מחר (ראשון, 17:00) נגיע לשיא חסר תקדים מבחינת עולם הכדורגל. מפגש פסגה חלומי בין ארגנטינה וצרפת, שאמור להוות פינאלה הולם למונדיאל נפלא, שסיפק לאוהדי הכדורגל בעולם אינספור רגעים בלתי נשכחים. לפעמים חלומות מתגשמים, אם מישהו היה שואל אותי לפני המונדיאל מה הייתי רוצה שיהיה גמר המונדיאל, הבחירה שלי הייתה חד משמעית צרפת נגד ארגנטינה.
אני חייב להתוודות שלפני המונדיאל לא חשבתי שארגנטינה מסוגלת ללכת עד הסוף ולהגיע לגמר הגביע העולמי, אבל תוך כדי תנועה ליונל סקאלוני וליאו מסי הצליחו לחבר את החבורה בתכלת-לבן ומשכו את עצמם למקסימום, שאולי הם בעצמם לא האמינו שהם מסוגלים לו, בעיקר לאחר משחק הפתיחה המאכזב עם הפסד סנסציוני 2:1 לערב הסעודית, שיירשם בדפי ההיסטוריה.
ההפסד ההוא אמנם גרם למפח נפש גדול לארגנטינאים, אך הוא גם מתברר כזה שעשה את השינוי הגדול אצל הנציגה מדרום אמריקה והוציא את מסי וחבריו לדרך חדשה עם נבחרת מגובשת, מלוכדת, עם אופי, נחישות, שמחת חיים וניצחונות. הם הוסיפו ביטחון עצמי רב בנוסף ליכולת מקצועית וטקטית, שהשתדרגה באופן עקבי ממשחק למשחק עד לגמר הנחשק.
צרפת, מצד שני, מגיעה לגמר המונדיאל עם אפשרות לזכייה בפעם השנייה ברציפות בגביע הנחשק. במונדיאל הנוכחי אלופת העולם נשענת מצד אחד על משחק קבוצתי מבחינה הגנתית, אבל מבחינה התקפית יש מעל כולם את קיליאן אמבפה, עם יכולת אישית מדהימה, שסוחף את צרפת לגמר עם עזרה גדולה מאוליבייה ז’ירו ואנטואן גריזמן, שנמצאים בכושר מצוין.
למן פתיחת המונדיאל, נבחרת צרפת שמרה על יציבות, אבל עם זאת לא הצליחה להתרומם לגבהים יוצאי דופן מבחינת יכולת קבוצתית. למעשה, האיכות הגבוהה של שחקניו של דידייה דשאן במישור האישי והקבוצתי האפילה על יתר יריבותיה, במסלול שהתחיל בשלב הבתים מול אוסטרליה, דנמרק וטוניסיה ומסתיים בקרב ענק בגמר מול ארגנטינה.
בניתוח רוחבי והשוואתי, מבחינה אישית, טקטית וקבוצתית בין צרפת וארגנטינה אנחנו מוצאים קווים מאוד מעניינים. עמדת המאמן היא מאוד משמעותית על הנייר, יש לא מעט פרשנים שטוענים שהטריקולור מנצחים בגדול על הקווים, עם דשאן עטור זכיות וניסיון אל מול סקאלוני חסר הניסיון בזירה הבינלאומית. כמובן שמבחינה עובדתית הנתונים נכונים.
ישנה עדיפות גדולה לדשאן שמצליח להוציא מהסגל העומד לרשותו עד עכשיו את המקסימום, אבל גם סקאלוני עם מספר החלטות טקטיות נכונות ושינויי מערך תוך כדי תנועה, מצא את הנוסחה הנכונה והמתאימה לסגל השחקנים שעומד לרשותו. קפיצת המדרגה שעשה סקאלוני במונדיאל הנוכחי תביא אותו כנראה לאימון של קבוצות מובילות בכדורגל העולמי.
בין הקורות יהיה מאבק שווה בין שני השוערים של שתי הנבחרות. עמדת השוער מאוד משמעותית בכל קבוצת כדורגל, אבל עוד יותר בטורנירים גדולים. נבחרות שמתעתדות להגיע לשלבים הסופיים עם ציפייה לזכייה חייבות שוער איכותי, שנמצא באותו רגע נתון בכושר טוב והוגו לוריס גילה יכולת מצוינת לאורך המונדיאל.
מולו, אמיליאנו מרטינס, במונדיאל שיא מבחינתו. אחרי הרבה שנים שעקב אכילס של ארגנטינה היה בעמדת השוער, במונדיאל הנוכחי הבעיה נפתרה. מרטינס מגלה יכולת גבוהה, עם שילוב של מנהיגות והתעלות בפנדלים מול הולנד שסחפה את ארגנטינה לחצי הגמר מול קרואטיה ומשם למשחק הגדול.
