הגענו לפיינל פור של הליגה הישראלית אחרי עונה רעה של מכבי תל אביב והפועל ירושלים ואחרי סדרות רבע גמר פלייאוף נהדרות, בהן עפו שתי המדורגות ראשונות הפועל חולון והפועל אילת על ידי מכבי חיפה ומכבי ראשון לציון ואחרי שעירוני נהריה שמטה יתרון של 0:2 נגד ירושלים.
מכבי תל אביב הגיעה לחצי הגמר אחרי עונה רעה והחלפה סיטונאית של מאמנים. אריק שיבק הגיע לפני הפלייאוף נגד הרצליה, עשה את הפעולות הנכונות כדי לייצב את הקבוצה ואחרי בגאצקיס, שעד היום האחרון התקשה לתפקד, זו עלייה ברמת ובדרגת המאמן. נכון שמכבי עברה ב-0:3, אבל הרצליה אחרי עונה טובה הגיעה על הגחון לפלייאוף עם פציעות וחוסרים של שחקנים שהקלו על הצהובים את המלאכה. מכבי חיפה, מנגד, הגיעה אחרי עונה בינונית ומטה שהביאה אותה למקום השמיני, אך קיבלה המון תנופה מהניצחון על חולון בסדרה. למרות כל ההצהרות, במשחק חצי גמר נגד מכבי ת”א ביד אליהו, הם היו צריכים להעלות את רמת המשמעת הטקטית, את אחוזי הקליעה ולראות עם איזו תכנית משחק היא תגיע כדי לנצח את מכבי.
מכבי חיפה מנצחת 74:85 את מכבי ת"א פתיחת המשחק בין מכבי ת”א למכבי חיפה גילתה לנו שלהצהרות של הירוקים על הגעה ללא פחד היה כיסוי והחבורה של עופר רחימי הציגה הגנה אגרסיבית. גרגורי ורגאס “נכנס לגופייה” של אנדרו גאודולוק והוציא אותו מהמשחק, גם שאר חבריו היו אגרסיביים, ביצעו חילופים על כל חסימה, לפעמים מיותרים. מכבי ת”א הגיעה אולי חלודה משום שלא שיחקה כמעט שבועיים. קווינסי מילר קיבל טיפול אגרסיבי בעיקר מעוז בלייזר, ויקטור ראד נעדר בהתקפה ובהגנה היה החור העיקרי ואריק שיבק עלה על העניין קצת מאוחר. דווקא החילופים של שיבק, שהכניס למגרש את די ג’יי סילי שהיה מצוין בהתקפה ובהגנה ואיתי שגב שנתן הגנה נהדרת אבל לא סיפק את הסחורה התקפית, הוציאה את מכבי מההלם.
חיפה נתנה הרבה אנרגיה ודווקא גיבור הסדרה נגד הפועל חולון, ג’ון דיברתולומאו נכנס מהספסל לא טוב למשחק. מכבי ת”א הייתה מוכנה לפיק אנד רול שלו והצליחה מאוד בסגירתו עד שרחימי הוציא אותו בצדק ולמעשה את החצי הראשון הוא סיים ללא נקודה. קרדיט גם להגנה של תל אביב, שהצליחה לצמק את הפער. חיפה החזיקה את מכבי ת”א על 30 נקודות, כאשר חמש דקות לסיום המחצית מכבי ת”א עמדה על 18 נקודות בלבד. חולשה הגנתית של הצהובים והרבה קרדיט להגנה החיפאית. השאלה הייתה האם הם יוכלו להמשיך ביכולת ההגנתית הזו לאורך כל המשחק כאשר לא היה לה מחליף לגבוה הבכיר, קווין פינקני. ראשון פרימן עדיין לא ברמה הדרושה למשחק מסוג שכזה, גם ווילי וורקמן, בלייזר ועמית שמחון עשו עבודה טובה הגנתית.
גאודלוק מול ורגאס (אורן בן חקון)החצי השני המשיך לפי החליל החיפאי. הקבוצה של אריק שיבק אמנם עשתה קולות של צמצום הפער, אבל לוורגאס ופינקני המצוינים הצטרף סוף סוף דיברתלומאו ו-וורקמן הבלתי נלאה. מכבי ת”א חזרה לימים השחורים שלה והתברר שהניצחון החלק ברבע הגמר נגד הרצליה בילף את כולם והצהובים חזרו ליכולת הרעה שהפגינו במשך העונה. מעבר לעובדה ששיבק הוא לא קוסם, התברר שמול הגנה רצינית ואגרסיבית מילר, ראד ובעיקר דווין סמית’ לא ברמה שדרושה לקבוצה. שיבק ניסה הרכבים משוגעים, וברבע הרביעי מכבי רדפה וניסתה לצמצם, אבל זו לא הקבוצה הווינרית מימים עברו.
