שלב רבע הגמר הכין לנו מספר מאבקים, כאשר אלו בין הקבוצה המקום השלישי הפועל חולון למועדון מהמקום השישי מכבי ראשון לציון, כמו גם המפגשים בין הרביעית הפועל אילת לחמישית נס ציונה, היו צפופים יותר ונגררו למעל שלושה משחקים. מכבי תל אביב והפועל ירושלים העפילו בסדרה חלקה לפיינל פור ומבלי לגרוע מסיכוייהן של העולות האחרות, (הלוואי שיהיו הפתעות) אבל שתי הפייבורטיות להגיע לגמר הן הקבוצה הצהובה וזו מהבירה.
ברור שכרגע יש פגרה ולפעמים בשלב הזה של העונה רוצים שהמשחקים יתחילו במהירות; קצת מנוחה והתאוששות ושמירה על כושר משחק. אני חוזר שוב, ברור ששתי הקבוצות צריכות עדיין לנצח בחצי הגמר ונראה מול מי זה יקרה, הצהובים נמצאים כשמעל מרחף הסיפור עם ג’רמי פארגו, וכאן מכבי ת”א צריכה להחליט איך מתנהגים איתו, האם בונים עליו לפיינל פור ואיך מנטרלים את הבעיה איתו.
מעבר לכך, התל אביבים צריכים לראות איך הם נערכים להרכבים השונים שירושלים משתמשת במגרש כשהיא רצה עם ג’יימס פלדין, תמיר בלאט וג’ייקובן בראון. בנוסף, הם צריכים לראות מה המאצ’-אפים, ומצד שני איך הם מתקיפים את הצבע ומנסים לנצל את היתרון שלהם שם עם טאריק בלאק, ג’וני אובראיינט, אלכס טיוס וג’ייק כהן, שהיה מצוין בסדרה מול הפועל תל אביב, אבל היה מתקשה מול ירושלים.
במצב הזה, עודד קטש יצטרך יותר דקות מהחיזוק המשמעותי שלו. מהרגע שקיבל אזרחות, אמארה סטודמאייר שינה את יחסי הכוחות בחוק הרוסי ומכבי ת”א תשאף להכניס אותו לבעיית עבירות ועייפות, כאשר לא ברור איך תשפיע עליו ועל הקבוצה הודעתו כי הוא שוקל לעזוב והשמועות על מעברו, אולי אפילו לצהובים.
לא ברור כרגע מה יהיה מצבו הרפואי של כל שחקן, אבל ישנה חשיבות למאצ’-אפים הגנתיים כמו זה שבין סקוטי ווילבקין לתמיר בלאט וג’יימס פלדין, שיקבל בחלק מהמשחק את דיאנדרה קיין. נשאלת השאלה מה יעשה קטש מול ההרכב הזה מבחינה הגנתית.
ירושלים, לפרקי זמן קצרים, נקטה קצת בהגנות מעורבות שלא ראינו את מכבי מתמודדת איתם. באר שבע הגיעה לפיינל פור והדבר מהווה הישג נהדר לכשעצמו, כשהיא רחוקה מכושרה. שיטת ההגנה הלוחצת של רמי הדר, שהצליחה כל כך בחלק הראשון של העונה, הפסיקה להיות אפקטיבית ולא גרמה לאיבוד כדורים. גם אחוזי הקליעה משלוש צנחו, ולא היה שום שלב שהיה איזשהו סיכון לסוויפ של ירושלים.
הפועל תל אביב שאכזבה כל העונה הגיעה לסדרה כשהיא בנתה על העובדה שהצליחה להקשות על מכבי בדרייב אין, עם כל מה שקורה שם שלא תמיד קשור לכדורסל. אבל קודם כל, גבוהי מכבי כדוגמת בלאק שלטו בכל מאבק בצבע בהתקפה, ויותר מזה בהגנה, כאשר ריצ’ארד האוול הוא הראשון שיצא מהמשוואה ובלעדיו לאדומים קשה.
גם הגארדים, רביב לימונד וג’רל מקניל, היו חלשים הן הגנתית ואולי יותר מזה התקפית. נקודות האור בסדרה הזו בהפועל ת”א היו תומר גינת וים מדר, ובמשחק אחד גם סטו דגלאס, שלא היה קיים כל השנה. שרשרת השחקנים הזרים של האדומים לאורך כל העונה הייתה מתחת לרמה המצופה, והיום אפילו לא נלחמו על כבודם. אין ספק שהפועל ת”א לא תפקדה השנה ויש שם משהו יותר עמוק מהחלפת שחקן כזה או אחר. מישהו צריך להשקיע בזה יותר מחשבה.
מנגד, מכבי ת”א הבליטה בסדרה הזו גם את יובל זוסמן עם אחוזי קליעה נהדרים, החלטות טובות וצבירת ביטחון. גם במשחק של היום, הפועל ת”א הייתה בהלם בפתיחה והצהובים הכריעו את המשחק בבליץ של 1:14, וכך התחיל המשחק - ואולי שם גם כבר נגמר. הסדרה הוכרעה בצורה ברורה, בנוק-אאוט ברור, וכעת אנחנו צריכים לחכות לעולות הנוספות לפיינל פור ולתת לכולן את הברכות וההערכה על ההישג.
יאניס ספרופולוס טוען שלוח הזמנים מאפשר לו יותר אימונים, אבל הרוטציה הארוכה שהוא מפעיל נותנת ביטחון להרבה שחקנים, אך פוגעת לפעמים בתנופה ויוצרת חמישיות שלוקח להן זמן להתחבר. יכול להיות שבפיינל פור יצטרכו הצהובים לצמצם את הרוטציה, אבל גם מכבי ת”א וגם ירושלים נמצאות בכושר טוב ומשכך, ברור שיש גם את מיקום המשחקים כפקטור. הקבוצה מהבירה הייתה מעדיפה לשחק בארנה, ואולי זה יהיה הפיינל פור האחרון עם ההחלטה על מעבר לסדרות, אז בואו נראה אותו וננסה ליהנות ממנו.