סגנון המשחק של ארגנטינה שונה לחלוטין מסגנון המשחק של צרפת. האלביסלסטה נשענת על משחק הגנה קבוצתי, כשאני מעריך שסקאלוני, מאמנה של ארגנטינה, יעלה במערך של שלושה בלמים איכותיים עם ניסיון כדוגמת כריסטיאן רומרו, ניקולאס אוטמנדי וליסנדרו מרטינס, בנוסף לשני מגנים.
נהואל מולינה המצוין בימין, יצטרך לנטרל בעיקר את צעדיו של אמבפה באגף שמאל של צרפת. ארגנטינה, על ידי מגן ימין ובלם אמצע ימין, תצטרך להציב שמירה כפולה על כוכב פאריס סן ז’רמן, כשאותו הדבר מול אוסמן דמבלה בצד השני. הקישור הארגנטינאי הפיזי והאגרסיבי אמור לשים עין מקרוב על אנטואן גריזמן בקישור, שהמונדיאל הנוכחי מוצלח מאוד מבחינתו.
מבחינה הגנתית, צרפת לא חזקה כבעבר, בשל סגנון המשחק ההתקפי של דידייה דשאן, שמשחק עם רביעיית הגנה איכותית שזוכה בעיקר לעזרה מצידם של אורליאן טשואמני ואדריאן ראביו, שחקני הקישור הדינמיים והאנרגטיים. עם זאת, ראינו לאורך המונדיאל שנבחרות דוגמת אנגליה ומרוקו הצליחו להגיע להרבה מצבים מול שערו של הוגו לוריס המצוין עם המון תעוזה.
הקישור של ארגנטינה הוא כח משמעותי מאוד עם שלישייה אדירה בדמות רודריגו דה פול, אלכסיס מק אליסטר ואנסו פרננדס הנפלא. קישור מאוזן, דינמי ואגרסיבי, שמצד אחד עוזר מאוד מבחינה הגנתית, אבל מאוד איכותי בהנעת הכדור והצטרפות מצוינת לרחבת היריב, בעיקר של מק אליסטר ופרננדס. צרפת עם שלישיית קישור איכותית, פיזית ו-ורסטילית בדמות ראביו, טשואמני וגריזמן, עם איכות מצוינת מבחינת הנעת כדור ויציאה קדימה לעבר רחבת היריב, אך עם חיסרון בולט במימד האגרסיביות וחוסר התיאום.
בחלק הקדמי יש מאבק אדיר, כאשר ז’ירו במונדיאל מצוין מבחינתו עם ארבעה שערים משכיח את היעדרותו של קארים בנזמה, אל מול מונדיאל אדיר של חוליאן אלברס עם ארבעה שערים שלו. הוא החל את המונדיאל כשחקן ספסל והפך תוך כדי תנועה, עם שילוב של יכולת נפלאה, לחלוץ מספר 1 של ארגנטינה.
אבל עם כל הכבוד לנבחרת צרפת ולנבחרת ארגנטינה, המאבק שעיני עולם שלם נישאות אליו הוא כמובן מאבק הטיטאנים בין ליאו מסי לקיליאן אמבפה. שניהם חברים לאותה קבוצה, פאריס סן ז’רמן, מסי מצד אחד עם משחקו כנראה האחרון בנבחרת ארגנטינה במונדיאל, כאשר הדבר היחיד שחסר לו ברזומה זו זכייה בגביע העולם, שתציב אותו בטופ ללא כל ספק.
אמבפה, בסך הכול בן 23, כבר זכה במונדיאל הקודם עם צרפת והגיע למונדיאל הנוכחי בכושר מצוין. הוא כמעט בלתי ניתן לעצירה, עם יכולות פיזיות מדהימות, כבש 12 שערים בליגה הצרפתית ומצליח להתעלות גם בנבחרת עם חמישה שערים עד כה שסחפו את הנבחרת לגמר הגדול ואולי לזכייה בפעם השנייה ברציפות. התעלות של אמבפה ביום ראשון יכולה לגנוז את חלומם של מיליוני ארגנטינאים לראות את מסי מניף את הגביע הנחשק.
הסיפור הגדול ביותר זה ליאו מסי, שסוחף אחריו מדינה שלמה על הכתפיים בגיל 35, עם רעב, יכולת מדהימה, התעלות ברגעי האמת ומנהיגות חסרת תקדים. מסי הופך את כל השחקנים מסביבו לטובים יותר ונראה שהוא באמת בשל לזכייה בגביע העולמי. אין ספק שמבחינת המומנטום הפרעוש נמצא בטיימינג הטוב ביותר מבחינתו, עכשיו נותר לקוסם הקטן גדול הזה עוד קסם אחד קטן במאני טיים, כדי לסגור מעגל וקריירה חלומית עם התואר היחיד שחסר לגדול מכולם. ביום ראשון אלוהים ייתן לאלוהי הכדורגל הזדמנות אחרונה.