ראש בראש: מכבי תל-אביב נגד מילאנו

גם השבוע מכין ערן סלע את גולשי ONE למשחק של מכבי ת"א במילאנו. איך ישפיע חסרונו של וויצ'יץ', ומי ינצח - פארקר או קלאבריה. הכל בכתבה שלפניכם

ערן סלע | 26/01/2006 00:00

לסולומון יהיה קשה, קלאבריה המצטיין של מילאנו (יורוליג)

הקלישאה מכנה משחק כזה "מוקש". נכון, מילאנו חלשה מאוד ומכבי בכושר, אבל יש כמה דברים מדאיגים. ניקולה וויצ'יץ' לא ישחק, ומילאנו החליפו מאמן. כמו בכל שבוע, גם הפעם מציג ערן סלע את המאץ'-אפים בין שתי הקבוצות, המאמנים והספסלים.

וויל סולומון נגד מאסימו בולרי

סיבוב שלם עבר מאז קלע סולומון את שלשת הניצחון בהארכה השנייה, שפתחה בפניו את הדרך לשאר המשחקים הטובים ולהכרה מלאה בכישוריו מצד אוהדי מכבי תל-אביב. אם סולומון הלך והתקדם מאז אותו משחק, הרכז האיטלקי נסוג לאחור. בולרי קלע 26 נקודות ולקח 11 ריבאונדים בנוקיה, שהיה המשחק הטוב ביותר שלו העונה.

הנסיגה לא חדה, אבל קיימת. לאחרונה אפילו צורף רכז נוסף לקבוצה, אלחנדרו מונטקייה הארגנטיני, שבשני המשחקים האחרונים נגד ציבונה ורומא, לא קלע אף נקודה ב-30 דקות משותפות, וזרק לסל רק פעם אחת. מה הסיפור פה בדיוק, לא ברור, אבל המאמן לינו לארדו כבר שילם על הטעויות האחרונות במשרתו.

בולרי עשה בטרוויזו עונות נפלאות, ומאז הגיע למילאנו בקיץ האחרון לא הצליח להשליט סדר או סגנון. עכשיו, עם רכז עבר ענק כמו דג'ורג'ביץ' מאחוריו ואיתו כמאמן, יש לבולרי את כל הנתונים להעלות שוב את הרמה שלו, כי כדורסל הוא יודע לשחק. שני הרכזים של מילאנו צפויים להגיע במוטיבציה גדולה מתמיד למשחק נגד מכבי.

השורה התחתונה: לסולומון עלול להיות קשה הפעם, והוא יצטרך לבוא מרוכז מתמיד.

אנתוני פארקר. עדיף על יריבו (יורוליג)

אנתוני פארקר מול דאנטה קלאבריה

קלאבריה הוא השחקן הטוב ביותר של מילאנו עד עכשיו, וכאן טמון גם ההסבר ליכולת הלא משכנעת של הקבוצה. כשהשחקן המוביל הוא שוטינג גארד, שחי בעיקר על זריקות לשלוש, קשה מאוד להגיע רחוק. רוב הקבוצות שמתבססות על קלע חוץ בולט לא מגיעות לשום דבר משמעותי.

מלה טובה בכל זאת מגיעה לו על העזרה המאסיבית לגבוהים בריבאונד (5 בממוצע למשחק). הוא אמריקאי, בוגר צפון קרולינה, שותף לזכייה באליפות המכללות ב-1993 ובעל אזרחות איטלקית, שהביאה אותו לשחק עבור נבחרת איטליה.

בעוד קלאבריה משחרר את השלשות שלו גם כשהוא מתופקד כמספר 3, פארקר הוא שחקן של שלוש עמדות. המשחק נגד מילאנו בארץ היה נקודת שפל עבורו, רק שמונה נקודות, פחות מכל משחק אחר העונה.

השורה התחתונה: פארקר עדיף, אבל קלאבריה רחוק מלהיות פראייר.

