מכבי ת"א חייבת להתחזק בחלוץ

מכבי תל אביב הגיעה למשחק הגומלין בסוג של מלכודת דבש אחרי שחזרה עם תוצאה סבירה מהמשחק הראשון. היה נראה כאילו היא הגיעה למשחק שאפשר לעשות בו הכל ולעבור שלב, אך מצד שני היא ידעה שכל שער שתספוג יכול להכניס אותה לפאניקה, ואכן התסריט הגרוע מכל קרה בתחילת המשחק.

הטעות הקשה של שרן ייני נתנה לשווייצרים ביטחון והכניס את שחקני מכבי להלם מוחלט. באזל השתלטה על העניינים ועלתה ליתרון מהיר של שלושה שערים. היה נראה שהאלופה שלנו בדרך לאחד הרגעים המבזים והמשפילים בכדורגל הישראלי.

אבל דווקא התחושה הזו גרמה לשחקנים הצהובים "לאבד את הראש" ולהשתולל כדי להציל משהו מהכבוד. הדברים האלו הצליחו להחזיר אותם למשחק מה שהפך את המחצית הראשונה לאחת המדהימות והמוזרות שראינו בארץ.

אלברמן מול שאקה (יניב גונן)

מכבי הפסידה את ההתמודדות הזו בשתי המחציות הראשונות. המחצית הראשונה שלה בבאזל הייתה אחת החלשות שראינו אי פעם מקבוצה ישראלית. למרות זאת, היא הראתה שהיא יכלה להשיג משהו במשחק החוץ. גם הפעם, למרות החזרה ל-3:2, הצהובים רשמו מחצית מזעזעת כשספגו שלושה שערים בבית. מכבי הייתה קרובה מדי ורחוקה מדי.

השער של מהראן ראדי נתן את התחושה של "הנה זה בא" אבל מכבי שיחקה על גלים של התלהבות מאשר על יכולת. ראינו שאחרי שער השוויון השווייצרים אמרו לעצמם שהם לא יכולים לאבד את המשחק הזה וירדו לבונקר עם שמונה-תשעה שחקנים בחלק המגרש שלהם.

פאולו סוזה נפל למלכודת והוציא את ערן זהבי. ככל שהזמן יעבור סוזה יבין שיש שחקנים שבנויים למעמדים מסוימים, שגם במשחקים חלשים אסור להוציא אותם. בבאזל זהבי הציג את אחד המשחקים החלשים שלו אי פעם והוא שיחק 90 דקות. המאמן עשה טעות כשוויתר על הקשר. ברגע שמרגוליס ואיינבינדר נכנסו המשחק הפך לשבלוני.

ראדי מפציץ (משה חרמון)

בסופו של דבר מכבי אולי הצילה טיפה מהכבוד שלה במשחק הזה אבל צריכים להפיק שם לקחים לליגה שלנו. אחד הדברים הבולטים שראינו זה שהיא חייבת חלוץ. היא צירפה קשר אחורי אבל השחקנים שעכשיו בקבוצה עושים עבודה טובה. יש מספיק קשרים אחוריים וחייבים חלוץ נוסף.

ומילה טובה לסיום. הקהל הצהוב יצר אווירה מדהימה באצטדיון בלומפילד. הייתה ממש הרגשה של ליגת האלופות. אם הקבוצה לא שווה ליגת אלופות, לפחות הקהל שווה.