ווימס כשל, סמית' מעבר לשיא, גאודלוק רך בהגנה

בטור אישי ל-ONE, צביקה שרף מסכם את עונת הנפל של מכבי דרך השחקנים והמאמנים: צירבס פלופ, ראד חסר אחריות, מקל ואוחיון אכזבה, הדר עשה תרגיל ונפל

מכבי תל אביב סיימה הערב (חמישי) עונה מאכזבת ביותר. כולם אמרו לפני העונה שזו הולכת עונה ארוכה, קשה, שהולכים אל הלא נודע. וזו אכן הייתה עונה קשה, אך לא מהסיבות הנכונות מבחינת הצהובים. ארבעה מאמנים עברו בהיכל נקויה העונה, כאשר אחד (ליאור ליובין) היה בגדר ממלא מקום. העובדה הזו מקשה על כל המערכת וכמובן על השחקנים, אם כי היה נוח לחלק מהם להתחבא מאחורי המצב הזה.

לאחר שאת כל העונה סיכמתי כבר, בטור הזה אני אנסה להתייחס לכל שחקן בנפרד.

מאיק צירבס

ההחתמה הראשונה ומלאת התקוות לעמדת הסנטר התגלתה כפלופ רציני ביותר וכגודל התקווה כך הייתה גודל האכזבה; הגנה מאכזבת, עבודת ריבאונד הגנה ירודה. צירבס היווה נקודת תורפה עבור הצהובים, כאשר לאחר מכן נודע שגם היו לו בעיות חברתיות והעזיבה שלו הייתה התשובה לאכזבה מיכולותיו העונה.

סוני ווימס

אחרי שנתיים שלא שיחק באירופה, ווימס הגיע למכבי כהבטחה גדולה ועם תקוות, כאשר גם הכרזותיו השחצניות כגון ‘אני רוצה להיות לברון של מכבי’, הגדילו את האכזבה ממנו. נראה שאי ההשתלטות עליו מתחילת העונה גרמה גם לעזיבת לפחות שניים מתוך המאמנים שהיו העונה בהיכל.

ויקטור ראד

ראד הובא בעיקר בשל פציעתו של קווינסי מילר; מצד אחד פוטנציאל גדול, אבל שחקן חסר אחריות ובעל מס גדול של פרצופים. גם כאן העובדה שלא העמידו אותו במקום ובעיקר אחרי השביתה האיטלקית בקאזאן, הייתה לרועץ לקבוצה ולשחקן. הליך קבלת החלטות גרוע שגרם להרבה אובדן מומנטומים במשחקים ומעבר בלתי פוסק מעמדה לעמדה, כולל עמדת הרכז פגעו בו ובקבוצה.

אנדרו גאודולוק

הובא כהחתמה נוצצת ומלאת תקוות, אך סבל מהרבה מאוד פציעות והיעדרויות, אשר חלקן הראו על אנוכיות וחוסר רצון להקריב למען הקבוצה. ללא ספק קלעי מדהים וצובר נקודות בחסד שלא עבדו ויצרו עבורו מספיק מצבי קליעה. שחקן הגנה חלש שהדרישות המעטות שהמאמנים הציבו לו בהגנה פגעו בסופו של דבר בקבוצה.

גל מקל

הרבה תקוות בנו בקבוצה על גל והבנייה הזו גרמה לכך שלא הוחתם רכז זר כבר בהכנה לעונה. מקל איבד את מקומות כרכז המוביל אצל ארז אדלשטיין והגיע להורדה לקצה הספסל על ידי רמי הדר מבלי לדבר על תקרית 19 השניות יותר מדי. כדרור, תרומה לא מספקת בהפעלת הקבוצה או בהכתבת משחק איטי מדי, מצד שני אי ניסיון מספיק להשקיע בהגנה, דבר שהיה נותן לו עוד דקות. עונה מאכזבת יחד עם מי שמוזכר תמיד כתאומו, יוגב אוחיון.

