סדרת גמר ליגת הכדורסל התחילה הערב אחרי לא מעט אירועים שהתרחשו בחודשים האחרונים. הענף עבר שנתיים קשות מאוד עם מגפת הקורונה העולמית וגם השינויים והעזיבות של חלק מהשחקנים, ועם המצב המיוחד שבו מדינת ישראל וקבוצות הספורט שלה צריכות היו להתמודד חוץ מהפחדים הרגילים של כל אחד מאיתנו, עם מטחי טילים ובעיקר ילדי ותושבי הדרום והערים שהותקפו, דוגמת אשקלון, באר שבע, אשדוד, ראשון לציון ועוד, כאשר הטילים כוונו גם לירושלים ולערי מרכז הארץ, במה שגרם לכולם להתמודד עם פחדים יחד עם בני המשפחה ובענף הכתום גם עם שאלות השחקנים הזרים ובני משפחותיהם. לכן, אי אפשר היה לשפוט או לגנות אותם על הבחירה לעזוב.
מצד אחד יש רצון לנהל ליגה סדירה עם לחץ לגמור אותה עד תאריך ה-15 ביוני ואז פה ובכל העולם דוחסים תכנית צפופה שמטילה עומס גדול על השחקנים, ויותר מכך מסכנת אותם ואת בריאותם. מצד שני צריך לעמוד במחויבות לספונסרים ולטלוויזיה שהם מביאים את הכסף למימון כל הפעילות הזו. עד לאישור להכניס קהל קצת מאוחר להצלת ההכנסות, חבל שנאלצנו לראות מחזות של מאבקים לא ראויים בגלל קלקול גנרטור או שעון תקול, אבל סוף טוב הכל טוב והעבר יצאה לדרך סדרת הגמר בין מכבי תל אביב לגליל/גלבוע.
כבר לפני המשחק נרשמו הרבה שבחים לגליל על הצלחתה, על סגנון משחקה ועל הדרך המרשימה בה גברה על יריבתה בחצי הגמר הפועל חולון. הקבוצה הצפונית שמרה על הרכבה, לא החליפה בגלל המגפה ו/או ירי הטילים אף אחד משחקניה הזרים, וגם ידעה להתאושש אחרי החלפת המאמנים כאשר ליאור ליובין המצליח הוחלף בהצלחה על ידי אבישי גורדון שאף העצים את ההצלחה, ואילו חולון נפגעה מפציעות של שחקני מפתח שעזבו ועוד כאלה שנבהלו ממטח הטילים. גם מכבי ת”א איבדה את דראגן בנדר בגלל פציעה, טיילר דורסי בגלל המצב הביטחוני ואת אלייז’ה בראיינט שעזב לטובת מילווקי ב-NBA. כך התחילה הסדרה עם לוח זמנים צפוף של סיומה בתוך ארבעה ימים. כך קשה לקבוצות לשחקנים ובעיקר למאמנים.
לגלבוע/גליל היו פחות ימי מנוחה והכנה, כאשר מצד שני פגרת חמשת הימים של מכבי זה נראה כבר כמו יציאה לפגרה ארוכה. עד שחזרנו לסדרות הן קוצרו ותוך לו”ז קשה והנה הגענו לגמר הראשון. בכל סדרה מכבי ת”א היא הפייבוריטית. הקבוצות שממול לא באות להתבטל אבל כולם התרגשו ממגרש רועש עם הרבה קהל, אך במכבי התרגשו פחות. גלבוע עם אחוזי קליעה לא טובים בחצי הראשון כשהיא החליטה להתמקד בסקוטי ווילבקין אבל ספגה שלשות דווקא מאנג’לו קלויארו שקלע באחוזים גבוהים מהפינה וגלבוע/גליל לא ביצעה את החזרה אליו אחרי העזרה ושילמה על כך.
מאחר וראינו את גלבוע בשלושה משחקים רצופים נגד חולון, מכבי למדה אותה והייתה טובה יותר בהגנה, כאשר גלבוע היו קצת עייפים בשלב מסוים ברבע השני. שתי הקבוצות היו עם חמישיית מחליפים וגם כאן יש למכבי עדיפות מסוימת. לטעמי, גלבוע/גליל לא יכולה להרשות לעצמה לשחק יותר מדי דקות כשגם ג’ו תומאסון וגם יפתח זיו על הספסל. לטעמי אחד מהם צריך להישאר על הפרקט ולעשות את הרוטציה ביניהם.
היו הרבה מאוד מצבים שבהם מכבי יכולה הייתה לפתוח ריצה להפרש גדול יותר אבל מצד אחד הצהובים לא היו בשיאם אמנם, אך מנגד גלבוע עשתה יותר מדי טעויות, יותר מדי איבודי כדור, כשהאורחים לא הצליחו להתמודד עם ריבאונד ההתקפה של מכבי ועם כל תשומת הלב בווילבקין ברבע הרביעי, כשהם לא הצליחו לעצור אותו והוא הגיע למנות שלו. תרגילי ההתקפה של גלבוע לא הגיעו מספיק לצבע ולא הגיעו למספיק קליעות עונשין כאשר גם ג’הייבה פלויד שהגיע לשם קלע באחוזים פחותים מהרגיל.
שום דבר לא גמור וגם אין הרבה זמן וכבר מחרתיים יהיה המשחק הבא וגלבוע/גליל תנסה לעשות הכול כדי לחזור להיכל מנורה ביום חמישי. בגלל התוצאה והתפתחות המשחק מכבי ת”א תגיע עם ידיעה שזה לא קל והיא תתייחס למשחק בריכוז מלא. נכון, זה לא בא לידי ביטוי במספרים שלו, אבל אות’לו האנטר נתן למכבי ת”א הרבה דקות הרבה נוכחות בהגנה ובריבאונד ונתן עזרה לקבוצה בהתמודדות עם פלויד וקרי בלאקשיר.
גלבוע/גליל תצטרך לשפר את אחוזי הקליעה שלה וכמובן את ריבאונד ההגנה שיכול אולי לתת לה עוד אופציות להתקפות מתפרצות, כי בהגנה המסודרת מכבי הקשתה עליהם לא מעט בכל הקשור להתפרצות ולסלים מהשלוש, שיכלו היו לעזור להם. ברור שבמתח המלווה את הסדרה השקט הנפשי של השחקנים שמבצעים החלטות טובות תחת לחץ זה הדבר שיקבע את גורל המשחק וגורל הסדרה.
מחכים כבר ליום רביעי. אולי לא היה משחק ברמה גבוהה וככה זה בפלייאוף, אבל הייתה הערב לחימה, היה מתח והייתה אווירת כדורסל טובה. בהמשך לסדרות של חולון - נס ציונה וחולון – גלבוע/גליל.