחרות הזו. ומה בסוף? בסוף שוב ישבתי על החוף כשכולן מתחרות במים. זו טעות שלי, אוקיי? עשיתי את הטופס הזה מאות פעמים, זו טעות שלא אמורה לקרות, אבל ביאס אותי שאני שוב עם לב כואב בחוץ. פה כבר ממש כעסתי על עצמי, אבל גם שחררתי, אמרתי 'יאללה, זה מה שיש' ויצאתי לחופשה שתכננתי. חופשה ששאלתי את עצמי במהלכה בעיקר מה אני רוצה לעשות בהמשך".

על מה חשבת?
"שאלתי 'לאן אני הולכת מפה? למה אני פה? ואיך אני מתקדמת מפה?'. בשנה וחצי האחרונות סבלתי בספורט. סבלתי המון והחלטתי שאני לא רוצה לסבול. הרי זה ספורט, אני מאוד נהנית להתחרות, אז למה אני במצב הזה? ואז הגעתי למסקנה עם עצמי. ברור לי שאם הייתי יכולה לוותר הייתי מוותרת, אבל אני לא יכולה".

"סבלתי המון". שחר טיבי לצד נויה ברעם (רויטרס)

לספורטאי יש יותר רגעים קשים מאשר טובים בקריירה?
"חד משמעית, אבל אני פה גם בשביל הרגעים הטובים. אני אולי טיפה רגישה מידי, אבל אני פה ובקמפיין הבא אני ארצה להתנתק מהרגש ופשוט ליהנות בלי להתפרק ולהתרסק".

זאת אומרת שאת ממשיכה לקמפיין אולימפי נוסף ללוס אנג'לס 2028?
"החלום עדיין חי אצלי. אומנם כרגע אני בהפסקה, אני לא מתחרה באליפות ישראל ולא באליפות אירופה הקרובה, אבל יש לי כיוון כללי על איך זה ייראה. המטרה הבאה שלי תהיה אליפות העולם בספטמבר 2026".

החיים החדשים של שחר

שחר טיבי כבר לא אותה גולשת הרוח הצעירה שהדהימה את העולם. כשהיא תילחם על הכרטיס למשחקים האולימפיים הבאים היא תגיע לגיל 30 וייתכן שזה יהיה הקמפיין האחרון שלה. בינתיים, לאט לאט, היא בנתה לעצמה חיים חדשים, רגע לפני שהיא חוזרת לגלשן לסיבוב נוסף.

בשנים האחרונות שחר בזוגיות עם חוסה מורנו הידאלגו. "הוא מאמן ילדים ספרדי. הכרנו במועדון השייט שלו בספרד, מועדון שהייתה לי בו תחרות ומאז אנחנו ביחד כבר שלוש שנים", שיתפה טיבי, "ממש לאחרונה הגשנו טפסים לוויזה כדי שהוא יוכל להיות איתי פה. הייתי קצת בספרד לתקופה קצרה, אבל אני חלק מנבחרת ישראל ורוצה להתאמן פה, אז יש מצב שהוא יגיע לארץ בקרוב".

לאחרונה היא גם התחילה ללמוד. "איך שנגמר הקמפיין האולימפי לפאריס, התחלתי לחשוב על לימודים אקדמיים. אני לומדת הנדסת חשמל באוניברסיטת בר אילן כבר שנה שנייה וזה מאוד מעניין אותי. כרגע אני סטודנטית במשרה מלאה וחייבת לומר תודה לבר אילן שהעניקו לי מלגה מלאה".

ומתי תחזרי לאימונים?
"תוך כדי הלימודים אני צריכה לעבור ניתוח בגלל התאונה שעברתי. אחר כך אחזור לכושר ואתחיל להתאמן שוב בינואר בים. זה התכנון".

ואיפה את רואה את עצמך קדימה בעוד כמה שנים?
"התשובה די ברורה מבחינתי, אבל אני לא רוצה לחלום בגדול ולחשוב רחוק מידי בינתיים. הפעם אעבור את זה צעד אחרי צעד".

הוספת תגובה

טוען תגובות...