נושא המנהיגות מעסיק מאמנים ומנהלים רבים, וההשפעה של מאמן מנהיג על הקבוצה ועל ההגעה להישגים היא לא פחות מאשר דרמטית.
לדוגמא - מכבי תל אביב כדורסל. מכבי משחקת כפי שלא שיחקה מספר שנים, מראה התלהבות, אנרגיה, ביטחון רב, צניעות, ניצחונות בהפרשים גבוהים, חדווה ואינטנסיביות לאורך כל דקות המשחק.
המעניין הוא שמשחק ההגנה, שתמיד מהווה כלי בידי קבוצות קטנות להתמודד מול קבוצות גדולות, הוא הנשק העיקרי בקבוצה הזאת. לא פשוט להחדיר את המוטיבציה הזאת לשחקנים. קחו את אידסון - שנה שעברה נראה כמו צל של עצמו, ואילו השנה הוא מתפוצץ בכל משחק, שחקן מרכזי שמממש את הפוטנציאל הרב שרק שמענו עליו שנה שעברה. לא פשוט לייצר כזה שינוי אצל שחקן, ועוד לא דיברנו על פרקינס שמשחקו הפך לקבוצתי יותר, מתואם עם האחרים ויכולתו ההגנתית שודרגה משמעותית לעומת שנה שעברה.
המקור לכל אלו הוא המנהיגות של דייויד בלאט. אידסון שיווע למאמן שיאמין בו, פרקינס היה צריך את הרוגע שבלאט מקרין, ואת ההכוונה הנכונה בגובה העיניים, והקבוצה כולה מתפקדת כיחידה אחת.
|
אידסון. אפשר לזקוף את השיפור ביכולתו לזכות בלאט (יניב גונן) |
|
|
המנהיגות של בלאט והאמונה שלו באחר שאכן מתגשמת, נקראת בשפה המקצועית "אפקט פיגמליון" – מקור הביטוי במיתולוגיה היוונית בה פסל בשם פיגמליון פיסל פסל בדמות אישה שהפכה לדמות אנושית לאחר שפיגמליון רצה בכך והאמין בזה בכל ליבו.
בלאט הוא מאמן פיגמליוניסט, מאמן שמאמין בשחקניו ומייצר ביטחון ביכולותיהם ואמונה בהצלחה שאכן מתגשמת בסופו של דבר. אחת הדוגמאות האהובות עליי היא של עידו קוז'יקרו. כאשר השחקן היה נער, הוא אפילו לא הורכב בחמישייה של הפועל גליל עליון נערים ושקל פרישה מהכדורסל, ואז עידו פגש את דייויד שהחדיר בו את האמונה בעצמו והביא אותו לקריירה מרשימה לכל הדעות.
לא בכדי מאמן מכבי הגיע לרמות אימון מהגבוהות ביותר בכדורסל האירופי, שילוב של מאמן כדורסל שמבין את המשחק יחד עם יכולות בינאישיות ויכולת מנהיגות מרשימה.
|
בלאט. המנהיגות שלו מקרינה על שחקניו ומשפיעה עליהם לטובה (יניב גונן) |
|
|
המקביל של בלאט מעולם הכדורגל - אבי נמני
אבי נמני הוא המקביל של בלאט בתפקיד שלו בקבוצת הכדורגל. שלא כמו מאמן הכדורסל שהיה שחקן די בינוני, נמני היה כידוע שחקן מחונן שהוביל את קבוצתו להישגים רבים.
מנג'ר מכבי בכדורגל הוא דמות מובילה, אף אחד לא יכול לפקפק בכך, כולל מי שאינו אוהד את הקבוצה. נמני קיבל את המושכות של הקבוצה למעשה עוד בהיותו שחקן, ואז קרה משהו מוזר, השחקנים התבטלו לידו. זה היה נראה כמו נמני ועוד עשרה שחקנים שבעיקר מפריעים לו. זכורים בעיקר נפנופי הידיים והעצבים שהוא קיבל על חבריו לקבוצה. באיזה שהוא שלב הוא נהיה מודע למצב והשתדל להרגיע את עצמו כדי לא לגרום לאיבוד ביטחון בקרב השחקנים, אבל זה לא קרה, השחקנים האחרים בעיקר חששו לא לעשות טעויות.
|
אבי נמני. המקביל של בלאט מעולם הכדורגל (ליאור טימור) |
|
|
לנמני כמאמן יש קבוצה שמזכירה את הקבוצה ההיא. שחקנים משחקים לרוחב ומפחדים לטעות. המנג'ר עסוק לקחת על עצמו את כל האחריות, אבל משום מה שחקניו המוכשרים לא מממשים את עצמם. שחקנים טובים כמו גל אלברמן מציגים תצוגות נפל, שחקן כמו מדוניאנין יכול להתבלט במשחקי הנבחרת שלו ושלושה ימים לפני ואחרי הוא נראה כמו צל של עצמו במשחקים של מכבי. נמני מטיל את צילו עליהם, הוא לא מצליח להרגיע אותם. שיא היעדר המנהיגות היה במשחק נגד קרית שמונה, כאשר לא הוא ולא יוסי מזרחי עמדו על הקווים בדקות האחרונות ופינו את הזירה לעוזר המאמן, איציק עובדיה.
האתגר של נמני גדול - איך להוביל מבלי להטיל את צילו על האחרים. כמו שאומרים יש לו "בעיה של עשירים". רבים מאיתנו היו רוצים להתברך בדומיננטיות כמו שלו, אך הוא צריך לחשוב איך לנתב את הדומיננטיות הזאת ולהעצים את השחקנים, לדרוש מהם רף גבוה של הישגים יחד עם העברת התחושה שהם מסוגלים לזה.
|
מדוניאנין. נראה כמו הצל של עצמו במשחקים של מכבי (יניב גונן) |
|
|
ממחקרים שבוצע בתחום המנהיגות עלה כי מסרים פיגמליוניסטיים בעיקר מועברים בצורה לא מילולית. דוגמא שכיחה היא של מורה שמסתכלת על התלמידים החזקים כאשר שואלת שאלה ובכך משדרת להם כי היא מאמינה ביכולותיהם וכתוצאה מזה הם מאמינים בעצמם, משקיעים ומצליחים. אבל אפקט פיגמליון קורה גם בצורה השלילית. במקרה של המורה לגבי התלמידים האחרים שאינה מעריכה. הקושי הוא שברוב המקרים אנחנו לא מודעים למסרים הלא מילוליים שאנחנו מעבירים.
לדעתי, נמני אומר את הדברים הנכונים, לפחות בתקשורת, אבל ההתנהלות הלא מילולית שלו עדיין לא מעבירה את הרוגע והביטחון בשחקנים. הדוגמא במשחק נגד קרית שמונה רלוונטית מתמיד.