הנבחרת הישראלית בשחייה פראלימפית חזרה ארצה לישראל מאליפות העולם בסינגפור, על רקע הצלחה אדירה. עמי דדאון, שהמשיך לקבע את מעמדו כאחד השחיינים הפראלימפיים המובילים בעולם, שב עם הישגים גדולים בדמות ארבע מדליות זהב ועוד אחת בצבע כסף, כשגם איאד שלבי הביא שלוש מדליות – ארד, כסף וזהב.
עמי דדאון: “אני חושב שברמה המקצועית הצלחתי להביא את עצמי לידי ביטוי, גם ברמה המנטלית זו הייתה אליפות יותר טובה אפילו מהאולימפיאדה. אני ויעקב עשינו שינוי בתוכנית אימונים, העלנו את היחידות בחדר כושר וזה עבד, ואני שמח שזה עבד. מאוד מרוצה מהאליפות הזו שהייתה כמעט מושלמת, חוץ מהמעורב שקצת התפקשש, אבל בסך הכל אני יוצא מרוצה מאוד. אף פעם לא נמאס לשיר את ההמנון במעמד כזה, ולייצג מדינה דווקא בתקופה הזו זה לא מובן מאליו, תמיד אפשר להשעות אותך ולפגוע בך בצורה ספורטיבית, אבל אנחנו הספורטאים באים להראות את הפנים היפות של המדינה, להראות שאנחנו עם חזק שנלחם, גם בספורט, ושלא נלך לשום מקום לא משנה מה יקרה.
יש דור חדש שנכנס בשחייה, שני שחיינים שזו אליפות ראשונה שלהם, נועם כתב ושי בר ניצן, שעשו אליפות בכורה טובה, מראים שיפור ומתחילים להתאקלם עם הנבחרת שלנו והם חלק אינטגרלי אז שמחים על הצטרפות הדור החדש. כרגע אני מרגיש מצוין, אבל יש עוד שלוש שנים את האולימפיאדה בלוס אנג’לס, זה המון זמן ויש המון מים בנהר. יכולים לבוא שחיינים חדשים מכל העולם בדרגה שלי, כמו שאצלנו בנבחרת הגיעו שחיינים חדשים מעולים, ואני תמיד ינסה לעשות הכי טוב שלי, נלך לשנה שנה ונראה מה יהיה כשנתקרב לאולימפיאדה”.
עמי דדאון ואיאד שלבי (לילך וויס-רוזנברג)
יעקב ביננסון, מאמן הנבחרת: “לדעתי זו הייתה התחרות הכי איכותית וטובה שהייתה, הנבחרת בנויה משחיינים שזו לא האליפות הראשונה שלהם, יחד עם שחיינים צעירים, וזה נתן לנו גיבוש וצבע לנבחרת, אבל מה שהכי דחף אותנו ונתן לנו את הגיבוש זה העם שלנו, ובמצב שהמדינה שלנו נמצאת היום זה נתן לנו את החיזוקים שהיינו צריכים כדי להצליח. לא הייתי צריך לתת יותר מידי חיזוקים בעצמי, כי כבר הייתה להם מוטיבציה לייצג את המדינה. הבאנו שמונה מדליות והצלחנו במשחים שלנו, חמש פעמים נשמע ההמנון של ישראל על הפודיום, ואנחנו הוכחנו שאנחנו על המפה.
היו כמה דברים ששינינו בדרך העבודה וההכנה של עמי, התמקדנו במקצים הספציפיים שהוא התחיל איתם, ובסופו של דבר זה יאפשר לו להגיע לביצועים מעולים, כשגם ביום האחרון של התחרות הוא שוחה שבע מאיות מהשיא עולם, משהו שאף אחד לא האמין שאפשרי, גם עם האיטלקי שהגיע מדורג מעליו וחשב שהוא לוקח את זה, אבל כבר בחימום ראיתי מה הולך לקרות. השחיינים האחרים חשבו שזה שלהם ובסוף זה היה של עמי. לעמי יש עוד מה לתת מינימום עד לוס אנג’לס, וצריך לראות מה יקרה עם הצעירים והדור הבא, כי אני בטוח שיש צעירים שרואים את הראיונות של עמי ואת התחרויות שלו, והם יבינו שצריך לקום מהמיטה או מהכיסא ולהתחיל לשחות. אז עמי וכל המשלחת פה הם דוגמה לאנשים הצעירים”.
עמי דדאון ואיאד שלבי (לילך וויס-רוזנברג)עוד הוסיף ביננסון: “הטרגדיה הזו של יוסוף שלבי, אבא של איאד, התחילה לפני שנה כשהוא נעקץ על ידי יתוש ואושפז, היה משותק, ואיאד פספס את האולימפיאדה בעקבות כך, אבל מי שדחף את איאד לחזור לפעילות היה יוסוף. אלו היו המילים האחרונות שלו גם, שהוא רצה שאיאד יגיע לאליפות, וזה בעצם איך שהכל נבנה. איאד, למרות האבל, תוך פחות משבוע היה על המטוס במחנה אימון בבולגריה, והתחרה באליפות, וזה מדהים. זה לא היה מתאפשר בלי אורית דה קסטרו המנהלת של איל״ן חיפה, שאיפשרה לנו גיבוי של המלווה של איאד, אלכס, אז כל זה לא היה קורה בלי זה כי הוא צריך ליווי, כי המלווה שלו הוא כמו הרגליים הידיים והפה שלו, אז זה לא פשוט.
מה שהביא את איאד לשלוש מדליות ואת המדליה הכי חשובה, היה שהוא עשה את זה לזכר יוסוף, והחלום שלו התגשם, שאיאד חזר אחרי הסכנה הבריאותית שלו בשנה שעברה, והביא את המדליות. אז החלום התגשם, והחלום שלי זה שאיאד יהיה נושא דגל ישראל בטקס הפתיחה של לוס אנג’לס, ואני חושב שזה יהיה פרק סיום מרגש לאיאד שהיה כאן מאז היותו ילד, והיום אנחנו צריכים לתת לו את התמיכה וההמשכיות של יוסוף, שתיתן לו את הדחיפה להמשיך לשחות ולהגיע להישגים”.