המשחק שנקרא “קלאסיקו” הגיע בעיתוי רע אולי לשתי הקבוצות. הפועל ירושלים הביתית הגיעה לאחר ריצה נהדרת באירופה, אבל עם 7 הפסדים בליגה. בצד השני למכבי תל אביב יש צרות באירופה, פרשת סוני ווימס ושתי הקבוצות יגיעו לפיינל פור של הגביע בשבוע הבא, עם רצון לגבור בחצי הגמר על יריבותיהן ולהיפגש בגמר על התואר.
מכבי הגיעה עם קולטון אייברסון כסנטר אמיתי יחידי וירושלים, בצדק, כיוונה להדביק לו עבירות מהירות, אבל באורך פלא וללא תכנון נגדי גם אמרה סטודמאייר ספג שתי עבירות ובהעדרו, אייזיק רוזפלט עשה עבודה טובה בריבאונד מול האנמיות של ראד וחוסר היכולת של השחקנים האחרים. למרות זאת, ירושלים סבלה ממחצית ראשונה רעה באחוזי הקליעה, מאפס נקודות של קינזי וממספר הבלחות אישיות של גאודלוק ופניני, שנתנו למכבי את ההובלה במחצית.
איינרס בגאצקיס. לא שולט בקבוצה (איציק בלניצקי)היה ברור שהקבוצה של סימונה פיאניג’אני לא תחזור על מחצית כל-כך חלשה, כשמסורתית היא משחקת יותר טוב במחצית השנייה ומכבי מסורתית יורדת ביכולתה ובתפקוד שלה וכך גם היה. ירושלים התחילה והמשיכה בהפעלת אמרה סטודמאייר מתחת לסל, עם יכולת קליעה משופרת של ג’רלס ובר טימור רצה ושלטה במשחק, ולמרות שהייתה ביום בינוני, זה הספיק לה להכריע את מכבי, שלפרק זמן של כחמש דקות לא הצליחה לספק סל עם משחק התקפה מבולגן.
למכבי ת”א אין שביב של משהו להיתלות בו ולהתעודד, כי הדברים מתבלגנים ממשחק למשחק ואין שום התקדמות. גם ההגנה האזורית שמכבי נוקטת בה מפעם לפעם לא מאורגנת. אין תאום בין השחקנים, אם יש חוקים באזורית הרי לא רואים אותם והיא מחכה שהקבוצה היריבה תחטיא את הזריקות שניתנו לה. וירושלים רצה לריצת 2:16, כשבאגצקיס איחר לקחת פסק זמן. בזמן ששחקני מכבי נראו חסרי אמונה וחסרי רצון לשחק ביחד, בעוד ששחקני ירושלים הקריבו עבירות, סגרו את גאודלוק מצוין והפעילו את אמרה סודמאייר, כשאייברסון ולאחר מכן איתי שגב לא הצליחו לשמור עליו.
אמארה סטודמאייר. למכבי לא הייתה תשובה (אורן בן חקון) ירושלים שיפרה את ההגנה ומכבי, ככל שהתקדם המשחק, נראתה רעה יותר בהתקפה וגם סבלה מירידה בתפוקה ברצון. סילי, שלפני כמה שבועות היה השומר המוביל במכבי, ירד גם בתפוקה הגנתית ובריבאונד לא היה מי שיעזור מול השליטה של אמארה מתחת לסלים. ירושלים, ביום לא גדול, הציגה הרבה רצון והבנה מה זה קרב עם מכבי, כאשר בספסל של מכבי ישנם מספר אנשים שלא מבינים שיש פה מאבק על התודעה ועל ההרתעה לקראת המשחקים המכריעים, שיהיו אולי בין שתי הקבוצות.
פיאניג’אני ניהל את המשחק לפי שיטתו, עם כל הביקורת על הבידודים שנעשים עבור טייסון, גרלס וקינסי. הוא המשיך לתמוך בזה, שיפר בצורה מצוינת את השימוש בסטודמאייר, שהיה מצוין וניצל את החוסר הגנה של מכבי מתחת לסל. המאמן האיטלקי הגיב בכל מצב שדרש תגובה. ללא ספק הוא המנצח הגדול של המשחק הזה.
מנגד באגצקיס, שהגיע שוב לעמדת הראיונות ושם נתן תשובות לא ראויות כמעט כמו ניהול המשחק שלו, הרבה להתייעץ עם הסובבים איתו, כאילו שאינו רוצה להחליט לבד. במקרה כזה ההחלטות הרצויות מתקבלות, אם בכלל, באיחור, ונראה כי מאז שהגיע, אין שום התקדמות במכבי ת״א, אין לו שום שליטה על מה שקורה בקבוצה, והוא הפסיד להפועל י-ם שהגיעה ביום בינוני. עם 63 נקודות בהתקפה אי אפשר לנצח את ירושלים בארנה, שעם הקהל המצוין שלה הפכה את המגרש למבצר. כעת מכבי תחכה לוויטוריה, ירושלים יוצאת למשחק חשוב ולא פשוט בנובוגורד ושתיהן יצטרכו להיזהר ביום שני הבא בחצי הגמר לא להחליק במטרה למפגש נוסף ביניהן ביום חמישי הבא, למשחק על תואר גביע המדינה. אחרי הניצחון, ירושלים קיבלה יתרון פסיכולוגי.