מכבי תל אביב ומילאנו נפגשו היום (חמישי) למשחק מכריע עבור שתיהן בניסיון להגיע לפלייאוף היורוליג, אז נכון יש עוד שבעה משחקים, אבל מפגש ראש בראש יש לו השלכות, מאחר ואנחנו נמצאים כבר בישורת האחרונה. הרי גם מכבי וגם האדומים מוכרים לנו כקבוצות התקפה טובות עם הגנה בינונית ומטה, האיטלקים עם שחקני חוץ מצוינים התקפית לעומת יתרון של האלופה הישראלית בשחקני הפנים, בעיקר אחרי פציעתו של ארתוראס גודאיטיס.
מכבי חזרה לחמישייה המסורתית שלה כשדיאנדרה קיין שב על חשבון ג’רמי פארגו. אז נכון קיין נחשב לשומר המצטיין של האורחת מת”א והוצב למשימה קשה לשמור על מייק ג’יימס. אולם, במצב שנותר עם הלחץ על סקוטי ווילביקין שאמור גם לשחק בעמדת הרכז ולהיות הסקורר המוביל, אך זה שמקבל טיפול הגנתי קפדני מהיריבה, גרם לכך שקיין, נותר לקחת הרבה החלטות ויוזמות התקפיות שלא הצליחו. כאשר דווקא הכנסת הצמד - פארגו ומייקל רול העניק תפוקה התקפית טובה יותר ולפחות במחצית הראשונה זה היה משחקו היעיל ביותר של האחרון מזה הרבה זמן. מצד שני, האלופה הישראלית עם יתרון בשחקני הפנים אובראיינט וטיוס, שהחליף את טאריק בלאק עקב בעיית עבירות, נתן שליטה בריבאונד ההתקפה לאורחים מתל אביב.
לשני המאמנים יש הרבה שחקנים ומלאכת הרוטציה וחילופי השחקנים היא מורכבת – לפעמים מתוכננת ולעיתים כמאמן צריך להחליט לפי מה שקורה במשחק ולפי תחושות הבטן. אוסיף גם על הבעיות של סימונה פיאניג’אני, המאמן האיטלקי, שנראה חסר ביטחון הרבה יותר מהרגיל. עם חזרתם של פארגו וקיין, למכבי הרכב מלא ויאניס ספרופולוס החליט על היררכיה כאשר ווילביקין, פארגו וקיין הם הבכירים, קצת אחריהם רול שהיה מצוין היום ואז יובל זוסמן ובסוף ג’ון דיברתולומאו, שהועלם בקצה הספסל ולדעתי בצדק היום הגארד נכנס מאוחר אבל כמובן בלי פרצופים, ללא תחושת קיפוח או כעס, פשוט נכנס כהרגלו עם כל הלב.
כמובן שקשה לעלות לראשונה ברבע הרביעי ולהיכנס עם בטחון מלא, אבל הרכב עם דיברתולומאו, זוסמן וג’ייק כהן רץ מצוין. זוסמן שמר היטב על ג’יימס, כהן עשה פעולות נהדרות ודיברתולומאו ריכז בצורה מרשימה, שמר מצוין והוליך את הצהובים בצורה משכנעת ועם החלטות נכונות נראה היה שהכניס אנרגיה לכל החמישייה שרצה איתו. אולם אז הגארד הוצא לפתע ומילאנו רצה 0:10. נכון על הנייר במצב הזה להכניס את ה’אסים’ שלך זה לפעמים הימור נכון, אבל לתת לחמישייה שרצה טוב עוד זמן משחק היה אולי טוב יותר.
זו בעצם הייתה אולי נקודת הכרעה במשחק – מילאנו עמוסת הכוכבים והאגו החלה לשחק אנוכי, אבל האלופה מישראל החזירה בשגיאות והחטאות משלה ואין ספק שספרופולוס פיספס פה אפשרות גדולה לניצחון חוץ כה חשוב. החבורה של היווני הפסידה למילאנו ונוצחה בהפרש גדול יותר מניצחונה פה בארץ וזה מתחיל להיות קריטי מאוד. נכון, חשוב לנצח במשחקי בית אבל צריך לנצח גם במשחקי חוץ ואת זה מכבי לא מצליחה לעשות. שוב, נחזור לנושא בניית הקבוצה ואולי נוכל להשוות בין ג’יימס לווילבקין ואולי בכלל אם בוחנים גם את רמת ההגנה של השחקנים ופה שוב מכבי עם כמה חורים.
כמו כן, נמניה נדוביץ’ חזר מפציעה וגם פארגו חזר מפציעה אבל בין חזרה מפציעה ועד כניסה לכושר ולהכריע משחקים זה לוקח זמן. בנוסף, לאיטלקים היה מחסור בשחקני פנים אבל מכבי לא ניצלה זאת שוב עם לא פחות מ-33 זריקות משלוש. בסופו של דבר, כשמפסידים הכל הולך לטמיון ומכבי שוב הכניסה את עצמה למצב קשה, כשניצחונות בית הם הכרחיים, אבל בלי ניצחונות חוץ והתעלות במשחקים מחוץ להיכל יהיה קשה לעלות. כעת, החבורה של ספרופולוס תצטרך להתמקד במפגש מול באיירן מינכן.