כשברק בכר הגיע למכבי חיפה, היה לו חלום גדול, איך הוא עובר לשחק בשיטה האהובה עליו, 4-3-3, שאיתה הגיע רחוק כמאמן כדורגל. מה הוא לא עשה כדי להביא את קסנדר סברינה וכמובן היה את המשא ומתן עם הקבוצה הפולנית שלאסק ורוצלאב כדי להביא את מתיאס נהואל והסכום ששולם עליו, 2.5 מיליון אירו, שיא של קניית שחקן על ידי מכבי חיפה.
אז אפשר לשחק נגד הקבוצות הקטנות גם 4-3-3 ולשחק בלי שחקני הרכש כי למכבי חיפה סגל מספיק טוב כדי לנצח גם את הקטנות. אז סוף כל סוף אתה מגיע למשחק עונה, ואני רואה את ההרכב ומקבל שוק. אני אומר לעצמי ולחבריי שהיו איתי ‘מה הוא עושה? מה זו הפחדנות הזו?’
הייתי מאוד אופטימי לפני המשחק, ובין רגע הפכתי לפסימי וראיתי שחורות. שלושה בלמים גבוהים, צעירים, בריונים, מאיפה הוא הביא את זה? מה קרה? עבדולאי סק לא ראה דשא כבר תקופה ארוכה ולפתע פתאום משום מקום הוא ב-11. ולמה? כי בכר הגיע בלי עומק למשחק. וכשאני אומר בלי עומק אני מתכוון שהוא הגיע פחדן.
את הקריירה שלו הוא בנה על תחרות מול כל קבוצה שהוא שיחק נגדה, כולל בצ’מפיונס. והנה מכבי ת”א מגיעה והוא מפחד. שחקן כמו איתן אזולאי שעד היום אני לא מבין מה עושה בהרכב של מכבי חיפה, פתח, וכפי שהוא נראה אמש אין לו מקום גם בסגל שמתלבש למשחקים.
הקשר האחורי שומר על איסוף סיסוקו, לאן הגענו? ממתי מספר 10 של מכבי חיפה שומר על הקשר האחורי של הקבוצה היריבה? בדרך כלל זה הפוך. כאן הפחדנות של בכר באה לידי ביטוי. אם היה משחק עוד שחקן יצירתי, דברים היו יכולים להיראות אחרת. ואם הוא היה משחק 4-3-3 מההתחלה ונותן לכל היצירתיים לשחק, הכל היה אחרת.
אבל בחצי השני, כשהוא בפיגור 2:0, הוא קיבל אומץ. ולמה? כי הוא היה בפיגור ואמר ‘אין לי כבר מה להפסיד, אשחק עם כל מה שיש לי’. אז נכנסו ההתקפיים והיצירתיים והגיעו לאין ספור מצבים תוך כדי פעולות יפות מאוד, כדורי רוחב וכו’, אבל עמד מולם שוער ברמה גבוהה, בדמותו של רועי משפתי שמגיע לו ציון 10.
המסקנה שלי מהמשחק הזה היא שמשהו קרה לברק בכר בשנה האחרונה בסרביה. ברק בכר מפחד ממכבי ת”א. הוא לא מסוגל לנצח אותה כנראה. מסאי דגו עשה את זה בגדול, ולכן בכר בא בצורה פחדנית. הם הביאו לפה את ויטאל אניסמבה בקול תרועה גדולה. אניסמבה בשלושה בלמים חייב להיות הווינגר שמוציא התקפות ומאיים.
בפועל הוא לא נראה במגרש, כאילו פחות שחקן. ואם אתה לוקח את אזולאי שלא עשה שום פעולה הגנתית או התקפית, זה עוד שחקן פחות, מכבי חיפה עלתה בתשעה שחקנים מול מכבי ת”א, ומי אשם בכל זה? ברק בכר. כי הטקטיקה הייתה מאוד חשובה לו.
גם בשיטה של שלושה בלמים אפשר לשחק כדורגל התקפי, אבל זה אם שני המגינים שלך טובים. דולב חזיזה בקושי הולך כי אחרי המשחקים בנבחרת, בקושי הגיע לו חמצן למוח, כשהוא הגיע לשליש השלישי הוא לא ידע מה לעשות עם הכדור. לגבי אניסמבה, הוא עוד עשה פעולות לא רעות התקפית, אבל זה מאוחר מאוד, מיותר מאוד. אין לי ספק שקני סייף שיושב בספסל עולה עליו כפי שהוא נראה אתמול ויעשה בכר טוב אם יושיב אותו על הספסל ומהר מאוד.
אז אפשר להסתכל על חצי הכוס המלאה בחצי הראשון, בעשר הדקות הראשונות. דיא סבע בחוכמתו ידע לברוח מההגנה של מכבי ת”א, חזר אחורה וקיבל את הכדור חופשי, אבל זה היה רק עד שהצהובים הבינו מה הוא עושה וחיסלו גם אותו, אבל בחצי השני, כשכל השחקנים ישנם, זה היה כדורגל ‘אול אין’. אם מכבי חיפה לא תשחק ‘אול אין’ בכדורגל הישראלי אז שיסגרו את המועדון. אין לה מה להיות טקטית, היא לא משחקת נגד קבוצות אירופאיות, בלי לזלזל באף קבוצה.
הירוקים חייבים לשחק עם כל הכוח ההתקפי שלהם ולא לחשוב את מי לקחת, מתי וכמה. כשאתה מסתכל על שלושת הבלמים בגובה הזה, אז מכבי ת”א מבקיעה בקרן וכמעט בקרן נוספת, זה מגוחך ומעליב. אני ממליץ לבכר לראות את המשחק שוב ואת הטעויות שעשה מהרגע הראשון עד המחצית השנייה. כפי שציינתי קודם, כשאין ברירה אז לא מפחדים.
בית”ר ירושלים מחכה ביום שלישי. זו קבוצה שמשחקת כדורגל, יש לה שחקנים טובים שרוצים את הכדור לרגל, אין שום סיבה שברק לא ילך עם השחקנים הכי טובים שלו, שמסוגלים להכריע משחקים, ואני לא מדבר רק על דין דוד ודיא סבע, כי לפעמים קורה שלא הולך לשניהם, אבל יש למכבי חיפה עוד הרבה שחקנים שמסוגלים להכריע משחקים.