חיפה צריכה לזרוק את ראיוס

עם כל הכבוד ל-2:2 הדרמטי שראינו בין מכבי חיפה לבני יהודה, את הטור שלי אני רוצה לפתוח עם הכניסה המחרידה של רובן ראיוס ברפי דהן. לשחקנים כאלו אין מקום בכדורגל. ראיוס צריך להתבייש. בשביל זה הוא משחק על חשבון שחקני נוער? בסופו של דבר זה מה שיזכרו ממנו. הוא בא לעשות קופה ולחזור הביתה. גועל נפש.

במקרים כאלו צריך לא רק להעניש את השחקן, אלא גם את הקבוצה שלו. קבוצה שמחזיקה שחקן כזה, שנותנת לו את הבמה לשחק כדורגל, צריך להוריד לה שלוש נקודות. שקבוצות ידעו שאסור לשחקן כזה לשחק. זה מרתיח אותי ומזכיר לי את הפציעה הנוראית של אלון ברומר בזמנו. עד היום זה נשאר לי בזיכרון. אני רוצה לאחל בריאות לרפי דהן. שיחלים מהר ושיחזור למגרשים במהרה. וכמובן שיגיע לחתונה שלו כשהוא שמח ומאושר.

למרות שזה קשה, אני רוצה לדבר קצת על המשחק. אני בהלם מבני יהודה. אני פשוט לא מבין אותה. היא שיחקה מצוין. חיפה לעומת זאת, עם תקציב פי כמה וכמה יותר גדול, הייתה נראית כמו כלום. אני אומר תמיד שהפחד להפסיד גדול מהרצון לנצח. הפחד של בני יהודה להפסיד גרם לה לאיבוד זיכרון. היא שכחה מה גרם לה לעלות ליתרון. ברגע שהיא מובילה היא משחקת בצורה פחדנית והיא נסוגה לאחור. אני קצת מאשים את יוסי אבוקסיס שלא דוחף את הקבוצה שלו קדימה. אולי ינסו שם משהו אחר?

מנגד, מכבי חיפה הפכה לקבוצה מאוד משעממת, לא מעניינת ואפורה מאוד. כשאני רואה שחקן כמו שובל גוזלן, שעולה כמחליף במחצית השנייה כי העוזר אומר שאין מה להפסיד, זה אומר באיזה מצב נמצאת הקבוצה מהכרמל. כל משחק שהוא משחק הוא מבקיע שער של שחקן אמיתי. זה מראה על הניהול המקצועי של חיפה ועל השיקולים. אני מאוד מקווה שהירוקים ידעו מה יש להם ביד ויתנו לצעירים את הדקות מעכשיו ועד לסוף העונה כי אין להם מה להפסיד. אני מאוד מקווה שהם לא יגיעו לאירופה כי הם יתבזו בצורה שתפגע בהם שנים. חוץ מהסדר הארגוני, אין בחיפה כלום.

מהומה על כר הדשא (עמית מצפה)

אני לא יודע מדוע אריק בנאדו החליט לפתוח עם אנדריי פילאבסקי כמגן ימני ולא עם אלעד גבאי, שזה התפקיד שלו. אני לא נמצא באימונים. זאת נראית החלטה תמוהה. במיוחד כשבנאדו הכניס את גבאי בשלב מאוחר יותר.

לא חדש שהאוהדים קוראים למאמן התפטר, אבל יש דרך להביע למחאה. אני מאוד מקווה שהמחאה של האוהדים נגד בנאדו לא תעבור את גבול הטעם הטוב. אריק יודע שאלו החיים של מאמן, כשהולך אתה טוב וכשלא הולך אתה רע. לשמחתי לא בחרתי להיות מאמן.

ולסיום, משהו קצת חיובי – כמה מילים על הבעיטה האדירה של עוז ראלי. בתור אחד שבעט בעיטה חופשית אחת או שתיים, המצב של ראלי זה חלומו של כל בועט - שהכדור יילך ישירות "למזוזה". חולמים על בעיטות כאלו בלילה. כשזה קורה, קשה לתאר למי שלא חווה את זה את ההרגשה.