מכבי ת”א סיימה את העונה ועכשיו צריך הרבה סבלנות ושיקול דעת כדי לקבל החלטות נכונות כדי לא לשפוך את התינוק עם המים כי זה המשך של תהליך שנמשך כבר זמן לא קצר. אני מסיר את הכובע בפני מכבי חיפה ועופר רחימי שאחרי ההצגה בסדרה מול חולון הגיעה להצגה נוספת מול מכבי ת”א בהיכל מנורה מבטחים. חיפה הראתה יותר נחישות, יותר אגרסיביות, קשיחות והמשמעת הטקטית הייתה ברמה גבוהה וכל שחקן שנכנס למגרש ידע מה מוטל עליו. מנגד, השחקנים בצד השני ששמענו אותם כל כך הרבה בתקשורת כמו מילר וגאודולוק עם גיבוי של הסחת הדעת שבאה אחרי הניצחונות הקלים על הרצליה, החזירה אותם למציאות וכל אחד מהאנשים האלו, השחקנים, המאמנים וכל מי שיד ורגל לו בקבוצה, צריך לעשות חשבון נפש רציני. עכשיו נחכה ליום חמישי, כאשר הפועל ירושלים תפגוש את מכבי חיפה. זהו פיינל פור שני שהקבוצה הביתית לא לוקחת את הצלחת - חומר למחשבה.
קווינסי מילר, ויקטור ראד, די ג'יי סילי ואנדרו גאודלוק. אף אחד מהם לא צפוי להישאר (שחר גרוס)האוול אפשר לירושלים לגוון
ירושלים בנתה השנה קבוצה חזקה ושאפתנית. היו לה הרבה בעיות, אבל ההעברה של ריצ’ארד האוול (מצוין) חיזקה עוד יותר את הרכב השחקנים שלה. הניצחון על נהריה כפי שהושג איחד את הקבוצה, כשצירופו של האוול כישראלי נתן לפיאניג’אני את האפשרות לשחק עם שלישיית הגארדים הזרים שלו - ג’רלס, קינזי ודייסון. בעוד קינזי זוכה לשבחים כל השנה, על ג’רלס יש חילוקי דעות, אבל פיאניג’ני מגבה אותו. דייסון היה הערב התקפה מתפרצת של איש אחד וראשל”צ לא מצאה את הדרך לעצור אותו.
הכתומים, שעשו הישג יפה עם ניצחון בסדרה על אילת, לא הצליחו לשמור על תכנית משחק לאורך משחק שלם וברבע השלישי לא הצליחו למנוע את הבריחה של ירושלים עם רכות הגנתית ותרומה רעה של שון דוסון. אשתקד, דוסון היה פקטור חשוב בפיינל פור שכלל ניצחון על מכבי תל אביב בחצי הגמר וניצחון על ירושלים בגמר. אלא שמאז, עם חלומות והרפתקאות ה-NBA, דוסון בעונה נוראית של פציעות ושל יכולות מקצועית חלשה ומעלה הרבה שאלות לאן הקריירה שלו הולכת ואיזה שון דוסון עומד לרשות המאמן הלאומי ארז אדלשטיין לקראת אליפות אירופה בקיץ.
ירושלים בגמר לאחר 76:93 על מכבי ראשל"צשמוליק ברנר הביא את קבוצתו לפיינל פור, אך דיבר והצהיר קצת יותר מדי ולא הצליח להביא את הסחורה במאבק עם ירושלים. כדיר וזלמנסון לא הצליחו להתמודד עם העדיפות של האוול, והגארדים בן שימול, ברנדוויין וריצ’ארד (בעוד חנוכי איבד את הקרדיט אצל ברנר) לא הצליחו לתת רמה הגנתית דרושה נגד דייסון וקינזי. אצל פיאניג’אני, דקות המשחק של בר טימור ירדו פלאים, וכך עם צמצום רוטציה, הגנה טובה וקשיחות ושימוש בשחקנים הוותיקים והמנוסים, ירושלים הכריעה את המשחק בקלות ועלתה לגמר שלישי ברציפות.