שנתיים חלפו והגעגוע לאבי גדול מאוד. אין כמעט יום שאני לא חושב עליו. אינספור פעמים אני נזכר בפגישתנו האחרונה, כשקפץ אליי לאספרסו ערב התאונה הארורה ונפרדנו בחיבוק, כאילו אבי בא להיפרד ממני באופן אישי.
למחרת, בדרך לשידור בבאר שבע, הודיעו לי שאבי מאושפז במצב אנוש. בהמשך הערב נאלצתי לשדר ׳עסקים כרגיל׳ ולדווח בסערת רגשות פנימית קשה על פציעתו. אבי היה עבורי חבר קרוב מאוד, אח, מודל לחיקוי כשחקן, מקצוען אמיתי, מגדולי הכדורגלנים בהיסטוריה של מכבי תל אביב והכדורגל הישראלי.
הכרנו כשאבי חזר מליברפול למכבי תל אביב ואני הייתי בן 17. חברות קרובה של כמעט 30 שנה. שיחקנו ביחד במכבי, בנבחרת ישראל ואפילו באותו מועדון בסקוטלנד, גלאזגו ריינג'רס (לא באותם שנים). בחלק גדול מנסיעותנו בנבחרת היינו שותפים לחדר.
אבי גם היה המאמן שלי בשלוש קבוצות וקראתי לו הרבה אחרי שאימן אותי "קואוץ'". הוא היה איש טוב לב, מצחיק, מחוייך, אופטימי בטירוף, אחד שהופך את מי שנמצא בדיכדוך לשמח ומחוייך, אדם שראה את החיים כמתנה וידע לחיות אותם בכיף גדול. איש משפחה למופת שנענה מכל הלב לעזור לכל-כך הרבה אנשים שהיו זקוקים לעזרה.
 |
| אגדה בחייו ובמותו. אבי כהן ז"ל (יניב גונן) |
|
| |
החתימה שלו בליברפול, הקבוצה הטובה בעולם באותה התקופה, היה אירוע בלתי נתפס בישראל של אז. עבורנו, הכדורגל האנגלי היה משהו שרק חולמים עליו, רחוק מאוד מאיתנו וכאילו לקוח מעולם האגדות.
אבי כהן היה אגדה בחייו ובמותו. אהבתי אותו מאוד ולנצח הוא יישאר בליבי.