יורו 2024 כבר יצא לדרך ואיתו הגיעה ההתרגשות שמאפיינת טורניר נבחרות בין-לאומי. טוב, אולי לא כל טורניר. לדעת רבים הקופה אמריקה מושך הרבה פחות עניין ורמתו פחותה החל מתשתיות ועד לנבחרות הצנועות מדרום היבשת. אף על פי כן, מעטים האנשים שמזלזלים במונדיאל, ולא רק שמעטים האנשים ה’רגילים’ שחושבים כך, כאשר הכוכב הגדול בעולם חושף את הדעה השנויה במחלוקת בציבור, קורה כאן משהו.
לפני זמן קצר, קיליאן אמבפה, שרק לאחרונה עבר לריאל מדריד בחתימה המתוקשרת ביותר של השנים האחרונות, אמר: “עבורי, היורו מסובך יותר מהמונדיאל. אף על פי שבמונדיאל יש יותר לחץ גלובלי, כאן כל הנבחרות משחקות באופן דומה, מכירות אחת את השנייה ונפגשות באופן קבוע. שלב הבתים הוא קשה”. יכול להיות ששברון הלב מהיורו הקודם והטיימינג הם אלה שמדברים מגרונו של הכוכב, אך מחובתנו כחובבי הספורט לנסות ולרדת לשורש דעתו. איך זה ייתכן שטורניר שמכסה רק חלק מהעולם (גם אם הוא היוקרתי ביותר בכדורגל), יהיה קשה יותר מטורניר שמכליל בתוכו גם את היוקרה והסגנון המודרני וגם את המסורות ארוכות השנים סביב המשחק?
חשוב להציג כאן את שני הצדדים כי לכל אחד יש טיעונים חזקים משלו. מיד לאחר ההצהרה של אמבפה, מי שמיהר להגיב היה הכדורגלן שהעביר את הלפיד שנושא ה’כדורגלן הטוב בעולם’ לצרפתי, וגם זכה במונדיאל והגשים חלום אישי וגם לא כל כך אישי (רק תסתכלו על המיליונים שחגגו), ליאו מסי. הפרעוש נתן טיעונים משלו: “אמבפה אומר שהיורו קשה יותר מהמונדיאל? הוא גם אמר שלקבוצות דרום אמריקה אין את התחרות של האירופאים. כל אחד מעריך את איפה שהוא משחק. היורו חשוב מאוד, אבל הוא משאיר את ארגנטינה, שלוש פעמים אלופת עולם, ברזיל, חמש פעמים אלופת עולם ואורוגוואי, פעמיים אלופת עולם, בחוץ. במונדיאל, הקבוצות הטובות ביותר נמצאות שם, כל אלופי העולם בדרך כלל שם. זו הסיבה שכולם רוצים להיות אלופי עולם”.
הקוסם הארגנטינאי לא טועה. אומנם כמעט בכל גביע עולמי תמיד יש נבחרת אחת או שתיים מהגדולות שנעדרת, אך זה כמעט בכל טורניר מקבלים מפגשי ענקיות חוצי יבשות וממש לא תמיד הנבחרת האירופאית זוכה. די להיזכר בגמר המונדיאל המופלא שזכינו לראות לפני שנתיים בו אמבפה בעצמו כבש שלושער, ומסי ענה עם צמד בצד השני כדי לנצח לבסוף בפנדלים, ולהחזיר עטרה ליושנה עבור מיליוני ארגנטינאים דומעים. המונדיאל הוא אכן מרגש בצורה בלתי רגילה, אבל באמת לעיתים יש תחושה כי הטקטיקה פחות מגיעה לידי ביטוי על הבמה הגדולה ביותר, והלחץ והרגש מכריעים. אולי לכך התכוון הסופרסטאר הצרפתי בדבריו, שכן נבחרת צרפת שלו אומנם מעמידה סגל אימתני עם עוד רבים וטובים שלא עברו את המיון הסופי, אך יש תחושה באוויר שכבר קלטו אותה באירופה.
לא סתם אמר דידייה דשאן, מאמן הטריקולור שהם ‘חייבים להפתיע ולשנות’. באירופה כבר מכירים וצופים מקילומטר את מערך ה-4-2-3-1 עם ז’ירו מקדימה, גריזמן מאחוריו וסילונים באגפים, ולכן יש צורך מהותי לצאת מהקופסה ולהתעדכן מבחינה טקטית. זה לא חל רק על צרפת אגב, אלא על כל אחת מהנבחרות בטורניר. כולן נפגשות אחת עם השנייה בתדירות גבוהה, כולן מתוקשרות בכל מדינה מסביב לשעון וכמעט כולן חברות באיחוד האירופאי שאוהב ליישר קו בהמון נושאים.
בכדורגל אסור ליישר קו, צריך להמציא. זה נכון שאפשר לטעון שגם בארגנטינה, ברזיל או אפילו פרגוואי מסקרים תחרויות כדורגל אירופאיות, אבל שם מדובר במשהו אחר. יש רגש בכדורגל האירופאי כמובן, אך באמריקה נכנסים הלב והנשמה, העוני והמסורות, שלא מוסתרים באצטדיונים מפוארים, אלא מקשים על שחקני הנבחרות האלה שחלקם משחקים במועדוני פאר ביבשת המקבילה, ומכריחים אותם לחזור למקורות. כל זה מבלי לעודד מגרשים ברמה גרועה כן?
בעולם אוטופי בכל מקום היו אותם משאבים וכל מקום היה יכול להעמיד את אותם הסטנדרטים בכל תחום. כמו שאנחנו חווים על בשרנו יום יום, שעה שעה, העולם שלנו רחוק מהמציאות הזו. יש דברים חשובים הרבה יותר מכדורגל בהם הצדק רחוק מאוד מלהיעשות. לשאלתנו כנראה שאין תשובה חד משמעית משום סוג וכל אחד יכול לקחת את הסוגייה ולעשות חושבים עם עצמו, האם המקום שנותן הזדמנות לכולם ומוסיף יחסית מעט מתחרות ראויות הוא זה שקשה יותר לבלוט ולעבור את המכשולים בו או שמא הטורניר הנוצץ והאקסקלוסיבי הוא זה שנותן מקום לדבר על המגרש ולכן משפיע באופן ישיר על הקושי המתגבר לזכייה. בין אם אתם אמבפה, מסי או סתם אוהד מן השורה, תעשו חושבים ותדברו על זה.
הכתוב הוא טור דעה.