כבר בחנו את השינוי שחל בחיפה מכל כיוון אפשרי אבל בואו נודה שלפעמים יש כוח עליון בכדורגל. אריק בנאדו, זכה בשבעה תארי אליפות רצופים משנת 2000 ועד 2008, חמישה עם מכבי חיפה ועוד שניים עם בית"ר ירושלים. בנוסף זכה אריק גם בשני גביעים במדי בית"ר בעונות 2008 ו-2009.
מעבר לניסיון, משמעת, טקטיקה, והקשבה לשחקנים, יש משהו באריק שאין כרגע לאף דמות בכדורגל שלנו וזה ווינריות. אריק פשוט מגנט להצלחות ואיך שלא נסתכל על זה, בשביל להיות מאמן מוצלח אתה צריך את המזל בצד שלך.
אני לא חושב שלדבר עכשיו על כך שחיפה תחזור למאבקי אליפות זה יהיה לעניין. הקבוצה מהכרמל עוד רחוקה מלהרשים למרות ארבעת הניצחונות הרצופים. אריק כטבעו של בלם, התמקד דבר ראשון בשיקום הקבוצה בחלק ההגנתי שהיה קטסטרופה בתקופה של ראובן עטר. חוסר התיאום בין אדין צוצאליץ' לאנדריי פילאבסקי היה גרוע ביותר ואני לא חושב שלבלם הבוסני היה חלק בזה.
 |
| שחקני חיפה חוגגים. עוד מוקדם (עמית מצפה) |
|
| |
אתמול אדין הוכיח לנו שהוא בלם שלא מתאים לליגה הישראלית ומהר מאוד הוא ימצא את עצמו כבר במקום אחר שם הרמה גבוהה יותר. אחרי שההגנה התחזקה וחיפה ספגה שער אחד בארבעת המחזורים האחרונים הגיע הזמן לעבור להתקפה. חיזוק טוב בינואר לחלק הקדמי ואולי אריק יצליח להשיג אירופה ליענק'לה שעוד עונה בלי מפעל אירופי כנראה תגרום לו לרדת מהפסים.
לסיום, אריק תמיד היה שחקן שבכל קבוצה שבה הוא שיחק, התארים פשוט זרמו אליה כמו מים. אני לא רומז לשום דבר ולא רוצה להשלות אנשים בחלומות באספמיה, אבל אם אריק ימשיך בסופו של דבר, רק דברים טובים יקרו.
הכתוב הינו טור דעה