יוגב אוחיון

החלק השני בצמד הרכזים הישראלים. גרמו לכולם להבין שצריך רכז ברמה יותר גבוהה. ליוגב יותר שנות ניסיון בקרוסלה של מכבי, בקשיחות ובהתמודדות עם הלחץ. היו לו מדי פעם הבלחות עם דקות טובות של הגנה טובה, הברקות בחדירה ולעיתים בקליעה, אבל עם הרבה חוסר יציבות ועם עליות וירידות.

די ג’יי סילי

החתמה שהייתה אמורה להיות גניבת השנה, אבל בסה”כ אכזבה; הובא כגארד מחליף לגאדולוק ולרכזים, אבל זה התגלה כגדול עליו. נכון שהוא סבל מחוסר היציבות בעמדת המאמן, דבר שגם לו לעיתים לשחק הרבה דקות ואז להתייבש על הספסל. בשלב מסוים היה השחקן למשימות מיוחדות בהגנה, אבל עם הזמן התיישר עם חוסר ההגנה הכללי של הקבוצה.

דווין סמית’

מוותיקי הקבוצה, נמצא כבר אחרי שיאו והגיל והפציעות השפיעו עליו רבות בתחילת העונה. הוחלט לרשום אותו רק ליורוליג מתוך מטרה לשמור על גופו, אבל הוא לא הצליח להיות דומיננטי. הפך להיות איטי בהגנה, לא הגיע לאחוזי קליעה מצופים ממנו, לא עשה מספיק כוותיק ובעל ניסיון בקבוצה לפתרון בעיות חדר ההלבשה. ההחלטה לרשום אותו לליגה באה כאשר הקבוצה הייתה במצב קשה והוא היה מצוין בגמר הגביע ולמעשה הביא במו ידיו גביע שני ברציפות לקבוצה, אבל לא סיפק סלים חשובים, החטיא מספר זריקות מכריעות ונראה שהוא הרבה אחרי שיאו.

גיא פניני

הקפטן הוותיק שוב לא הביא לקבוצה את האקסטרה שציפו ממנו עם הניסיון והמנהיגות שלו. לא הביא לחדר ההלבשה את הדומיננטיות שלו וזה דבר שקשה למדוד אותו בכדורסל. לעיתים ביום ראשון בליגה קלע שלשות בצורה מרשימה ויומיים לאחר מכן בגביע אירופה לא הצליח לנפק סלי שלוש מכריעים. ככל שהמאמן הלטבי התחיל להכניס אותו לקראת סוף הרבע הראשון לשניות מועטות בחטחונו צנח וכך גם תרומתו.

קולטון אייברסון

הובא לקבוצה כמחליף בעמדת הסנטר עם תקוות לא רבות, אבל ניצל היטב את האכזבה מצירבס, היחידי שהלך פנימה אחרי פיק אנד רול. ניסה לעזור בהגנת הפיק אנד רול, אבל לא זכה לכיסוי ועזרה מצד שאר חבריו. לאחרונה, עם צירופו של סימפסון ירד עוד יותר בתפוקתו, אבל בסה”כ הפתעה לטובה לעומת הציפיות.

ג’ו אלכסנדר

הגיע פעם שנייה לקבוצה, הפעם כמתאזרח. לדעתי הוא שחקן עם יד טובה, אבל עם חוסר באגרסיביות וליקוי בהבנת המשחק, יכול להיות שעם יותר סבלנות ויותר השקעה אישית בו אפשר היה להוציא ממנו יותר תוך שימוש בפלטפורמת השיתוף שלו כישראלי בליגה, אבל פה היה בלבול כללי ביחס אליו.

דיימון סימפסון

הגיע כהחתמת יאוש אחרי עזיבת צירבס והישארות הקבוצה ללא מספיק שחקנים בעמדת הפנים. לדעתי הפתיע לטובה, הראה הרבה פעילות מתחת לסל, הביא קצת אלמנט של חסימת קליעה וריבאונד בהגנה. נכון שלא היה שותף בחלק מכריע מהעונה ואי אפשר לבחון אותו ולשפוט אותו כמו האחרים.

