מכבי תל אביב יצאה היום למשחק חוץ נגד באיירן מינכן כשהיא נמצאת במאזן של אפס ניצחונות חוץ. הקבוצה סיימה בשבוע שעבר שבוע קשה, אבל ביום ראשון הפסידה להפועל ירושלים בליגה. יש כאלה שחושבים שעוד הפסד ליגה הוא לא נורא, אני לא מסכים לכך – אסור למכבי תל אביב היה לקבל את ההפסד כפשוטו.
נכון, בשנים האחרונות כאשר אי אפשר לרשום את כל השחקנים הזרים למשחקי הליגה הישראלית ואת כל השחקנים הישראלים ליורוליג, ובכל שנה מגדילים את כמות הזרים (כרגע יש תשעה) ההחלטות של המאמן והצוות שלו נהיות קשות יותר ומספר הנפגעים והממורמרים מבין השחקנים נהיה גדול יותר, וגם איבוד ביטחון של חלק מאלה שמרגישים עצמם מקופחים.
אז הגענו כבר למחזור האחד עשרה וכולם כבר מחכים לראות יותר גיבוש, יותר יכולת, יותר אנרגיות, יותר הגנה ויותר מוטיבציה. כל מי שמסתכל על קבוצות היורוליג רואה את זה משחק אחרי משחק, אבל במצב כזה המאמן עודד קטש וצוותו צריכים לקבל הרבה החלטות. אין מישהו אחר שיקבל את ההחלטות האלה.
עודד קטש וצוותו עמדו השבוע בפני שתי החלטות קשות עם החזרה אחרי ההפסד בבלגרד נגד הכוכב האדום: את מי לרשום בטופס נגד הפועל ירושלים. נכון, ירושלים לא התחילה טוב את העונה, אבל בשקט בשקט עם עבודה קשה המאמן הסרבי של ירושלים, דז’יקיץ’, הטמיע בה הגנה חזקה שמשתפרת ממשחק למשחק, וגם סגנון התקפי עם סדר ומשמעת שמשתפר משבוע לשבוע. אולי במכבי לא שמו לב להשתפרות של הקבוצה מהבירה והאמינו כי גם ללא בראון פוית’רס וקולסון הם יוכלו לנצח במשחק, הרי אף אחד לא רצה ותכנן להפסיד.
המציאות תפחה על פניהם וההיעדרות של השלושה, בטח של בראון, פגעה במכבי וההפסד לא הוסיף לשקט בקבוצה. נכון, יש הרבה קבוצות יורוליג שמפסידות מפעם לפעם בליגה שלהן, אבל הליגות שם הרבה יותר שוויוניות ולדעתי זו הייתה טעות לא לרשום את בראון עם ההסבר שהוא עייף ולהתמודד עכשיו עם השלכות ההפסד לירושלים.
בתוך כך, לקראת הנסיעה למשחק החשוב במינכן, התרחשה לה תקרית נוספת שבסופה הושעה דארן היליארד. נכון, היליארד הגזים בהודעות שלו ברשתות החברתיות, אבל מתי זה התחיל, מה נעשה אחרי הפעם הראשונה או הפעם השנייה שבה הוא נתן פומבי לדעתו על המאמן או על הקבוצה. שאף אחד לא יחשוד בי שאני נגד משמעת, שאף אחד לא יחשוד בי שאני בעד לעבור על זה לסדר היום, אבל האם נקרא מר היליארד לסדר אחרי הפעם הראשונה? האם הוענש באיזשהו עונש, קנס, אזהרה או משהו?
הייתי במכבי הרבה שנים וכשהיו בעיות משמעת הן טופלו ללא משוא פנים, אבל למשחקים התייצבו כל השחקנים עם ההרכב הכי חזק שעומד לרשות הקבוצה. גם בשנה שעברה קרה דבר דומה עם נאנאלי ומשהו בטיפול בשחקנים שבאופן טבעי יוצאים החוצה גורם להרבה אי שקט וצריך מישהו להיות המבוגר האחראי שמטפל בנושאים האלה ופותר אותם בלי כל הרעש.
נכון, כל זה יכול אולי להעיר את הקבוצה שהגיעה למעשה בלי בולדווין ובלי היליארד ששכחנו שהוא בעצם לא הצליח להשתלב מתחילת העונה, ותוך כדי הוא עבר פציעה שפגעה בו ובזמן ההשתלבות בקבוצה. היעדרו של בולדווין יצר מצב שבו היה רכז אחד מוביל, לורנזו בראון, ולא הייתה תחרות סמויה כמו שקיימת בינו לביו בולדווין על מי מוביל את הכדור ומוביל את הכיוון של הקבוצה, אבל היו לו הרבה איבודי כדור וההגנה על הגארדים של הגרמנים לא הייתה טובה, וכך גם שוב התגלתה בעיית ריבאונד ההגנה של מכבי כבר עם תחילת החצי הראשון.
בסך הכול באיירן היא לא קבוצה מהמקומות הראשונים ביורוליג והיה פה צ’אנס גדול לקחת ניצחון חוץ. אין ספק שלורנזו בראון הוא שחקן על ביורוליג והוא המנהיג של מכבי, אם כי מנהיג שקט, אבל צריכה להיות התעלות של עוד שחקן או שניים.
במחצית השנייה ובעיקר ברבע הרביעי זה היה לורנזו אחד נגד באיירן מינכן כולה, אבל כשהיה צריך עזרה עם עצירה הגנתית אחת או ריבאונד חשוב או ‘בלוק שאט’ לא היה אף אחד שהתעלה ועזר למכבי להשיג ניצחון חוץ שהיה בר השגה, כי באיירן חסרת שחקנים היא מקום שאפשר וצריך לנצח.
בסופו של דבר מכבי עם ספיגה שוב של 98 נקודות מקבוצה שהממוצע שלה הוא 73 נקודות, זה מציג את הבעיה ההגנתית. מכבי נמצאת במשברון, והשינוי וההתקדמות לא הוצגו גם היום במינכן.