ליגת ווינר סל, שנעלמה בזמן האחרון לאחר שלא כל כך ידענו מתי משחקים, איזה מחזור אנחנו ובאיזה ערוץ, התעוררה בשני משחקים. הראשון היה המשחק הדחוי בין הפועל חולון והפועל ירושלים, כאשר בקרב מצוין ניצחה הקבוצה מהבירה על חולוניה שעשתה את המקסימום, אבל מכת הפציעות השאירה אותה עם הרכב חסר. ירושלים נהנתה מיום כזה של שלושת קלעי החוץ שלה – ג’יימס פלדין, תמיר בלאט וג’ייקובן בראון ועם אמארה סטודמאייר כישראלי בחוק הרוסי שמהווה שובר שוויון. בנוסף לכך, אחרי הרבה זמן ראינו מירושלים גם משחק הגנה טוב.
והנה, גם הגיע הדרבי התל אביבי שתמיד מעניין וסוער, בטח כשמשחקים בדרייב אין. הפועל תל אביב שתמיד מתעלה במשחקי הדרבי בביתה, הגיעה אחרי מספר הפסדים כשהיא רחוקה מלהיות איפה שהיא רוצה להיות ועם יכולת בלתי מספקת. הקבוצה באדום חלמה להפתיע את מכבי עם ג’ייק כהן, יובל זוסמן, טאריק בלאק, סקוטי ווילבקין ודיאנדרה קיין בחמישייה, שהובילה רק בשל חוסר היכולת של הפועל לעצור את הטורקי, כאשר ריצ’ארד האוול נבהל לחלוטין מבלאק ולא תרם את תרומתו הרגילה.
רביב לימונד, תומר גינת, ג’רל מקניל וקרלון גרין לא הצליחו לעצור את מכבי שפתחה הובלה קטנה, אבל הפועל הצליחה בזכות שמונה כדורים חוזרים בהתקפה להישאר בפיגור של שמונה בלבד במחצית. מה שהעיב על האווירה במשחק הייתה התקרית בין אוהדי הפועל ת”א לקיין ואכן האחרון הורחק אחרי שהגיב ביריקה לכך שירקו עליו וזרק בחזרה את המקלות שנזרקו עליו. אבל שוב, רק השחקן נפגע ולא המגדפים, היורקים וזורקי המקלות. אבל קיין היה הבעיה של מכבי ת”א בהתקפה ובמקומו נכנס מייקל רול, שהעניש את הפועל וזה עזר קצת למכבי ת”א.
בכלל, קיין לא מכין את עצמו למשחק באווירה כזו כשחקני מכבי האחרים ניראו מוכנים לאווירה ולא נגררו אחרי הפרובוקציות. רול כאמור היה מצוין בהתקפה וקלע מספר סלים חשובים שהעלו את מכבי ת”א להובלה במחצית הראשונה וגם הוביל אותה עם שתי שלשות ל-13 נקודות הפרש חמש דקות לסיום. להפועל ת”א מגיעות מחמאות על הלחימה, הרצון ועל החזרה המדהימה למשחק, אבל בואו נודה – אחוזי הקליעה של הפועל היו קטסטרופה. 21/56 ל-2 ו-6/28 ל-3, שלא לדבר על החלטות נוראיות בהתקפה של האוול, אחרי שבלאק עצר אותו כמה פעמים והפסיק לאיים על הסל ואף פחד לזרוק. גם לימונד לא ירשום את המשחק הזה כאחד המשחקים המפוארים בקריירה שלו.
לעומתם, תומר גינת נתן מלחמה עצומה עם 21 כדורים חוזרים, אבל גם הוא עם 6/17 מהשדה, מקניל וגרין היו צריכים לתת יותר בהתקפה ולמעשה החבורה של דני פרנקו שיחקה ללא רכז ובהארכה מקניל שימש מוביל כדור בודד. הצהובים פתחו פער שאותו כבר הפועל לא יכולה הייתה למחוק, עם יכולות התקפיות כל כך חלשות ואחוזי קליעה נוראיים מהשדה. מכבי לעומתם, נהנתה ממשחק מצוין של בלאק, ששותף יותר מתמיד.
יאניס ספרופולוס שינה קצת את הרוטציות שלו, אבל מכבי לקתה בהובלת הכדור, איבדה 20 כדורים וכשהוליכה ב-13 נקודות הפרש יותר מדי שחקנים ברחו מהכדור, לא באו לעזור לווילבקין ו/או לכל מי שהוביל כדור וקיבל שמירה כפולה. ייתכן שהיווני צריך היה להמר על ארבעה מובילי כדור, אבל זה הרכב שלא שותף עוד השנה ויאניס חשב שווילבקין ו/או דיברתולומאו ו/או רול יוכלו להוביל כדור נגד הלחץ.
ווילבקין שהתחיל את המשחק טוב, נעלם ונחלש ככל שהתקדם הזמן, כאשר הוא גם צריך לשחק כרכז ולהוביל כדור. הלחץ עליו היה גדול, גם דיברתולומאו ורול מצד אחד קלעו טוב ומכבי קלעה אכן 13/27 משלוש וזה אולי נתן לה את הניצחון, אבל מצד שני, 15/42 ל-2 זה אחוזים נמוכים. בכל מקרה, למרות שלא ראינו במגרש יכולת גבוהה בגלל האנרגיות, האווירה והלחץ, היה משחק סוער ומותח והפועל תמיד מפגינה מוטיבציית יתר נגד מכבי ת”א, אבל לזה צריך להוסיף יכולות סיום ויכולות קליעה קצת פחות משכנעות. התוצאות של היום נותנות לנו להמתין לפלייאוף, שאמור לתת תנופה לליגה ומאבק לקראת הפיינל פור ולזה נגיע יותר מאוחר.
בכל מקרה, שתי הקבוצות צריכות ללכת הביתה, לנתח את מה שקרה, ללמוד מכך, כי יתכן שהן תתמודדנה כבר ברבע הגמר בסדרת הטובה מחמש, אבל על הפועל להבטיח לעצמה את המקום בפלייאוף בכלל. הפועל צריכה לשפר את קבלת ההחלטות בהתקפה ומכבי צריכה לשמור על יציבות על ההרכבים ועל רוטציות במשחקים האלה ועל החלטות מה עושים עם עמדת הרכז.