איתי שגב

היה בשנה שעברה נקודת אור במכבי כשחקן צעיר שנכנס למשחק עם הרבה הגנה אתלטיות, בטח ביחס לשחקן ישראלי. נפצע בשלב מוקדם של העונה וחבל כי זו הייתה עונה חשובה בשבילו. חזר לקבוצה, נזרק למים הסוערים מול אמארה סטודומאייר בליגה ובגמר הגביע. לאחר מכן הגיע סימפסון ודקות המשחק שלו נפגעו, יש לי הרושם שבמשחקים האחרונים בדקות המועטות שהוא קיבל ירד ביכולת ההגנתית שלו ובריבאונד, אם כי הוא משלם על חוסר התרומה המספיקה בהגנה של כל הקבוצה וחוסר החוקים והביצועים בהגנה.

קווינסי מילר

עוד אחד מהכוכבים שהוחתם מוקדם עם תקוות גדולות, אבל נפצע עוד בטרם התחילה העונה באיזה משחק ראווה בקיץ וגרם לברדק גדול בהיערכות לעונה. חזר מספר פעמים אחרי פציעה, הראה דברים יפים, אבל הראה גם חוסר באגרסיביות והימנעות ממגע, ועל כל משחק או שניים נפגע שוב לזמן לא ברור והקשה על הקבוצה לדעת איך ומה לצפות ממנו, ואיך לטפל בו.

מאמנים

ארז אדלשטיין

הגיע לקבוצה כתקווה גדולה וגם כהגשמת חלום, היה קשה לו להשתלב במנגנון המסובך של הנהלת מכבי, כאשר מצד שני הוא ויתר על חלק מעקרונותיו. לטעמי ההכנה לעונה לא הייתה מספיק טובה ואולי החלה באיחור. שני ההפסדים הראשונים והתצוגות הלא טובות בליגה ובגביע ווינר האיצו את הפרידה בין הצדדים וזו הייתה התחלת רכבת המאמנים.

רמי הדר

לא עמד בפיתוי ובהבטחתו לארז שלא יחליף אותו, ונפל במלכודת כי אף על פי שהיה עוזר מתחילת העונה, הוא הסתנוור מההצעה להפוך למאמן ראשי ונפל למלכודת. במקום להמשיך להיות עוזר מאמן עוד לפחות שתי עונות ואז לצאת למים הסוערים, מהר מאוד הוא איבד את הכיוון. נתן גיבוי לשחקנים הלא נכונים, התעלם משחקנים אחרים, התקשה לכפות שיטה מסוימת משלו אחרי שביטל במחי יד אחת, בלחץ פנימי, את כל התרגילים ושיטת המשחק שארז ניסה להנחיל ומכאן עד להתבזות בבלגרד והבריחה מהתפקיד הקשה הדרך הייתה קצרה מאוד.

איינרס בגאצקיס

נחת בכיסא המאמן מבלי שיש לו מושג מה מחכה לו. למרות ההבטחות כי הוא מכיר את הקבוצות באירופה היטב, הוא לא הכיר את קבוצתו ואת הקבוצות והמאמנים של קבוצות הליגה, שרובן עשו לו הרבה בעיות וקשיים באגצקיס התקשה ליצור קשר או מרות עם השחקנים הזרים וכשעבר לישראלים זה היה מאוחר, כי הם כבר היו בשלב של בלבול ונכנסו לסחרור שקשה לצאת ממנו. הפגין חוסר עקביות, פסקי הזמן שלו וניהול המשחק לא ברורים והראיונות שלו אחרי משחקים הפכו לקאלט ולמלכודת עבורו. לא ראינו הקניית שיטת התקפה מיוחדת, או ההגנה שמראש הייתה בעייתית בגלל הבאת יותר מדי שחקנים חסרי בסיס הגנתי, מה שגרם לתוצאה הסופית שכולנו ראינו. הזכייה בגביע המדינה תירשם לזכותו אם כי לא בטוח שהוא ניהל את המשחק.

ליאור ליובין

ניהל שני משחקים מחוסר ברירה. ליאור הפך לגשר בין הלחצים מהספסל וסביב הספסל לבין המאמנים כולם. אופיו המיוחד הביא אותו להיות איזושהי נקודת להישען עליה, אבל לא כך הוא ראה את תפקידו.