באמצע עונה רעה וכשסערה רודפת סערה במועדון שלא מצליח להשאיר שום דבר בפנים, חוסר ההסכמה ביו המנהלים לבין עצמם, וחוסר הגיבוש, ההבנה וההערכה בין השחקנים לבין עצמם, ועם מאמן רביעי על הקווים שגם הוא עדיין לא יודע היכן הוא נמצא ולאן הוא רוצה להגיע, כשהכל דולף והכל נשפך באתרים, בעיתונים ובתכניות הרדיו ממועדון שפעם היה כספת סגורה, מכבי הגיעה לאחד המגרשים החשובים באירופה ושיחקה מול מועדון מפואר, שפעם מכבי רצתה לחקות אותו וללמוד ממנו. מכבי הצליחה במשימתה ועברה עם השנים את ריאל מדריד ביכולותיה ובהישגיה, אבל עכשיו מכבי נמצאת בנסיגה גדולה לעומת יריבתה.
אחרי הפסד משפיל באילת וניצחון דחוק על דרושפאקה, היא הייתה צריכה לאסוף את כל המרכיבים והכישרון שלה לניצחון, משימה קשה בכל קנה מידה, בטח במצב הנוכחי של שתי הקבוצות. ריאל מדריד של לאסו מתנהלת בשקט יחסי וגם כמה הפסדים לא זעזעו את המערכת. בשבוע שעבר ניצחה את צסק”א מוסקבה ועלתה למקום השני בטבלה ומיד אחר כך חזרה לניהול משחק בשאנטי ונגררה להארכה במשחק קל על הנייר בליגה הספרדית.
המחשבות שלי לפני המשחק היו כי מכבי מגיעה בלי לחץ ובלי להיות פייבוריטית ותוכל להיות במשחק. בגאצקיס הולך עם קווינסי מילר בחמישייה משחק שלישי ברציפות (מראה שיפור נהדר ומראה כמה הוא היה חסר בתחילת העונה) עם גאודלוק כרכז, ווימס, ראד ואייברסון בחמישייה. למרות איבודי כדורים רבים ברבע הראשון, ריאל לא הראתה משחק טוב ומכבי הקשתה עליה, אבל כל הזמן הייתה מן הרגשה מוטעית שכאשר ריאל תלחץ על הדוושה, היא תברח, אבל מכבי שלטה בצורה משמעותית בריבאונד לראשונה מזה הרבה זמן. הרוטציה של לאסו לא חרגה מהרגלה והוא שיתף עשרה שחקנים עם חלוקת זמן רגילה והשארת כוח אש לרבע הרביעי.
ביום שיול היה עד הרבע האחרון עם אפס משש מהשלוש, מכבי הובילה אבל לא פתחה הפרש מספיק שייתן לה אפשרות להתמודד עם משחק הדקות האחרונות ועם הווינריות של ריאל. דווין סמית’, שלא נרשם לליגה בהחלטה של מכבי, איבד את מקומו בחמישייה וגם כשנכנס, להוציא שלשה על הבאזר בסוף הרבע הראשון, לא מספק את מה שמצפים ממנו. מילר, גאודלוק, ווימס וראד לוקחים הרבה יותר זריקות ממנו ובהגנה הוא הפך למסננת. תוקפים הרבה את הרגליים האיטיות שלו.
במחצית השנייה, מילר במשחק טוב ביחד עם יוגב אוחיון, הישראלי היחיד ששיחק, הוליכו את מכבי להובלה. לאסו חילק את הדקות עם הרכבים שנותנים מנוחה לשחקני ההכרעה. יול, פרננדס, רייס ואיון. מכבי עם תנופה מסוימת ושלשות של גאודולוק, סמית’ וראד לקחו את ההובלה וכל זאת ללא ווימס, אבל שם הייתה חולשה הגנתית ועל כל שלשה שנקלעה מיד אחרי זה מכבי עם הגנת פיק אנד רול חלשה ולא מתואמת ספגה שלושה סלים של שתי נקודות שהחזיקו את ריאל במרחק חזרה. ואז יול התעורר עם שלשות והחזיר את ההובלה לריאל וכאן חוזרת השאלה הראשית: מה קורה עם ווימס והמאמנים. בגאצקיס הוא לא המאמן הראשון שנותן לווימס להשתולל, לא מחליף אותו ורואה או לא רואה איך הוא מפרק את הקבוצה שלו עם החלטות לא טובות ועם זריקות שהוא מכריח.
סוני ווימס. מפרק את מכבי (איציק בלניצקי)בעצם בדקות האלה לא ברור מי האיש שהוא הגו טו גאי. אין את האינטליגנציה לקבל החלטות בדקות המכריעות ולהשיג סלי ניצחון או סלי הכרעה. לא ייתכן שבדקות האחרונות ווימס יוביל את הכדור. ראד, שהוא הכל חוץ ממטפל טוב בכדור מוביל כדור ומאבד אותו. בדקות האחרונות לא ראינו את יוגב אוחיון שהיה מצוין בדקות ששיחק (אחרי שנדחק לקצה הספסל וזה לא שבר אותו). לא ראינו את סילי שבשלבים מסוימים היה רכז ומכבי החמיצה הזדמנות נדירה להשיג ניצחון חוץ מפתיע ומכריע במדריד שהיא כה זקוקה לו.
מכבי יוצאת ברגשות מעורבים. מצד אחד, זה היה משחק חשוב יותר למכבי מאשר לריאל שבמשך כמעט שלושה רבעים שיחקה בהילוך שני. מכבי, שהובילה בהפרשים סבירים, לא הביאה את היכולת ההגנתית וההתקפית להרוג את המשחק ולאחר מכן כשזה התחיל להיות משחק צמוד, כאשר כל מצב בהתקפה ובהגנה הופך להיות מכריע, מכבי עשתה יותר מדי החלטות וביצועים לא טובים שעלו לה במשחק.
מכבי משלמת על עמדת הרכז. מרוב שימוש בכל כך הרבה שחקנים בעמדת הרכז, לא ברור מי הרכז וכל מי שמבין כדורסל יודע מה חשיבות רכז שהוא גם בעל בית לקבוצה ואז ההחלטות שמתקבלות על ידי ווימס, ראד וסמית’, שלא נמצא בכושר טוב, לא מצליחים להביא את הניצחון שהיא כה זקוקה לו. ועכשיו פניני וגל מקל שלא שותפו, ביחד עם סילבן לנדסברג ששיחק מעט, צריכים להתרומם למשחק הליגה נגד חולון.
הנקודה השנייה: בעמדת הסנטר, שביחד עם עמדת הרכז הן שתי עמדות מפתח בבנייה של קבוצה, גם שם מכבי לא מקבלת מספיק מאייברסון ומצירבס וכאן שוב מכבי חסרה את התרומה הרצויה מעמדת הסנטר ששוב מונעת ממנה להשיג את הניצחון שהיא כה זקוקה לו. נחכה למשחק הבית הבא כנגד הכוכב האדום בלגרד.