בכל פעם שכתב חדשות צריך לעקוב אחרי דיווח על טרייד עם המשפטים "כן, זה אמיתי" ו"זה אמיתי ב-1000%", אתה יודע שיש לך עסקה שגורמת להלם. התעוררנו ביום ראשון לעולם שבו לוקה דונצ'יץ' הוא שחקן לוס אנג’לס לייקרס, אנתוני דייויס הוא שחקן דאלאס, ונוף ה-NBA השתנה. ההשלכות של המהלך הזה יורגשו למרחקים ולעוד הרבה זמן.
מה שמגיע עכשיו הוא ניסיון לטיוטה ראשונה של ההיסטוריה – סקירה קצרה של מי ומה הושפעו לטובה ולרעה מהטרייד המהמם ביותר שנראה ב-NBA. נתחיל עם הקבוצה שבפעם המי יודע כמה מצליחה להנחית את כוכב העל הכי גדול: לוס אנג’לס לייקרס. אם נפשט את כל הרעש, הנה השורה התחתונה – הקבוצה פשוט העבירה בטרייד סנטר בן 31 בעונתו ה-13, שני גארדים בני 21 שלא נתפסו כהבטחות גדולות, בחירת דראפט סיבוב ראשון ב-2029 ואת בחירת הסיבוב השני של הקליפרס ב-2025, תמורת אחד מחמשת השחקנים הטובים בעולם.
במהלך שש עונותיו ב-NBA, לוקה דונצ'יץ' מדורג שלישי בהיסטוריה של הליגה בנקודות למשחק, 12 באסיסטים למשחק, ורביעי הן באחוזי אסיסטים והן בטריפל-דאבלים. הוא נבחר לחמישיית העונה הראשונה ב-NBA חמש פעמים ברציפות, סיים שלוש פעמים בטופ 5 בהצבעות ל-MVP, והיה השחקן הטוב ביותר ללא עוררין של קבוצה שהגיעה לגמר ה-NBA רק לפני שבעה חודשים. הוא בן 25 וחוזהו תקף עד סוף העונה הבאה (עם אופציית שחקן ל-2026/27), מה שנותן ללייקרס זמן רב להסדיר עמו הארכת חוזה ארוכת טווח ולהבטיח שהוא יהיה הפנים של המועדון המזוהה ביותר עם כוכבי על בעתיד הנראה לעין.
זו תוצאה חלומית עבור הלייקרס, שקיוו להיות קונטנדרים על אליפות בכל עונה מאז שצירפו את לברון ג'יימס וביצעו טרייד על אנתוני דייויס, אך בפועל זה הסתכם באליפות אחת, הופעה אחת בגמר המערב ושלוש פעמים בטורניר הפליי-אין בחמש עונות.
למרות שדייויס היה ועדיין שחקן מצוין – מאז שהגיע ללייקרס ב-2019, הקבוצה בקושי הצליחה לייצר הפרש חיובי של שתי נקודות (!) בסך הכל ב-4,600 דקות בהן שיחק ללא לברון. הנתונים אמנם השתפרו קצת בשנתיים האחרונות, כשג'יימס התחיל להראות סימני האטה ואף הצהיר בפומבי שדייויס הוא השחקן הכי טוב של הלייקרס, אבל עדיין היו ספקות אם קבוצה שבנויה סביב AD, סקורר נהדר ועוגן הגנתי עילאי, אך לא אחד שיוצר מצבי קליעה ברמה שמבטיחה התקפה מהשורה הראשונה – יכולה באמת להיות קונטנדרית כשהוא מתקרב לאמצע שנות ה-30 שלו.
אם המחיר להנחית את דונצ'יץ' היה לוותר על דייויס, שחקן שהוביל את המאבריקס לטופ 10 בדירוג ההתקפי בארבע מתוך חמש השנים האחרונות, ושקבוצות בהובלתו שיחקו כדורסל מהטופ 5 בליגה כשהוא היה המנהל הראשי, אז זה מחיר שהלייקרס משלמים בשמחה.
דייויס מייצג מצוינות אפקטיבית, אבל דונצ'יץ' מספק גאונות מסחררת. והלייקרס? הם תמיד היו מותג של גאונות מסחררת, מימים של מייקן וביילור, דרך מג'יק ושאק ועד ללברון ולוקה. יחד עם זאת, כמה שהייתם מופתעים לשמוע שלוקה עבר בטרייד, תארו לעצמכם כמה הוא עצמו היה מופתע.
מדובר בשחקן שמסתמן כבר עכשיו כמי שיכנס להיכל התהילה, שנמצא בשיא הקריירה אחרי גמר ראשון, והיה המרכז של כל מה שקרה במאבריקס, עד שפתאום הוא כבר לא. לפי הדיווחים, דונצ'יץ' לא ביקש טרייד; אלו היו דווקא המאבריקס שהציעו אותו ללייקרס.
כפי שניסח זאת הכתב הוותיק מארק סטיין, הנהלת דאלאס "החליטה שהיא כבר לא סומכת על דונצ'יץ' כפנים של המועדון". זו תפנית חדה של 180 מעלות בתפיסה של ראשי המאבריקס, בראשות ג'ייסון האריסון. ההחלטה נבעה, לפי הדיווחים, מחששות לגבי המחויבות של לוקה לכושר גופני, הסיכון שהרגלי חיים בעייתיים יגרמו להידרדרות ביכולת שלו מוקדם מהצפוי, ובעיקר, הסיכון בלתת לו חוזה סופר-מקס של 345 מיליון דולר לחמש שנים, כשברקע הוא כבר החמיץ 45 משחקים בשלוש העונות האחרונות בשל פציעות בקרסול, ברך, שריר הירך האחורי, המפשעה והתאומים. (סטיין דיווח כי לוקה תכנן לחזור לשחק בשבת הקרובה; נראה אם הטרייד ישנה את לוח הזמנים הזה).
קל לדמיין איך שחקן בקליבר של לוקה מצפצף על הביקורות האלה. אל תשכחו, דונצ'יץ' היה "הילד המיוחד", "היורש", "הפלא" מהרגע שהתחיל לשחק. מסלובניה דרך ריאל מדריד ועד דאלאס, מעולם לא היה מצב שבו הכישרון שלו לא היה האלמנט המרכזי במשוואה, הגורם שקובע את הדרך של המועדון. עכשיו, בן רגע, הוא עבר בטרייד, באמצע העונה, מהקבוצה היחידה שהכיר ב-NBA, בלי ששאלו אותו. הוא איבד את חוזה הסופר-מקס שרק המאבריקס היו יכולים לתת לו (אם כי יש לו דרך להשיג את רוב הכסף הזה לאורך זמן).
והוא כנראה ספג את ההבנה הכי כואבת – שגם כוכבי על הם לא בלתי פגיעים. שגם ה"ילדים המיוחדים" יכולים פתאום למצוא את עצמם שואלים: "מה לעזאזל קרה פה עכשיו?"
הכתוב הוא טור דעה.