גמר גביע המדינה הוא אחד מהשיאים של עונת הכדורסל, אבל התעסקו יותר מדי בהיסטוריה של גמרי הגביע וגם בהיסטוריה של המאבקים בין מכבי תל אביב והפועל ירושלים. הקבוצות הגיעו למבחן הזה כשהן סוחבות את השפעות החודשיים האחרונים, וכאן ירושלים, עם יתרון הביתיות, פחדה לומר את המילה פייבוריטית, והמאמן שלה עשה שמיניות באוויר כדי לשכנע שהם לא הפייבוריטים ואיינרס באגצקיס, שמפטפט עצמו ללא סוף, לא ידע האם להגיד שקבוצתו פייבוריטית מול מכבי אשדוד/באר טוביה ומול הפועל ירושלים. באמת? אתה מאמן מכבי תל אביב.
את ההצהרות הישירות ובלי להתפתל סיפקו גיא פניני ואנדרו גאודלוק, ואז בא המשחק והכל נדחק הצידה. ירושלים ניצלה את היתרון והכושר שבו נימצא אמארה סטודמאייר מבלי שמכבי הגיבה. הרי היה ברור שהחבורה בצהוב תעשה הכל לשתק אותו והיא הצליחה במחצית השנייה בזכות משחק גרוע של ירושלים. יש עוד נקודות מפתח משפיעות – ההתמודדות בין גאודלוק לקרטיס ג’רלס, בין טרנס קינזי לדי ג’יי סילי וג’רום דייסון לדווין סמית’. זאת אפילו מבלי לדבר על גל מקל ויוגב אוחיון מול יותם הלפרין ובר טימור.
גל מקל מול טרנס קינסי (איציק בלניצקי)במחצית הראשונה ראינו בריחה של ירושלים וחזרה של מכבי לטווח סביר של בין 2-4 נקודות. בניגוד לתחזית ולרצון של הקבוצות, התפתח משחק עם אחוזי קליעה טובים. ירושלים הייתה מעט יותר מאורגנת ויצאה למספר התקפות מתפרצות שמכבי ת”א לא הייתה מוכנה להן. סטודמאייר שלט מתחת לסלים ומכבי לא מצאה לו תשובה. לא ראינו מספיק עזרה משחקני החוץ. במכבי שוב היה חילוף בחמישייה, בשונה מחצי הגמר. סילבן לנדסברג, מכוכבי חצי הגמר, הוצא מהחמישייה וכשנכנס למגרש לא מצא את מקומו. קולטון אייברסון לא הצליח לעצור את סטודמאייר אבל הצליח לסיים לנפק סלים הודות להפעלה טובה מצד חבריו, מה שאיתי שגב לא הצליח לעשות.
כאשר סטודמאייר הורד לספסל ליותר מידי זמן ופיאניג’אני ייבש אותו, נעלם היתרון של ירושלים מתחת לסל ומכבי ניצלה זאת לצמצום הפער. ויקטור ראד וסילי הוצאו מהמגרש דווקא כשהם הביאו איזושהי רעננות ושינוי למגרש, ומכבי נעצרה שוב. במחצית, שתי הקבוצות היו יכולות להיות מרוצות מההתקפה ומאוכזבות מההגנה. למרות יתרון קטן של ירושלים, מכבי לא וויתרה והראתה יותר רצון ויותר דומיננטיות.
אמארה סטאדמייר מול ויקטור ראד (איציק בלניצקי)הרשמתו של דווין סמית’ לזירה המקומית הוכיחה את עצמה עם תחילת הרבע השלישי. מפלס העצבים עלה ושתי הקבוצות נגררו למשחק של איבודי כדור, החטאות ושגיאות. פניני, אוחיון ומקל הפגינו דומיננטיות ובירושלים אליהו וסטודמאייר נחלשו. סמית’ ומקל ניצלו את העובדה שהשניים ירדו לספסל בדרך ליתרון ומכבי נראתה מרוכזת ונחושה יותר להפוך את המשחק. ברבע הרביעי, כשמכבי הובילה בפעם הראשונה, ירושלים נכנסה להלם. כל עכברי ופרשני הכדורסל נוהגים לבקר את משחקו של ג’רלס, והפעם הוא האשם הראשי בהפסדה של ירושלים, בשל כדרורים מיותרים ושערורייתיים.
משחק ההתקפה של ירושלים ברבע הרביעי היה לא מאורגן. שחקן אחד כידרר, בר טימור והלפרין נשלחו הצידה וג’רלס או קינזי נכנסו עם הראש בקיר. מכבי לא נבהלה והביאה עוד ועוד עזרה. בפעם הראשונה מזה זמן, רב ראינו את בגאצקיס שולח את מקל, אוחיון ופניני למגרש והם באו לקחת את הגביע. השלושה שמרו, נלחמו, היו מחויבים וממול - אליהו, הלפרין וטימור לא לקחו את הכדור בכוח ונתנו לג’רלס לכדרר ללא סוף. הם לא נלחמו על מעמדם ועל הכבוד של קבוצתם כמו הישראלים של מכבי ועוד גמר גביע ברח להם ולירושלים מהידיים.
גאודלוק מול ג'רלס (אורן בן חקון)מכבי לקחה את התואר בצדק. נכון שבמחצית השנייה כצפוי היא לא הראתה כדורסל גדול, אבל לב גדול והניסיון של דווין סמית’, לחימה של אייברסון ורצון גדול להביא את הגביע לתל אביב הספיקו. החבורה בצהוב שכחה לערב אחד את אירופה. פיאניג’אני לא הוציא בדקות ההכרעה את ג’רלס ובהיעדר תרומה של ג’רום דייסון (אולי פציעה) וקבוצתו שילמה בהפסד התואר החשוב הזה דווקא אצלה בבית. יש לה הרבה חומר למחשבה ואי אפשר להחביא את הבעיות מתחת לשטיח.