טל בורשטיין נגד פרסטון שאמפרט

גם טל היה חלש מאוד במשחק נגד מילאנו בארץ, וצריך להראות את הרמה שמאפיינת אותו בחודשים דצמבר-ינואר ולא מתקופה מוקדמת יותר. כאן הוא לקח 3 ריבאונדים נגד מילאנו, ומאז כמעט והכפיל את הממוצע. מול קבוצת ריבאונד טובה כמו שיש לאיטלקים, בורשטיין מוכרח לעזור לגבוהים ולהתמקד בהגנה טובה על שאמפרט או קלאבריה.

צפו במכבי ת"א באימון המסכם באיטליה

שאמפרט מגיע למשחק מול מכבי אחרי התצוגה הטובה ביותר שלו העונה ביורוליג, 16 נקודות ב-20 דקות מול ציבונה, ועוד 6 ריבאונדים כצידה לדרך. הוא בוגר סירקיוז ומזכיר לי במשהו בוגר סירקיוז אחר, וונדל אלכסיס, ששיחק בזמנו במכבי תל-אביב, אם כי קיים שוני מסוים בעמדות.

בכל מקרה, כמו שהוא משחק העונה, שאמפרט הוא לא יותר מאלכסיס לעניים, אבל יכול להתפרץ בכל רגע. יש לו כל הנתונים.

השורה התחתונה: בורשטיין יותר טוב ומנוסה ברמות האלה, ויצטרך להוכיח את זה.

שרון ששון נגד ג'אקומו גלאנדה

האיטלקי פגש את מכבי בכל דרך אפשרית: עם וארזה, סקיפר, סיינה והעונה עם מילאנו. בדרך-כלל הוא מגיע איתה למפגשים צמודים, לפעמים גם מנצח. משחק בשתי עמדות הפורוורד ונוטה לברוח החוצה ולקחת שלשות פנויות באחוזים גבוהים מאוד.

שרון ששון. יותר מהיר ואתלטי מגלאנדה (יורוליג)

נותן עונה יציבה במילאנו, ולמעשה אחד הבודדים בקבוצה שמצליח לעשות את זה. היה טוב בתל-אביב.

מולו יעמוד הפעם, ככל הנראה, בעיקר שרון ששון שמקביל לו בעמדות, אם כי מהיר, קליל ואתלטי יותר ומסוגל לעבור שחקן בכדרור. גלאנדה, לעומתו, מסורבל מדי באספקטים האלה, אבל טוב מששון בתחומים כמו ריבאונד משני צידי המגרש ויכולת חטיפה. ששון טרם היה פקטור של ממש, כשהקבוצות נפגשו בתל-אביב.

השורה התחתונה: גלאנדה יותר משופשף ויעיל, ששון רק בתחילת הדרך ביורוליג. יתרון לאיטלקים.

מייסיאו באסטון נגד ג'ו בלייר

פורוורד/סנטר קל תנועה ומרחף ברמה עולמית, מול סנטר מאסיבי וכבד ששיאו, לדעתי, מאחוריו. בנקודת הזכות צריך לומר, שהוא משחק קצת פחות מ-28 דקות למשחק. עוד 5-6 דקות בערב היו משפרות את הממוצעים, אבל הטענה העיקרית כלפיו נוגעת לאחוזי הקליעה.

בלייר הוא שחקן עם גובה, מאסה ורמות ניסיון שאמורות לתת לו שליטה מוחלטת בתוך הצבע. על פניו, בלייר שווה סדר גודל של 63-65 אחוז מהשדה. בפועל יש לו רק 55. לא מספיק. על העונשין אין מה לדבר: 25 אחוז בלבד. קטסטרופה מהלכת. החמיץ, אגב, שלושה משחקים בגלל פציעה.

באסטון הנייד סחט עשר עבירות במשחק הקודם, יותר מכל אחד אחר במגרש, תוך שהוא מנצל תנועה איטית מדי של בלייר, שולצה, גלאנדה ופחארדו (שלא ישחק הפעם בגלל פציעה). זה קרה גם בגלל שהגבוהים של מילאנו לא משאירים אותך יבש בדרך-כלל, ומשתמשים במכסת העבירות שלהם בצורה ראויה.

בלייר ישלח את באסטון לקו? (יורוליג)

חוץ מזה, לשלוח את באסטון לקו זה לא רעיון כל-כך רע מבחינת האיטלקים. בהיעדרו של וויצ'יץ', באסטון מוכרח להיות בשיאו ולהוריד כמה שיותר ריבאונדים. קצת פחות מששה, הממוצע שלו עד עכשיו, עלולים שלא להספיק.

השורה התחתונה: באסטון עדיף כשוויצ'יץ' לידו. מייס יצטרך עזרה מכל מי שיכול להושיט.

ספסל מכבי נגד ספסל מילאנו

המון תלוי בתשובה לשאלה, האם בולרי יעלה מהספסל או בחמישייה. אם דג'ורג'ביץ' יבחר להניח אותו בתחילה לצדו וישחק עם מונטקיה בחמישייה, איכות הספסל האיטלקי עולה פלאים. עוד כוח חשוב הוא טיירון גראנט, אמריקאי שצורף לפני מספר שבועות, פורוורד טוב ובעיקר ריבאונדר מצוין.

קלאודיו קולדבלה הפך לרכז שלישי, די טבעי בהתחשב בעובדה שהוא משחק עוד מהימים בהם לדג'ורג'ביץ' היו שערות על הראש, ואפילו כחברו לקבוצה. הפורוורד מריו ג'יג'נה יכול לתרום דקות טובות ואם פחארדו היה כשיר, הספסל היה מתחזק עוד יותר. הקלעי דושאן ווקצ'ביץ' שוחרר.

פיני גרשון פוגש שחקן עבר גדול ומאמן מתחיל (יורוליג)

בהנחה שלא תהיה לפיני גרשון ברירה אלא לשתף את ג'יימי ארנולד, נזכה לראות הפעם עד כמה השפיעה ההקפאה העמוקה על המתאזרח בפוטנציה. תדרבן אותו, או שתקפיא לו את הידית, כפי שקרה לקירק פני המסכן, שגם נגד חצי גליל עליון לא קלע אפילו סל שדה אחד ב-23 דקות.

גם יניב גרין צריך לצעוד קדימה בהיעדרו של וויצ'יץ', ולהיזהר מעבירות מהירות כמו שקורה לו לא פעם. דרק שארפ בצניחה טוטאלית בשלושת המשחקים האחרונים, כולל אייר-בול מביך במשחק הביתי האחרון נגד אפס פילזן.

אם האיטלקים יצליחו לשבש לסולומון את המשחק הרגיל, הוא חייב להיות שם בשבילו כדי להוריד לחץ. בלי שתיים-שלוש שלשות חשובות שלו יהיה קשה.

השורה התחתונה: אם גרין וארנולד יהיו מצוינים, יהיה בסדר. אם לא, הספסל של מילאנו עדיף.

פיני גרשון נגד אלכסנדר דג'ורג'ביץ'

אין מקום להשוואה, כמובן. גרשון ייבחן הפעם ביכולת שלו להתאים את הסיטואציה להיעדרו הכפוי של וויצ'יץ', בעוד דג'ורג'ביץ' מגיע חופשי ומשוחרר יחסית, בתקווה שלא לחטוף על הראש ובניסיון להחיל שינוי מיידי בכל הקשור לרמות האנרגיה והמוטיבציה של שחקני מילאנו.

השורה התחתונה: גרשון עדיף בהרבה. דג'ורג'ביץ' לא יכול לבוא קטן כי הוא שם ענק, אבל מסוגל להפתיע.

הוספת תגובה

טוען תגובות...